על טחורים ופיסורה

אף אחד עדיין לא מת מטחורים, גם לא מפיסורה. אבל הם מסוג התופעות שיכולות למרר את החיים ולהפוך אותם לבלתי נסבלים. "קשה לאמוד את מידת השכיחות שלהם", אומר ד"ר אלן סויסה, מנהל היחידה לגסטרואנטרולוגיה פולשנית בקריה הרפואית רמב"ם, "מכיוון שטחורים הינם כלי דם בפי הטבעת וקיימים אצל כל אחד. רק ברגע שהם מתרחבים ומפריעים זה מוגדר כמחלה. גם פיסורה שכיחה, אך קשה לאמוד כמה במדויק, מכיוון שהרבה פעמים רופאים מתבלבלים באבחנה בין פיסורה לטחורים. ההערכות מדברות על כ-20% עד 40% מהאוכלוסייה הסובלים או מפיסורה או מטחורים".

מהו ההבדל בין טחורים לפיסורה?

"פיסורה וטחורים הן מחלות שונות לחלוטין", מסביר ד"ר סוויסה. "פיסורה היא סדק בתעלת פי הטבעת שאינו נרפא וטחורים הם התרחבות של כלי הדם (ורידים) באזור. שניהם נוטים לדמם, על פי רוב בזמן עשיית צרכים, ונראים כדימום אדום מבריק על משטח צואה, נייר טואלט, תחתונים ו/או באסלה".

החלוקה העיקרית של טיפול בטחורים היא בין טחורים חיצוניים, המופיעים סביב פי הטבעת ויוצרים בליטה מסביב לסוגר פי הטבעת, לבין טחורים פנימיים, המופיעים בתוך הרקטום בחלקו התחתון ויכולים לגדול עם הזמן ולצנוח אל מחוץ לפי הטבעת.

קיימות ארבע דרגות של טחורים פנימיים:

דרגה 1: מתבטאת רק בדימום או בצריבה (כאב קל). לא בולט החוצה שום דבר.

דרגה 2: הטחורים בולטים יותר ונראים בבדיקה באמצעות 'אנדוסקופ' המוכנס דרך פי הטבעת.

דרגה 3: בזמן מאמץ הטחורים יוצאים החוצה, אבל בתום המאמץ הם חוזרים פנימה מעצמם או שהחולה יכול להחזירם פנימה באמצעות אצבעותיו.

דרגה 4: בליטה מתמדת של כלי הדם הורידיים מפי הטבעת. לא ניתן להחזירם פנימה.

הגילאים השכיחים ביותר להופעת הטחורים הם 20-40, אך גם ילדים עלולים לסבול מהתופעה, בעיקר אם הם סובלים מעצירויות. פיסורה נפוצה גם בקרב תינוקות. נשים סובלות יותר מטחורים, בעיקר בגלל ההיריון והלידה.

מסוג התופעות שיכולות למרר את החיים ולהפוך אותם לבלתי נסבלים. צילום: שאטרסטוק

מדוע זה קורה?

"עצירות הנגרמת מתנאי החיים, התזונה והלחץ של העידן המודרני, הם הגורמים העיקריים לתופעות הללו", מסביר ד"ר סוויסה. "טחורים נגרמים בעיקר בשל מאמץ בזמן יציאה, שמגדיל את הלחץ התוך בטני ופוגע בסיבים הקושרים את הורידים באזור פי הטבעת, קורע אותם ואז הם מתחילים להתפרץ.

"גם פיסורה נגרמת, בד"כ, מיציאות קשות, הגורמות לקרע בתעלת פי הטבעת וכתגובה לכך מתכווץ השריר של הסוגר. מעבר הצואה דרך השריר המכווץ גורם לכאב, לתהליך דלקתי ולפעמים אף לזיהום".

מלבד הקשר ההגיוני בין היריון, שיוצר לחץ על האזור, לבין טחורים ופיסורה, נמצא גם קשר לשייכות אתנית, הגורמת לשכיחות גבוהה יותר של התופעה באוכלוסיות מסוימות, כמו גם נתונים גנטיים בתוך המשפחות. כמו כן, אנשים שעברו ניתוחים שונים באזור סובלים יותר מהתופעות הללו.

ד"ר סוויסה: "עד לפני זמן לא רב, היה נהוג לחשוב שאנשים שיושבים יותר, כמו נהגים לדוגמא, סובלים יותר מטחורים או פיסורה. כיום כבר ידוע, שלמעשה לא מדובר כאן בשכיחות יתר, אולם בגלל שהם יושבים יותר - הם פשוט מרגישים יותר את התופעות".

מהו הטיפול בטחורים?

"דרגת הקרע של עטיפת כלי הדם היא שקובעת את סוג הטיפול", מסביר ד"ר סימון-דניאל דואק, מנהל היחידה לכירורגיה קולורקטלית, בקריה הרפואית רמב"ם. "הטיפול שייבחר תלוי גם בגיל המטופל, במצבו הבריאותי הכללי ובשאלה האם יש לו גם טחורים חיצוניים או לא".

הדרגות הקלות

הטיפול בטחורים בדרגות הקלות מבוסס על שינוי הרגלי התזונה והיציאה, על מנת להביא ליציאות רכות. מדובר בעיקר בהעשרת התפריט במזונות עתירי סיבים ושתייה מרובה.

ד"ר דואק: "במקרים בהם יש למטופלים יציאות רכות, אך הם עדיין סובלים מדימומים - אין ברירה אלה להתערב כירורגית. אנחנו גורמים לתהליך דלקתי מעל לאיזור הטחורים, ועליו מתרחש תהליך הריפוי בצורת צלקת. קיימות כמה שיטות ליצירת רקמה צלקתית, כאשר השיטה המקובלת ביותר בעולם היא קשירה בגומיות. מדובר בטיפול יום ללא אישפוז, במהלכו שואבים מעט את כלי הדם החוצה ומתקינים עליו גומייה. בהמשך תיווצר במקום דלקת ומעליה ריקמה צלקתית, שתכסה את כלי הדם החשופים ותמנע את הצניחה שלהם החוצה ואת הדימום. הפעולה מתבצעת ללא הרדמה, כמעט ואיננה כואבת ואין לה כמעט תופעות לוואי".

דרגה בינונית

מטופלים שסובלים רק מטחורים פנימיים ושמצבם הבריאותי הכללי טוב - מטופלים בשיטה חדישה, הנקראת 'THD'.

ד"ר דואק: "בעזרת מכשיר דופלר, אנחנו מזהים את העורקים באיזור התעלה של פי הטבעת, ואז תופרים אותם במטרה להפחית את זרימת הדם לאיזור. הפעולה מתבצעת בחדר ניתוח תחת הרדמה (מקומית או אזורית) ומלווה באי נוחות מסוימת". יצוין כי מבוגרים שלא מסוגלים לעבור הרדמה, מטופלים עדיין בקשירה בגומיות.

דרגה קשה וטחורים חיצוניים

בטחורים בדרגות מתקדמות ובכאלה הסובלים מטחורים פנימיים בדרגות הבינוניות ביחד עם טחורים חיצוניים גדולים - מבצעים, בד"כ, ניתוח לכריתת הטחורים.

ד"ר דואק: "המנתח מסיר את הקבוצות העיקריות של הטחורים (הפנימיים והחיצוניים) שמפריעות וגורמות לסימפטומים. הניתוח מבוצע בהרדמה מקומית או איזורית עם טשטוש".

משמאל - רקטום בריא, מימין - טחורים. איור: שאטרסטוק

מהו הטיפול בפיסורה?

הגוף יודע לרפא פיסורה ו-85% מהן אכן נרפאות לבד. אולם, צריך לספק לגוף את התנאים לכך: תזונה נכונה שתאפשר יציאות רכות וסיוע למניעת חיכוך באמצעות משחה.

ב-15% מהפיסורות מדובר בפצע עמוק, שחודר לסוגר הפנימי. הסוגר מגיב לפצע ע"י התכווצות יתר, מה שמגביר את הכאב ומונע את זרימת הדם והחמצן אל הפצע. בהעדר אספקת חמצן הפצע לא יכול להחלים, ולכן יש לשבור את מעגל התכווצות היתר של השריר. לצורך כך, קיימות שיטות לא כירורגיות ושיטות כירורגיות.

שיטות לא כירורגיות

1. מריחת משחה מסוג 'ניפדיפין'. המשחה מרפה רק את שריר הסוגר הפנימי (לא את הפצע) ומאפשרת את זרימת הדם והחמצן למקום.

2. הזרקת חומר בשם 'בוטולינום' לשריר הסוגר הפנימי, הגורם להרפיית השריר.

שיטות כירורגיות

1. חיתוך השריר המכווץ - השיטה מתאימה בעיקר לצעירים עם התכווצות חזקה של השריר. בניתוח עורכים חתך קטן (חצי סנטימטר עד סנטימטר) בסוגר הפנימי. הבעיה נפתרת באופן מיידי והכאב חולף כבר למחרת.

2. פיסורקטומיה - כריתת הפיסורה ותפירת הרקמות תוך שיחזור האיזור, מבלי לפגוע בסוגר הפנימי. הטיפול מתאים בעיקר למבוגרים, ובמיוחד לנשים מבוגרות בעלות סיכון לחולשה בסוגר החיצוני.

לכתבות נוספות בנושא בריאות, רפואה מונעת ואיכות חיים היכנסו לאתר הקריה הרפואית רמב"ם.