מעי רגיש: אבחון וטיפול

בטן נפוחה, כאבי בטן ועצירות הם רק חלק מהתלונות שנשמעות על-ידי אנשים הסובלים מתסמונת המעי הרגיש. מדובר בהפרעה תפקודית, כלומר לא בתהליך מוגדר שניתן לראות אותו בבדיקה או באמצעי הדמיה (כמו גידול, דלקת, כיב וכו'), אלא בהפרעה בתפקוד של מערכת מסוימת. הפרעות תפקודיות אחרות הן למשל כאבי שרירים ושלד, כאבים בחזה, כאבי ראש, כאבים במתן שתן, כאב בקיום יחסי מין ועוד. המכנה המשותף לכל התסמונות כולל העדר כל ממצא בבדיקות הדמיה או מעבדה, מהלך כרוני, שכיחות גבוהה בנשים, קשר חזק למצבים נפשיים כמו מתח, חרדה ודיכאון והעדר טיפול אופטימלי. שילוב מאפיינים אלו מביא פעמים רבות לתסכול הן מצד הרופא והן מצד החולה וכפועל יוצא גם להחמרת מצבו של החולה.

במערכת העיכול ישנן הפרעות תפקודיות רבות, אך השכיחה בהן הינה תסמונת המעי הרגיש, שפוגעת ב-15%-10% מהאוכלוסייה הכללית ושכיחה יותר בנשים ובגילאים צעירים. כאמור, מאפייניה של תסמונת המעי הרגיש הם כאב בטן, המלווה בשינוי בתדירות היציאות (עצירות, שלשול או שלשול ועצירות לסירוגין) או במרקם היציאות (יציאות קשות במיוחד או רכות במיוחד). כמו כן, שכיחות תלונות נוספות כגון התרוקנות לא מלאה, ריבוי גזים, נפיחות הבטן ויציאות ריריות.

הסיבה לתסמונת המעי הרגיש אינה ידועה ויש השערות רבות לכך. ידוע שבתאומים זהים (החולקים אותו מטען גנטי) יש סבירות של כ-17% שאם תאום אחד סובל מהתסמונת גם השני יסבול ממנה, ולכן יש להניח שקיים רקע גנטי לתסמונת, אלא שהוא לא אחראי לתמונה כולה. השערות נוספות שהועלו הן טראומה בגיל הילדות, מצבי חרדה, דיכאון וזיהומים במערכת העיכול.

ההנחה היא שסיבות אלה ואחרות מובילות בסופו של דבר לסף רגישות נמוך של המעי הגס (ועל כן השם תסמונת המעי הרגיש). סף נמוך זה מקורו בהפרעה באופן שבו המוח מעבד גירויים המגיעים ממערכת העיכול ובפרט ירידה ביכולתו לעכב ולדכא גירויי כאב המגיעים מהמעי. אי לכך רבים רואים בתמונת המעי רגיש הפרעה בציר המקשר בין המוח למעי (Brain Gut Axis).

רגישות יתר זו מביאה לכך שגירוי של מערכת העיכול, כמו ארוחה, נוכחות גז במעי, התכווצויות או מצבי מתח וחרדה, שאדם אחר לא יחוש בו בכלל, גורר אצל חולי התסמונת תגובה ערה בדמות מגוון תסמינים.

כאמור אין בדיקת הדמיה או מעבדה שמוכיחה את קיומה של תסמונת המעי הרגיש, ולכן האבחנה צריכה להתבסס על התמונה הקלינית הכוללת ושלילת מצבים אחרים, ובכל זאת בשנים האחרונות חל שיפור בנושא. בעוד שבעבר האבחנה התבססה על שלילת מצבים אחרים, מה שדרש ריבוי בדיקות הכרוכות בעלות כספית למערכת ובאי נוחות ואף סיבוכים מיותרים למטופל, הרי שכיום הגישה מתבססת יותר ויותר על אבחנה חיובית. כלומר, האבחנה מתבססת על קריטריונים קליניים הנקראים קריטריוני רומא ועל שימוש סלקטיבי בבדיקות הדמיה או מעבדה, ובעיקר מספר מצומצם של בדיקות דם. בנוסף, ניתן לבצע בירור מעמיק (על ידי קולונוסקופיה או CT, למשל) המקובל יותר בקרב חולים שגילם מעל 50, ולחולים עם "סימני אזהרה" כמו ירידת משקל, דימום רקטלי, חום, ממצאים לא תקינים בבדיקה גופנית, סיפור משפחתי של ממאירויות במערכת העיכול או חוסר דם.

חשוב לדעת שאין "טיפול קסם" בתסמונת המעי הרגיש. פעמים רבות התהליך הטיפולי ממושך, מבוסס על ניסוי וטעייה ולעתים כרוך בתסכול הן עבור המטופל והן עבור המטפל. יחד עם זאת יש מגוון רחב של אפשרויות טיפוליות שיכולות לשפר מאוד את איכות חייו של החולה, וברוב המקרים ניתן להשיג שיפור משמעותי באיכות החיים ובעוצמת התסמינים.

הבסיס לתהליך טיפולי מוצלח - באופן כללי ובתסמונת המעי הרגיש בפרט - הוא קשר טוב בין המטפל למטופל. על המטפל לגייס סבלנות ואמפתיה ולנסות להתייחס לפחדים ולחששות הפרטניים של כל מטופל, כמו הפחד מאבחנה מוטעית או מסרטן מחד או מההשלכות החברתיות או הבין אישיות מאידך. יש מקום רב ללימוד ולהענקת ידע למטופלים אשר פעמים רבות מביאים להפחתת החרדה והתסכול הכרוכים במצב כרוני" לא ברור", כמו תסמונת המעי הרגיש.

טיפול תזונתי גם הוא חשוב מאוד במעי רגיש, אם כי אין דיאטה אחת סטנדרטית אותה ניתן להציע לכל המטופלים. לעומת זאת באמצעות דיאטה פרטנית הנתפרת באופן אישי לכל מטופל ומתבססת על תלונותיו העיקריות (כאב, עצירות, שלשול, נפיחות), ניתן פעמים רבות להביא להקלה משמעותית בתסמינים. מעבר לכך יש מצבים תזונתיים מלווים, כמו רגישות לחלב או לסוכרים, אשר גורמים להחמרת התסמינים וכדאי להתייחס גם אליהם.

במידה וטיפול תזונתי אינו מספיק ניתן לשלב טיפול תרופתי. סוג הטיפול תלוי בתלונה העיקרית של המטופל (כאב, עצירות, שלשול, נפיחות וכדומה). בין התרופות הנפוצות ניתן למצוא תרופות המרפות את השריר החלק בדופן המעי ובכך מקלות בעיקר על הכאב. הטיפול התרופתי עשוי לכלול גם משלשלים או תרופות נוגדות שלשול, בהתאם לתסמינים.

כאשר גם בכך אין די, עשוי הרופא לשקול מתן תרופות המעלות את סף הרגישות של המעי ובכך מטפלות בשורש הבעיה בחולים אלו. תרופות אחרונות אלו באות בעיקר משתי קבוצות של תרופות נוגדות דיכאון - נוגדי הדיכאון הטריצקלים ותרופות ממשפחת ה-SSRI. במינונים נמוכים תרופות אלה, שההתוויה העיקרית שלהן היא להפרעות דיכאון וחרדה, נמצאו יעילות בהקלת תסמיני המעי הרגיש.

במקביל לטיפול התרופתי, מוצעות גם שיטות טיפול אחרות, שבעיקרן מתבססות על טכניקות להפחתת מתח כמו ביופידבק, דמיון מודרך, יוגה ומדיטציה, או טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי. טיפול לא תרופתי מקובל נוסף הוא באמצעות היפנוזה, שיטה שנבדקה במספר רב של מחקרים ונמצאה יעילה מאוד ובטוחה לחלוטין בטיפול בחולי תסמונת המעי הרגיש.

למרות ההתפתחות המשמעותית שחלה בשנים האחרונות בהבנת תסמונת המעי הרגיש, בכל הנוגע לגורמים ולדרכי הטיפול בה עדיין רב הנסתר על הגלוי. ובכל זאת חשוב לזכור, שלמרות הקשיים והתסכול יש לא מעט פתרונות שעשויים לשפר באופן ניכר את מצבם של החולים והמחקר בתחום נמשך ללא הרף, כך שמן הסתם צפויות בתחום זה בשורות רבות.

ד"ר רועי דקל הוא רופא מומחה במכון למחלות בדרכי העיכול והכבד במרכז הרפואי תל אביב.

בואו לדבר על זה בפורום מעי רגיש.