שלשולים: מטיילים במצוקה

לכל אלו שאורזים את המזוודות ונוסעים אל מעבר לים - תכננתם, ארגנתם, ואז באמצע הטיול מופיע לו שלשול המטיילים, מצב לא נעים אשר עלול לקלקל טיול שלם שתוכנן בקפידה זמן רב. שלשול המטיילים נגרם מחיידקים ופרזיטים. שכיחותו נעה בין 25-50%, והסיכוי ללקות בו תלוי בארץ המוצא של המטייל, במיקום הטיול ועוד.

רבים מהמטיילים ממדינות מפותחות למדינות מתפתחות סובלים משלשולים במהלך נסיעתם. התופעה משפיעה על מיליוני אנשים מדי שנה. בין הנפגעים, כמעט 30% נאלצים להישאר במיטה ו-40% נוספים נאלצים לשנות את תוכניות הטיול שלהם בעקבות התסמינים. למזלם של החולים, 90% מהמקרים הינם קצרים וחולפים ללא טיפול. לעומתם, עד 5-10% מהחולים יסבלו מזיהום קשה יותר, וב-1-2% השלשול ימשך יותר מחודש. במקרים מועטים השלשול ממשיך מעבר ל-6 חודשים והופך לבעיה כרונית.

שלשול המטיילים הינו סנדרום, כלומר אוסף של תסמינים ולא מחלה ספציפית. יכולים לגרום לו מספר רב של מזהמים אשר נרכשים דרך המזון והשתייה. בבדיקות ניתן לזהות את הגורם למחלה ב-60-80% מהמקרים. הגורם הנפוץ ביותר לשלשול הינו החיידק אשריכיה קולי (E. coli), אשר מתיישב ברירית המעי הדק ומפריש רעלנים הגורמים לשלשול. חיידקים נוספים אשר עלולים לגרום לזיהום הם: שיגלה, קמפילובקטר, סלמונלה ועוד. גם פרזיטים עלולים לגרום לשלשול , והנפוצים ביותר הם גיארדיה למבליה וקריפטוספורידיום. לעיתים ישנו יותר ממזהם אחד הגורם לשלשול.

הסיכון לפתח שלשול תלוי ברגישות המטייל, הרגלי האכילה שלו, אורך השהייה והיעד. מטיילים לדרום אמריקה ומרכזה והמזרח הרחוק ואפריקה נמצאים בסיכון של 40-50% ללקות בשלשול. במדינות הים התיכון, האיים הקריביים ומזרח אירופה הסיכון הוא בין 10-20%. במדינות צפון אמריקה ומערב אירופה הסיכון הוא פחות מ-8%. ארץ מוצאו של המטייל משפיעה אף היא על הסיכון ללקות בשלשול; בעוד שמטיילים ממדינות מפותחות נמצאים בסיכון גבוה, חבריהם מהמדינות המתפתחות נהנים מחסינות יחסית.

מטרת הנסיעה וצורת האכילה חשובות אף הן: הסיכון הרב ביותר הוא לתרמילאים והנמוך ביותר הינו אצל אנשים הנוסעים לביקור קרובים. לאנשים בנסיעת עסקים רמת הסיכון בינונית. הסיכון בצעירים בין הגילאים 20-29 הוא הגבוה ביותר, בעוד לאנשים מעל גיל 55 סיכון נמוך יותר. היות והזיהום מועבר דרך מזון או משקאות מזוהמים, למטיילים להם מגע רב יותר עם האוכל המקומי סיכון גדול יותר. מטיילים הסועדים בבתים פרטיים נהנים מסיכון נמוך. המאכלים המסוכנים ביותר להדבקה הם ירקות לא מבושלים, בשר ופירות ים. מי ברז, קרח, חלב בלתי מפוסטר ופירות לא מקולפים מהווים אף הם גורם סיכון.

לרוב השלשול חולף בעצמו ואינו דורש התערבות רפואית. במקרים בהם המחלה ממושכת או מלווה בחום, יציאות דמיות או כאשר החולה סובל מדיכוי חיסוני יש לגשת לבדיקת רופא. לרוב השלשול אינו מתחיל מיד עם הנחיתה, אלא יומיים-שלושה מאוחר יותר. רוב החולים סובלים מ-3-5 שלשולים ביום, אולם עד 20% עלולים לסבול מ-5-15 יציאות מימיות ביום. הזמן הממוצע שסובלים מהתופעה הוא בין 1-3 ימים, אולם ישנם מטיילים חסרי מזל אשר יסבלו מהשלשול לאורך כל תקופת הטיול.

שלשול מימי הוא התסמין הנפוץ ביותר, אולם בין 2-10% מהחולים יסבלו מחום ו/או יציאות דמיות. לרוב, ככל שהמחלה קלה יותר היא גם תחלוף מהר יותר. פחות מ-1% מהחולים יזדקקו לאשפוז, והסיכוי לתמותה הוא אפסי.

לרוב המחלה חולפת לאחר טיפול בנוזלים בלבד. ניתן לשתות משקאות מתוך בקבוקים סגורים וכן מרקים. במקרים של שלשול חמור ניתן לשתות תמיסות מיוחדות לאיזון המלחים. יש להימנע מחלב ומוצריו. שיפור בשלשול צפוי תוך 48 שעות. במידה ואין שיפור כזה או מופיעים תסמינים נוספים יש לפנות לעזרה רפואית.

טיפול תרופתי כולל טיפול אנטיביוטי במחולל המחלה ו/או טיפול להפחתת כמות השלשולים. כטיפול להפחתת השלשולים לאימודיום ישנה השפעה טובה. גם קלבטן הוכח במועיל במקרים קלים של שלשול (חשוב לדעת - קלבטן משנה את צבע הצואה לשחור). הטיפול המשולב באנטיביוטיקה עם טיפול להפחתת השלשול הוא היעיל ביותר. לרוב הטיפול האנטיביוטי כולל תכשירים ממשפחת הפלורוקווינלונים (ציפרוקסין, טריביד וכד') או רספרים. רספרים מכיל סולפה ולכן אסור לשימוש לאנשים הרגישים לתרופה זו. פלורוקווינלונים אסורים לנשים בהריון או לילדים.

ההמלצה העדכנית היא כי בשלשול קל של עד 4 יציאות מימיות ביום ללא חום או דימום ניתן להסתפק באימודיו או קלבטן. במקרים חמורים יותר הטיפול האופטימלי הינו שילוב של אנטיביוטיקה עם תרופות אלו. בכל מקרה חשוב מאד להיוועץ ברופא טרם התחלת כל טיפול אנטיביוטי.

ישנן שתי צורות למניעת השלשול: ראשית - הימנעות ממזון ומשקאות שאינם בטוחים. יש לשתות רק משקאות מתוך בקבוקים סגורים או מים שהורתחו (כגון תה או קפה). כמו-כן, יש להימנע מאכילת מזון ברחוב, ולהעדיף מזון מבושל/מטוגן בטיגון עמוק. עדיף לאכול פירות אשר ניתן לקלף, ואם חייבים לאכול פירות שאינם קלופים, יש לחטאם היטב במים ובסבון. בנוסף, ניתן למנוע שלשול על-ידי שימוש מניעתי בתרופות. ככלל, אין המלצה לשימוש מניעתי באנטיביוטיקה, אך יש לשקול טיפול כזה (כמובן לאחר התייעצות ברופא) בחולים הסובלים ממחלת כליות, כבד או לב קשה, חולי סוכרת התלויה באינסולין, מחלות מעי דלקתיות, לאחר כריתת קיבה או מעי ובחולים הנוטלים תרופות המדכאות את מערכת החיסון. השימוש בקלבטן כטיפול מניעתי יעיל אף הוא. שימוש בפרוביוטיקה או באימודיום אינו יעיל במניעה.

יש לציין כי שלשול המטיילים הינו לרוב בבחינת לא נעים לא נורא, חולף מהר וללא טיפול רפואי. במקרים של מחלה קשה או מטייל עם מחלות רקע יש לפנות לעזרה רפואית.

ד"ר עדי להט היא רופאה בכירה במכון הגסטרואנטרולוגי - דרכי העיכול והכבד, המרכז הרפואי שיבא, תל השומר.

בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:

פורום רפואת מטיילים
פורום גסטרואנטרולוגיה - מחלות דרכי העיכול