התמונה השלמה בטיפול בחולי איידס

עברו מעט יותר משלושים שנה מאז תוארה לראשונה התפרצותה של "מחלה חדשה התוקפת צעירים לבנים הומוסקסואלים והמאופיינת בכשל חיסוני". חולים אלו חלו ומתו ממחלות אופורטוניסטיות, דהיינו זיהומים וגידולים אשר אינם גורמים לרוב למחלה באדם הבריא, ונצפו עד לשנת 1981 רק בחולים עם כשל חיסוני מולד או בחולים אשר מערכת החיסון שלהם נפגעה בשל טיפולים שונים, כגון טיפולים כימותרפיים לסרטן.

תופעה זו הולידה את שמה של המחלה החדשה: "תסמונת הכשל החיסוני הנרכש" אוAIDS (Acquired Immuno Deficiency Syndrome). עברו עוד כשלוש שנים עד שפרופ' רוברט גלו בארה"ב ופרופ' לוק מונטנייה בצרפת גילו בו-זמנית, כל אחד בנפרד, כי המחולל של תסמונת חדשה זו הוא נגיף חדש, (HIV Human Immunodeficiency Virus).

מאז גילויו, ה-HIV נהפך לאחד הנגיפים הנחקרים ביותר אי פעם. אנו יודעים היום בדיוק את מבנה הנגיף, הרצף הכרומוזומלי שלו, מעגל חייו ודרכי העברתו. מחקר מתקדם זה הביא לפיתוח תרופות המאפשר שליטה על הנגיף ודיכויו, אם כי לא חיסולו.

בשנים הראשונות לא היה קיים טיפול יעיל כנגד נגיף האיידס, כך שבתקופה זו המחלה נחשבה לקטלנית והחולים בה היו חולים סופניים עם פרוגנוזה של 3-5 שנים עד למוות. המהפכה בתחום הטיפול באיידס התחוללה בשנת 1996, כאשר הוכנס הקונספט של טיפול אנטירטרווירלי המשולב, "הקוקטייל" (HAART- Highly Active Anti Retroviral Therapy). טיפול זה מורכב משלוש תרופות שונות הפועלות נגד נגיף האיידס.

כטיפול מציל חיים היה הטיפול ב-HAART מורכב בשנים הראשונות מתרופות בעלות פרופיל תופעות לוואי קשה, בלתי נוחות לבליעה בשל גודלן או טעמן, אשר היה צורך ליטול אותן בלוח זמנים כמעט בלתי אנושי (עד 6 פעמים ביום כולל באמצע הלילה!). האופציה האחרת בשנים הללו היתה מוות, ולכן נאלצו החולים לקבל את הדין של הטיפול הקשה.

ממחלה סופנית למחלה כרונית

במהלך השנים התפתחו תרופות רבות לטיפול באיידס. כיום מצויים מעל ל-20 תכשירים לטיפול בחולים אלה. התכשירים הקיימים כיום נמצאו יעילים, בעלי פרופיל תופעות לוואי נסבל והם נלקחים פעם עד פעמיים ביום בלבד. כיום חולה המקבל טיפול תרופתי נגד נגיף האיידס יוכל לנהל קרוב לוודאי אורח חיים רגיל, ללא תופעות לוואי משמעותיות ועם תוחלת חיים קרובה מאוד לממוצע בקרב האוכלוסייה הכללית. ניתן להגיד כי כיום, במקרים רבים, נהפך להיות חולה האיידס לחולה כרוני, הדורש טיפול קבוע ומעקב בדומה למחלות כרוניות אחרות כגון סוכרת, לחץ דם וכו'.

אם כן, נראה שהמצב טוב ואפילו מצוין. אך האם התמונה אכן כולה ורודה ?

מצב של עושר טיפולי הביא עימו גם יובש בולט בשנים האחרונות בכל הקשור לפיתוח תרופות חדשות לטיפול ב-HIV. נראה כי חברות התרופות מיצו את הפוטנציאל הכלכלי של פיתוח התרופות בתחום האיידס ופנו כעת לאפיקים אחרים, כמו פיתוח תרופות לטיפול בדלקת נגיפית מסוג C. גם הצפי לכניסתן של תרופות גנריות (לא מקוריות) זולות בתחום האיידס תרם לירידה בהתעניינות בפיתוח תרופות חדשות למחלה. הדבר בולט ביותר בתחום תרופות נגד HIV מקבוצת מעכבי הפרוטאז, קבוצה מרכזית ויעילה אשר לגביה לא נראים באופק תרופות חדשות בפיתוח כלל.

המצב הנוכחי מאלץ את אנשי המקצוע העוסקים ברפואת איידס לראות את מלאי התרופות הקיים כמלאי מוגבל, שלא צפוי להתחדש או לגדול בשנים הקרובות. למרבה הצער, גם לפי התחזיות האופטימיות ביותר אנו רחוקים מעל 20 שנה מפריצת הדרך שתביא לגילוי תרופה שתרפא את החולים מאיידס, אם בכלל.

התובנה כי חולי האיידס כיום הם למעשה חולים כרוניים המחויבים לעבור טיפול תרופתי רצוף והדוק במשך שנים רבות, מאפשרת את ההשוואה בין חולי האיידס לחולים במחלות כרוניות הדורשות טיפול קבוע כגון סוכרת ויתר לחץ דם. הצפי הוא שבדומה למחלות כרוניות אחרות, גם בקרב חולי האיידס, החולים לא יתמידו בטיפול התרופתי במשך שנים רבות בשל בעיות היענות, תופעות לוואי, בעיות פסיכולוגיות ועוד. במצב כזה, החולים צפויים להיכשל בטיפול. כבר כעת ניתן לראות, גם במחקרים מבוקרים, כי לאחר כ-4 שנים 20%-30% מהחולים משנים את הטיפול התרופתי שלקחו בקו ראשון לטיפולים בקו שני, שלישי וכו'.

מסתכלים על התמונה השלמה

יש רופאים הנוטים לשנות טיפולים קיימים וטובים לטיפולים חדשים שנראים מבטיחים ומפתים לשימוש. מטופלים רבים לוחצים על רופאיהם לשנות את הטיפול או לקבל טיפול המורכב מהתרופות החדשות ביותר שהקו המנחה המוביל אותם הוא "חדש זה טוב". מחקרים הראו שמעל ל-40% מהחולים ישנו את הטיפול התרופתי שנרשם להם בחצי השנה הראשונה לטיפול, כאשר ברוב המקרים לא נמצאה סיבה מוצדקת רפואית לשינוי זה.

ראיית התמונה השלמה מאפשרת לקהילה הרפואית המטפלת בחולי האיידס להסתכל על מכלול הגורמים התורמים להצלחת הטיפול בחולה האיידס, כאשר האופק הטיפולי הוא של עשרות שנים קדימה ולא מספר שנים מצומצם. על המטפל להביא בחשבון שהוא עומד מול חולה שצפוי להאריך חיים כמעט כמו אדם שאינו חולה באיידס, שלא רק תוחלת חייו של המטופל חשובה אלא גם איכות חייו וכן שקיים צורך לבחור לחולה את הטיפול המתאים לו ביותר (תפירת טיפול על פי מידה).

רק ראייה נכונה של המצב העכשווי תאפשר לרופא המטפל בחולי איידס לבחור את הטיפול הנכון. היעד של מטופל חולה איידס הוא חיים שלמים, ארוכים ונוחים, עם פגיעה מינימלית באורח החיים ובאיכות חייו של המטופל, גם לאחר 20 ו-30 שנה מיום אבחנתו.

הכותב הוא רופא בכיר במרכז נוה אור במרכז רפואי קפלן, והמזכיר היוצא של החברה הישראלית לרפואת איידס

בואו לדבר על זה בפורום מחלות זיהומיות.