הכל על: הטחול

עובדות חשובות על הטחול

הטחול ממוקם בבטן העליונה משמאל מתחת לצלעות. צבעו אדום כהה. הטחול מופיע בעובר החל מהשבוע החמישי. משקלו באדם מבוגר כ-150 גרם, והוא יורד עם הגיל.

אספקת הדם לטחול היא דרך עורק הטחול, דרכו עוברים כ-150 ליטרים של דם ביום.

הטחול נחלק למספר אזורים המורכבים מתאים שונים: תאים השייכים למערכת האחראית על סילוק חיידקים ושאר חומרים זרים מזרם הדם, תאי מערכת החיסון והחלק האדום בו כלי-דם רבים.

הטחול נראה היטב בבדיקת אולטרסאונד, כאשר גודל תקין של הטחול הינו סביב 12 ס"מ באדם מבוגר.

טחול. משקלו באדם מבוגר כ-150 גרם, והוא יורד עם הגיל. אילוסטרציה: שאטרסטוק

תפקידי הטחול

בתוך הטחול נמצא 1% מנפח הדם, עם כמות גדולה של טסיות, תאי פלסמה ומונוציטים.

בתקופה העוברית, החל מהחודש הרביעי, הטחול ממלא את תפקיד מח העצם ומייצר את כל תאי הדם: כדוריות דם אדומות, לבנות וגם את טסיות הדם.

לאחר הלידה הטחול מאבד בהדרגה את מרבית יכולת ייצור תאי הדם, אך נושא מספר תפקידים חשובים אחרים:

לטחול תפקיד מרכזי בהתפתחות המערכת החיסונית האחראית על יצירת נוגדנים. בילדים ובמבוגרים הטחול הינו מקום התעצבות הלימפוציטים תאים לבנים המהווים חלק ממערכת החיסון.

הטחול גם אחראי על הרס כדוריות אדומות פגומות (לדוגמא, בשל תלסמיה, הפרעה בקרום התא, חסר אנזים), זקנות או כדוריות-דם אשר נפגעו על-ידי נוגדנים ספציפיים (מצב אשר אינו תקין ונקרא אנמיה המוליטית).

מחלות בהן מעורב הטחול

קיימות מחלות מולדות של הטחול, כמו:

היעדר טחול (א-ספלניה): תופעה נדירה מאוד המלווה בבעיות קשות בלבלב וכן הפרעות וסקולריות (בכלי הדם).

תוספת של 'טחולונים': תופעה הקיימת ב-24% מהילדים ו-11% מהמבוגרים. הטחולונים קשורים לטחול או מבודדים ממנו בחלל הבטן או האגן. טחולון יתגלה לרוב באופן אקראי בבדיקות הדמיה או בזמן ניתוח, אך הוא עלול לגרום לכאבים עזים.

בנוסף, טחול מוגדל הוא אחת מהסיבות האפשריות להפניה לבדיקת המטולוג. קיימות סיבות שונות להגדלת טחול: מחלה ויראלית חריפה או כרונית, דימום לאחר תאונה או חבלה, הרס מוגבר ותמידי של כדוריות אדומות ומחלות שונות, כגון לימפומה, לוקמיה כרונית ו-ITP - מחלה אוטואימונית המתבטאת בהרס מוגבר של טסיות דם, בספירת טסיות נמוכה ובדימומים.

מתי צריך לכרות את הטחול?

דימום מסיבי מהטחול בעקבות חבלה (כגון תאונה) עשוי להוות התוויה לכריתה דחופה של הטחול.

במחלות מסוימות ממליצים לבצע כריתת טחול אחרי גיל 5 שנים אם אפשר, על-מנת להקל על החולה ולמנוע ממנו לקבל טיפולים ו/או עירוי מוצרי-דם. כיום מבוצעת כריתת טחול לרוב בניתוח לפרוסקופי (זעיר-פולשני).

ההתוויות לכריתת הטחול הצטמצמו מאוד עם פיתוח טיפולים ספציפיים למחלות המטולוגיות, כמו טיפולים ספציפיים; ללימפומה תרופת הריטוקסימב, למיאלופיברוזיס תרופות מעכבות JAK-2; ולמחלת ה-CITP תרופת האנפלייט.

כמו כן, יש להביא בחשבון כי כריתת הטחול מלווה בפגיעה מסוימת במערכת החיסון ועל-כן יש לתת לחולים המועמדים לכריתת טחול חיסונים לפני הניתוח.

בשל סכנה של זיהום בחיידקים אלימים לאחר כריתת הטחול, ילדים יקבלו טיפול אנטיביוטי מונע לתקופה של שנה או עד גיל 18 שנים (לפי הצורך). באשר לחולים מבוגרים, אין בספרות הרפואית הנחיות חד-משמעיות לגבי טיפול אנטיביוטי מונע, אולם קיימת הוראה ברורה שבכל עליית חום מעל 38 מעלות צלזיוס, יש לפנות לרופא מיד וללא דיחוי.

ד"ר אוולין שבד היא מומחית להמטולוגיה בבית החולים כרמל

בואו לדבר על זה בפורום המטולוגיה.