ריפלוקס: אל תשמרו בבטן

ריפלוקס הוא תנועה של נוזל ממקום אחד למשנהו. הריפלוקס הגסטרואסופגיאלי (החזר קיבתי ושטי) הוא תנועה של נוזל מקיבה לוושט. תוכן הקיבה עולה לוושט, ולעיתים יוצא לתוך הפה וגורם לפליטות או להקאות. כאשר תנועת הנוזל מהקיבה לוושט גורמת לנזק ברירית הוושט ומלווה בסימפטומים כמו צרבת, כאבי בטן או לחצים בחזה, הרי שמדובר במחלה הדורשת ברור וטיפול.

הסיבה השכיחה ביותר לריפלוקס הינה אי תפקוד השסתום (השריר) שבין הוושט לקיבה, דהיינו רפיון מתמשך של השריר שבחלק התחתון של הוושט. במצב תקין, על השסתום הזה להיסגר לאחר מעבר המזון מהוושט לקיבה. במצב של ריפלוקס, השסתום נותר רפוי גם לאחר מעבר המזון מהוושט לקיבה, וגורם לעליית תוכן הקיבה לאורך הוושט.

סיבות נוספות לריפלוקס: עליית הלחץ התוך בטני (למשל, בעקבות שיעול או לחץ פיזי), הפרעה בפינוי הוושט ובהתרוקנות הקיבה, או סיבות אנטומיות (ושט קצר, בקע סרעפתי או זווית לא חדה מספיק בין הוושט לקיבה למניעת עליית תוכן הקיבה).

בעבר היו חילוקי דעות לגבי הקשר שבין חיידק ההליקובקטר פילורי ובין ריפלוקס. היו שטענו כי החיידק גורם לריפלוקס, ואילו אחרים טענו כי החיידק דווקא מגן מפני התפתחות הריפלוקס. לאחרונה הוכח כי אין קשר בין החיידק לריפלוקס.

ריפלוקס נפוץ מאד בקרב פעוטות עד גיל שנתיים. הוא מופיע בחודשים הראשונים שלאחר הלידה, מתבטא לרוב בפליטות ומהווה חלק נורמאלי וטבעי בהתפתחות הילד, שאינו מצריך התייחסות רפואית מיוחדת. מדובר בריפלוקס פיזיולוגי (עליית תוכן הקיבה רק עד השליש התחתון של הוושט), החולף מעצמו עד גיל שנה שנתיים בקרב 80% מהילדים. ריפלוקס בילדים גדולים יותר הוא תופעה נדירה יחסית, העלולה להילוות למחלות ולמצבים חולניים כמו עודף משקל, אסתמה, שיתוק מוחין, תסמונת דאון, מחלות דיסוטונומיות וגם משקל לידה נמוך. המטרה של הביקור אצל רופא הגסטרו-ילדים הינה לאתר את אותם חולים עם פוטנציאל לסיבוכים, הדורשים ברור וטיפול.

סימפטומים המחייבים בירור וטיפול

בקרב תינוקות עד גיל שנה: עצירת הגדילה (עלייה לא מספקת במשקל או בגובה כתוצאה מהקאות חוזרות ונשנות), הפרעות נשימה (ברונכיט, אסתמה, שיעולים כרונים, השתנקות, הפסקות נשימה המלוות בהכחלה ואירועים של חנק כתוצאה מעליית תוכן קיבה). גם דלקת ריאות עלולה להתפתח כתוצאה משאיפת האוכל לריאות. ביטויים נוספים, המצריכים בירור: סירוב לאכול, אי שקט בולט בזמן האכלה וזריקת הראש לאחור.

בקרב ילדים גדולים יותר, הסימפטומים לריפלוקס דומים לאלו המופיעים במבוגרים והם כוללים: צרבות, בחילות והקאות, כאבים בבטן העליונה, קושי וכאבים בבליעה, התקפי שיעול, צרידות, כחכוח בגרון וצפצופים ריאתיים שאינם מגיבים לתרופות מרחיבות סימפונות.

ריפלוקס עלול לגרום לסרטן

ריפלוקס כרוני שאינו מטופל עלול להוביל לסיבוכים שונים, בהם דלקת בושט, היצרות של הוושט והתפתחות של גידולים ממאירים בוושט בגיל מאוחר יותר (כתוצאה מחשיפה ממושכת של הוושט לחומצה). ריפלוקס כרוני הוא הגורם המרכזי להתפתחות סרטן הושט, ולכן, על מנת לשפר את איכות החיים ולמנוע הדרדרות הדלקת בושט לסרטן, כעבור שנים רבות של ריפלוקס לא מטופל, חשוב לזהות את הסימפטומים, ולהגיע לאבחון ולטיפול בעת הצורך.

חידושים באבחון ריפלוקס

ניתן לאבחן ריפלוקס באמצעות בדיקת ניטור חומציות הווושט: הבדיקה מבוססת על החדרה של אלקטרודה עדינה דרך האף, עד למעמקי הוושט למשך 24 שעות, במהלכן נבדקת נוכחות של חומצה בוושט (מודדים את משך הזמן שבו הנוזל הנמצא בוושט הינו חומצי, דהיינו PH הנמוך מ-4).

בילדים רכים יותר ניתן לערוך בדיקה לאבחון ריפלוקס באמצעות מיפוי חלב: הבדיקה מבוססת על סימון החלב שהתינוק שותה בסימון רדיואקטיבי (המתפוגג מהגוף במהרה ואינו מהווה סכנה), וצילום הנמשך כשעה שלמה (ללא קרינת רנטגן). עד לאחרונה, נהגו לאבחן ריפלוקס גם באמצעות צילום ושט-קיבה, אולם מתברר כי הבדיקה הזו אינה מספיק מדויקת ולכן כיום מקובל לבצע אותה על מנת לשלול סיבות אנטומיות לריפלוקס (היצרות של הוושט, היצרות הפתח מהקיבה לתריסריון, הפרעות בתנועתיות הוושט ועוד), ולא כאמצעי אבחנתי לריפלוקס. במקרים מסובכים יותר, יש מקום לאנדוסקופיה של מערכת העיכול העליונה (הנעשית בהרדמה כללית בילדים רכים ובמתבגרים), על מנת לאבחן היצרות של הוושט, דלקת או אלרגיה של הוושט.

גלולה ייחודית לבדיקת חומציות

בחודשים האחרונים חלה פריצת דרך טכנולוגית באבחון ברפלוקס, עם פיתוחה של גלולה ייחודית לבדיקת חומציות, שמכניסים לקיבה באמצעות גסטרוסקופיה. הגלולה הזו, שנאחזת בוושט ומודדת את רמות החומציות שבו, מייתרת את הצורך בהחדרה של אלקטרודות לגוף, והופכת את הבדיקה לקלה וידידותית הרבה יותר. זאת ועוד: לאחרונה החלו לעשות שימוש באלקטרודות המזהות במדויק את סוג הנוזל בקיבה (בסיסי או חומצי) על מנת לאבחן בצורה טובה יותר את סוג הריפלוקס, ממנו סובל החולה ולהעניק לו את הטיפול המדויק והמתאים ביותר, בהתאם לאבחנה.

הטיפול בריפלוקס תלוי בגיל המטופל ובחומרת המחלה וכולל שינויים בשיטות האכלה ובסוג המזון, כמו גם מתן תרופות מדכאות חומצה. בקרב פעוטות, מומלץ לעבור לארוחות קטנות, לעיתים קרובות, להאכיל את התינוק בשיפוע, לערוך הפסקות בזמן הארוחה, כדי לשחרר את עודפי האוויר שנבלעו במהלך הארוחה, על מנת למנוע עליה של תוכן הקיבה, לעבור למזון היפו אלרגני (נוטרמיגן, פרגסטמיל, ניאוקייט), לעבור למזון סמיך (אנפמיל AR) או להסמיך את המזון הקיים, באמצעות קורנפלור (מזון סמיך שוקע בקיבה ואינו עולה כלפי מעלה לוושט).

בקרב ילדים גדולים יותר, מתבגרים ומבוגרים, מומלץ להימנע מאכילה בשעות הערב והלילה המאוחרות, להימנע מארוחות גדולות ומשכיבה מייד לאחר הארוחה, לישון על מזרון בשיפוע של כ-10 מעלות, להפחית בצריכת שוקולד ומזון מטוגן ולהימנע מקפאין, מאלכוהול ומעישון. רצוי להפחית במשקל, תוך שילוב של פעילות גופנית, במקרה של עודף משקל. בנוסף, ולאחר היוועצות עם רופא, יש ליטול תרופות סותרות חומצה, המדכאות את יצירת והפרשת החומצה בקיבה (ביניהן גסטרו ופמוטידין, זנידקס, לוסק, האומפרדקס, לנטון). בניגוד למה שחשבו בעבר, מסתבר כי לתינוקות עד גיל חצי שנה ניתן לתת מינונים גבוהים יותר של לוסק מאלו הניתנים למבוגרים (תוך היוועצות עם רופא הילדים או גסטרולוג ילדים). מעבר לטיפול התזונתי והרפואי, קיימת גם אפשרות ניתוחית, על מנת לסגור את המעבר שבין הוושט לקיבה. ניתוח סגירה של הוושט בחלקו התחתון נדרש במקרים הקשים ביותר, בהם דלקת חריפה, שאינה חולפת בטיפול תרופתי, היצרות של הוושט התחתון, שינויים ממאירים, הקאות דמיות או צורך בשימוש ארוך טווח בתרופות מדכאות חומצה.

הכותב הוא מומחה לגסטרואנטרולוגיה (ילדים ומבוגרים) המרכז הרפואי ביגס מדיק

בואו לדבר על זה בפורום גסטרואנטרולוגיה - מחלות דרכי העיכול.