פה ג-דול: הפרעות אכילה בינקות
מה עושים כשהתינוק או הפעוט מסרבים לאכול? אם מדובר בתופעה קבועה והילד מתחיל לשבור עקומות משקל, אין מנוס מפנייה לייעוץ מקצועי והתחלת טיפול בבעיה
אין כמעט הורה שלא מכיר את החוויה המתסכלת של האכלת תינוק או פעוט סרבן. אצל חלק גדול מהילדים מדובר באפיזודה חולפת או אך יש משפחות שבהן הקטנטנים מסרבים לאכול בכל ארוחה ובכל יום. כאשר מדובר בסרבנות בהיקף כזה, יש סיבה לדאגה.
ד"ר גל מאירי, מנהל השירות הפסיכיאטרי לגיל הרך במרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע הרצה לאחרונה על חידושים בסיווג הפרעות אכילה והאכלה בכנס שנערך בנושא בהדסה הר-הצופים. להלן תשובותיו לשאלות שכיחות שמטרידות הורים לילדים עם בעיות אכילה. 
מהן הפרעות אכילה והאכלה?
"כרבע מכלל התינוקות והפעוטות סובלים מהפרעות אכילה והאכלה עד גיל שנה ובין גיל שנה לשלוש, שאינן עוברות חלק. רק אחוז אחד מהתינוקות יחווה בעיות קשות באכילה שיאלצו את ההורים לפנות לייעוץ בין אם זה ייעוץ של סבתא, דודה או שכנה מנוסה, ובין אם זה ייעוץ מקצועי של רופא ילדים או אחות טיפת חלב.
"ברוב המקרים, הילדים שמגיעים לייעוץ מקצועי לא עולים במשקל בגלל כשל רגשי ולא מסיבה רפואית. אמנם ישנם מקרים שבהם ישנה גם בעיה רפואית קלה, אך בגדול מדובר בילדים שנולדים בריאים, ובמהלך השנה הראשונה מפתחים הפרעות האכלה ואכילה ושוברים עקומות".
מהו המקור של הבעיה?
"הסיבות להפרעה זו הן משולבות. ישנם תינוקות שנולדים עם ההפרעה של אכילה בגלל בעיית ויסות כללית. חלק מהתינוקות, למשל, לא מצליחים למצוא את האמצע בין ערנות להרדמות. הם לא פעילים ולא רדומים, ומתקשים לפיכך להגיע למצב נינוח של אכילה.
"מנגד, ישנם תינוקות עם בעיות של ויסות חושי, שגורם להם להימנע מדברים קשים, רכים, קרים או חמים, או מטעמים מסוימים. בשל כך, הם מפתחים בעיית בררנות אקסטרימית. רופאים נתקלים לפעמים בילדים בני שלוש וארבע שחיים רק על תחליפי חלב, דניאלה, דני או במבה למשל. לפעמים המשקל שלהם בסדר, אך מתפתחים חסרים תזונתיים".
כיצד משפיעה האינטרקציה בין הורה לילד על התופעה?
"האינטרקציה של אכילה והאכלה בין ההורה לתינוק מאוד משמעותית בתופעה זו, ולפעמים מהווה את הסיבה העיקרית להפרעה. רוב הילדים שמופנים לייעוץ בין גיל חצי שנה לשנה מתקשים לעבור מהאכלה בבקבוק לאכילה של אוכל מוצק ואכילה עצמאית מוצלחת. ההורה הנחוש והמתוסכל מנסה ללמד את הילד לעשות את המעבר, ותוך כדי התהליך "מתפתחות" כל מיני שיטות כמו כפיות שהופכות לאווירונים, האכלה בהסחה מול הטלוויזיה או האייפד, תוך נסיעה באוטו וכדומה. הכל כדי שהילד יכניס משהו לפה.
"בנוסף, ישנה דרך האכלה של שכנועים ורמות שונות של תקיפות ותוקפנות. זה כולל דחיפת כפית ראשונה לפיו של התינוק, כי מי שמאכיל חושב שברגע שהוא ירגיש את הטעם הוא ירצה להמשיך לאכול. ישנה גם תוקפנות מסיבית של כמה אנשים שמאכילים יחד- אם, אב או סבתא למשל. כאן נכנסים גם מרכיבים תרבותיים-חברתיים.
"התוצאה של השיטות האלו היא התפתחות של אנטי מצד התינוק, שסוגר את הפה ומסובב את הראש או הגב. הארוחה הופכת למהומה ומחאה משל התינוק שמנסה לומר לכולם שיעזבו אותו. הילדים חווים מעגל שלילי של אכילה, לא אוכלים, יורדים במשקל ושוברים עקומות. לפעמים ההאכלה כן מצליחה והילדים לא שוברים עקומות, אך המערכת המשפחתית נכנסת לסחרור של הורים מודאגים וילדים שסובלים מהאכילה. לפעמים מדובר בהעברה בין דורית, כאשר ההורה מאכיל את הילד, כפי שהאכילו אותו".
למי פונים כשהילד מסרב לאכול באופן שיטתי?
"מי שנמצא בקריטריונים שהוזכרו לעיל, של שבירת עקומות, צריך להגיע לייעוץ מקצועי. התופעה הזו נקראת 'אנורקסיה של גיל הינקות'. לפעמים קשה לשכנע את ההורים לגשת לטיפול, כי הם מרגישים תחושת אשם וכישלון מכיוון שהילד לא גדל כראוי ולא עולה במשקל. צריך לגשת לטיפול בבעיה באופן לא שיפוטי, ולעזור להורים להבין מאפיינים טיפוסיים של הילד- ויסות, טמפרמנט וכדומה. בצורה כזו ההורים נרגעים קצת ורגשות האשם פוחתים. רק לאחר מכן ניתן לטפל בילד ובאינטרקציות ההאכלה".
מהן שיטות הטיפול המקובלות?
"הטיפול בהפרעות האכילה כולל ייעוץ של דיאטנית או הדרכה של אחות שמתמקדות בתפריט - מה לתת ומה לא לתת, האם להוסיף תוספים ועוד.
"ההבנה שיש בעיה באינטרקציה בין הורה לילד, הביאה לפיתוח מודלים נוספים של טיפול ולא רק יחידני אלא גם דיאדי (הורה וילד) וטריאדי (אבא, אימא וילד). גם כאן יש צורך בגמישות בגלל שיש משפחות שבהן הסבתא היא הדומיננטית בהאכלה ולכן היא צריכה להיות בטיפול. בטיפול הזה מתמקדים במאפיינים של הילד ובתקשורת בין האם לילד בדרך כלל.
"הטיפול משלב חלקים של אינטרקציה והעברה בין דורית, הסברים טכניים ומעגלי רעב ושובע. במקרים פחות קשים מתחילים לטפל בילדים שלא רוצים לאכול באופן עצמאי. מפסיקים להאכיל את הילד בכוח או בהסחה, כדי שהילד יחליט מתי הוא יאכל.
"שיטה אחרת היא שיטת הפיקניק. מכינים בופה פתוח בכל שעות היום ומציעים לו מגוון של סוגי מזון, שהוא יכול לגשת אליהם ולקחת. ילדים שנעשים רעבים, מתחילים לגשת לאוכל ולקחת. לתינוקות קטנים צריך להציע כל הזמן דברים אחרים. כאשר הילד מסובב את הראש, זה סימן שהוא לא רוצה יותר
לאכול ולכן לא צריך להכריח אותו.
"ישנם הורים שאינם יכולים לסבול שהילד מתלכלך בזמן האוכל או עושה בלגן. הילד בדרך כלל יושב עם סינר גדול והאם מחזיקה כפית אחת ביד ומגבון ביד השנייה. מכיוון שהילד לא רגיל להתלכלך, כאשר זה קורה הוא נלחץ ומסרב לאכול. במקרים כאלו מוזמנים ההורים לחדר האכלה שבו הילדים יכולים להתעסק עם האוכל ולכלכך את הסביבה".
מהו טיפול קבוצתי?
"המודל החדש של טיפול הוא טיפולים קבוצתיים. לא לכל אחד מתאים טיפול קבוצתי ולכן המטפלים צריכים להיפגש קודם כל עם ההורים ולהחליט יחד. ישנם מקרים שההורים לחוצים מאד וזקוקים לטיפול פרטני.
"בטיפול הקבוצתי הילד וההורה משחקים יחד באוכל, מתלכלכים ומשפרים בכך את האינטרקציה. לקבוצה יש גם כוח בתחומים של תמיכה. הורים מגיעים פעמים רבות עם תחושה של כישלון והמפגש עם הורים אחרים מאוד מקל, מעניק לגיטימציה ותומך. במפגשים הללו, מסבירים להורים על הפרעות אכילה והמקור שלהן וההורים מתחילים לשתף בעיות אחד עם השני. אחר כך מקיימים מפגשים בה ההורים משחקים לבד עם האוכל ואחר כך עם הילדים. מצלמים את המפגשים הללו גם בבית, מביאים לקבוצה ומנתחים. זה החלק העוצמתי יותר של הטיפול. אחוזי ההצלחה של הטיפול גבוהים מאוד ובמשך הזמן התינוקות מתחילים לאכול רגיל וחוזרים לקשר נורמלי עם הוריהם".
בואו לדבר על זה בפורום תזונת תינוקות וילדים.
