קרוהן וקוליטיס: על תזונה כירורגית שמעתם?

המחלות קוליטיס וקרוהן נחשבות בעיני הרפואה כבלתי ניתנות לריפוי. בשעת התעוררות הדלקת, הרפואה עוסקת ב"כיבוי שריפות" באמצעות דיכוי המערכת החיסונית. לדעתי, גישה זו נובעת מחוסר הבנה של הפתולוגיה של המחלות האלה.

מהי גישת הרפואה לדלקת?

הרפואה נוהגת להתייחס לדלקת בכל איבר ואפילו לחלקים שונים באותו איבר - כמחלה נפרדת. ראייה זו היא חלק מגישתה הבסיסית של הרפואה, כי יש להתייחס לגוף האדם כאל חלקים נפרדים, שהקשר הפתולוגי ביניהם כלל לא קיים (אלא שונה מהותית). גישה זו מנוגדת לגישת הרופאים הנטורולוגים.

אין ספור פעמים שמעתי ממטופליי כי הרופא אמר להם: "אין מה לעשות, יהיה עליך להיצמד לתרופות האלה לכל ימי חייך. זוהי מחלה כרונית איומה, שאין לה מרפא עדיין. ייתכן שגם תצטרך לעבור בעתיד כריתה של החלק הדלקתי במעי". אין ספק שזו תחזית קודרת ומייאשת - לכל אדם.

בניגוד לתחזית זו, הניסיון הקליני שלי מראה כי חולים שטופלו בשיטת "התזונה הכירורגית" - נרפאו.

מנקודת מבטה של הרפואה, הדלקת היא תמיד "אויב" שיש לחסלו. באופן זה, הטיפול התרופתי מוביל את הגוף כולו להתדרדרות טוקסמית (רעלנית), שפוגעת בתפקודם של איברים שונים (למשל: תפקוד הכליות), מפחית את תחושת הבריאות - ורק מחריף את המחלה, בטווח הבינוני והארוך.

מהי אפוא דלקת? מהי המשמעות של כריתת חלקים מהמעי?

דלקת היא מנגנון ריפוי חשוב, במצב של רקמות חולות. ללא קיומו של מנגנון זה, היו נשארות הרקמות החולות במצבן לנצח - ויוצאות מתפקוד. תפקידה של הדלקת הוא לעכל תאים חולים ולבנות במקומם תאים חדשים ובריאים. כן, יש לכך מחיר בסבל זמני - כאב, חום, נפיחות, גודש, בצקת, אבל כל אלה הן פעולות שבאות לסייע לגוף לבנות את עצמו, לשקם את עצמו ואת בריאותו.

רופאים שבוחרים להשתמש בתרופות שמדכאות את מערכת החיסון, כלומר בולמות את תהליך הריפוי, מורידים את הלהבות לפרק זמן קצר - אבל זו רק רגיעה זמנית; ולאחריה, המחלה שוב מתפרצת. כך, המטופל מקבל מהרופא את הרושם השגוי כי למעשה זו מחלה מסתורית, שמרימה ראש - ותוקפת שוב ושוב; ולמעשה, הסיכוי לנצח אותה הוא אפס. לאחר חודשים או שנים, שבהן התרופות אינן מועילות למטופל, יהיו מקרים בהם יציעו לחולה לעבור ניתוח - כדי להיפטר מהדלקת במעי.

הבעיה היא כי כריתה של חלקים מהמעי - מעשה שגרתי בבתי החולים - תשאיר את המעי נכה, למשך כל החיים; ומה באשר למחלה? קרוב לוודאי שהמחלה תחזור שוב בעתיד.

אני לא מתאר לעצמי אפילו מקרה אחד, לפני ניתוח לכריתת חלקים מהמעי, שלא יוכל "לצאת" מהמחלה, ללא הניתוח שמציע הרופא - לחולה שכזה.

מהם הגורמים ה"אמתיים" לדלקות במעי הגס והדק?

ראשית, יש לציין כי עצם העובדה שהנטורולוגיה - מדע בריאות שמתחשב בכוחות הריפוי העצומים, המצויים בגופו של האדם - מסוגלת להוביל לריפוי של מחלות אלה, מצביעה על כך שהיא אכן זיהתה ומבינה את הגורמים לדלקות.

לרוב, דלקת פנימית בגוף נובעת מהצטברות קריטית של חומרים זרים, אורגניים, או אנ-אורגניים - ברקמות שונות. חומרים אלה גורמים לגירוי תמידי של תאים ורקמות, המוביל להתפרקות של הרקמות; או שהגוף עצמו מזהה את התאים הגדושים בחומרים אלה כתאים חולים או זרים ומוזרים - ופועל כדי לחסל אותם, באמצעות מערכת החיסון שלו. לכן נקראות מחלות אלה גם מחלות אוטואימוניות. למעשה, יש לראות בכך פעולה מבורכת, שבאה לסלק תאים חולים וחומרים זרים מחוץ לגוף; אלא שכל זמן שהחומרים המחליאים, גורמי הדלקת, ממשיכים לזרום לתוך תאי הגוף - התהליך הדלקתי איננו יכול להסתיים לטובת הגוף והמלחמה בתוך הגוף תימשך.

לכן, כל גישה שתתעלם משורש הבעיה, מהגורמים היסודיים ביותר למחלה, לעולם לא תוכל להוביל לריפוי מהמחלה. לכן, רופא שיילחם בדלקת גורם למעשה נזק למערכת הבריאותית של אותו חולה.

כאמור, הבעיה איננה הדלקת, שהיא בעצם תהליך הריפוי ולא האויב - ויש לאפשר לה לבצע את מלאכתה נאמנה, גם אם הדבר כרוך לצערנו במעט סבל. הבעיה טמונה בחומרים וברעלים המוזרמים לגוף באמצעות המזון, האוויר, המים - וכל דבר שאנחנו עושים בו שימוש בעולם המערבי ועלול להכניס לגופנו חומרים שאינם חלק מהמבנה הטבעי שלו.

מובן שמצד אחד גישה זו מורכבת - ומחייבת למידה יסודית של המטופל: כיצד להתייחס לתזונה, שתייה, מוצרי היגיינה וקוסמטיקה, תנועה, שמש ותרופות - וזאת כדי למנוע החדרת חומרי רעל נוספים לגוף, מדי יום.

מצד שני, זו איננה גישה שמסבכת את החולה בתרופות בעלות נוסחאות מורכבות ומתוחכמות. בפשטות, הגישה מלמדת את המטופל לחיות נכון - ולספק את צורכי החיים החיוניים לגופו באופן מדויק.

מהי חשיבות "התזונה הכירורגית" ו"צום על מים", בריפוי המחלה?

מזה כ-20 שנה, אני רואה מטופלים במצבי דלקת בכל חלקי הגוף. למעשה, בבסיסה של כל מחלה מונח תהליך דלקתי שמניע אותה. בטיפול בדלקות במעי יש לנהוג על פי שני כללים:

1. להפסיק להחדיר, ככל שניתן, חומרי פסולת רעילים לתוך הגוף.

2. לספק לגוף תנאים בהם יוכל להתחיל להוציא את חומרי הפסולת שגודשים את התאים והרקמות - זה מכבר.

התנאים המושלמים שבהם שני כללים אלה מתממשים הם "התזונה הכירורגית" ו"צום על מים":

"תזונה כירורגית" היא שיטת עבודה אותה פיתחתי במהלך 20 שנות עבודתי, על פי התפיסה הנטורולוגית. על פי שיטה זו, מסופקת לגוף תזונה דלה בחלבונים, שומנים ופחמימות - ועשירה ברכיבים תזונתיים חיוניים שעוזרים בטיהור הגוף, מזינים את התאים ומאפשרים לגוף לבנות תאים חדשים ובריאים. יש להבין שדווקא תזונה בעלת ריכוזים נמוכים של אבות המזון מאפשרת לגוף לפנות את כוחותיו לטיפול במחלה - ולסיים את תהליך הדלקת. אין מדובר בשעות, אלא בשבועות ולפעמים אף חודשים - ולכן נדרשת סבלנות גדולה, ששכרה בצדה.

התזונה הכירורגית נעה בסקאלה שבין 0 ל-100; כאשר בדרגה 0 נצפה לאי שינוי במצב הקליני, רמת הסוכר, השומנים בדם, הכולסטרול, הסתימות בכלי הדם, מצב הדלקת וכן הלאה - ובדרגה 100 נראה את השינוי הגדול והמהיר ביותר.

יש להדגיש שדרגת התזונה הכירורגית מותאמת לכל אדם באופן אישי, בהתאמה לחומרת מחלתו, סוג המחלה והמבנה הנפשי והפיזי של האדם ובהתאם לבדיקות הדם שלו. למשל, חולים שתפקוד הכליות או הכבד שלהם אינם תקינים, לא יוכלו לעבור את דרגה 30 בתזונה הכירורגית, משום שזה מסוכן לשלמות הכליות שלהם. גם במקרה של חולים הנוטלים תרופות למחלות שונות, יש להיזהר מאוד במידת התזונה הכירורגית, כדי לא לגרום לתהליכי ניקוי חזקים ומהירים מידי, שהחולה לא יוכל אולי לעמוד בהם, מבחינה נפשית ופיזית - והוא עלול לאבד אמון בתהליך.

וחשוב מכל: יש להתחשב בבדיקות הדם של החולה - רמות שומנים בדם, חומצת שתן, מאגרים שונים ועוד. לחלק מאתנו אולי יהיה קשה להבין זאת, אבל לתזונה בכלל ולתזונה כירורגית בפרט, יש השפעה גדולה בהרבה על הערכים השונים בדם ומידת הדלקת, מאשר לתרופות לאורך זמן.

לעתים יש השפעה כמעט מידית על המדדים השונים, כמו ערכי הסוכר בדם ומידת הדלקתיות ברקמות שונות. לכן, ברור שתזונה כירורגית איננה תזונה שבלונית אחת ויחידה, אלא תזונה שמותאמת לכל אחד, על פי מצבו ועל פי בדיקות הדם שלו.
להערכתי, ישנם כ-100 פריטי מזון שונים שיכולים להיכנס לתפריט של התזונה הכירורגית, כך שלא חסר גיוון - וגם מגוון של טעמים. יש לקחת בחשבון כי מספר הצירופים שניתן לקבל מ-100 פריטים הוא רב - ולמעשה משמש את הרופא הנטורולוג ככלי כירורגי ממש, בטיפול במחלות שונות. עכשיו אולי תוכלו להבין את החשיבות העצומה של שימוש בתזונה כירורגית, בטיפול בדלקות ובכל סוגי המחלות - מנזלת ועד סרטן.

מה היחס בין גישות אלה לבין הגישה הקונבנציונלית?

גישה זו הפוכה, ביחס לתפיסה הקונבנציונלית, שמצווה על המטופל לאכול (גם בזמן מחלה, כדי להתחזק) - תזונה גדושה בחלבונים מהסוגים הגרועים ביותר וגם עמילנים ושומנים, שתוצריהם הנם מהגורמים המרכזיים להיווצרות המחלות.

הגוף איננו מסוגל לקבל עומסים גדולים של רכיבים מרוכזים, יחד עם הפסולת הכימית שגדושה בהם - ולטפל בעיכול, ספיגה והטמעה של כל הרכיבים וסילוק הפסולת הרבה שלהם - וגם לטפל במחלה. תזונה כירורגית מאפשרת לגוף מקסימום מנוחה, בשעה שהוא עדיין אוכל, כדי להתפנות לטיפול במחלה ובדלקת (אם כי אני מדגיש שהדלקת עצמה היא תהליך הריפוי).

ומה באשר ל"צום על מים"? מה הוא מוסיף על "תזונה כירורגית"?

יחד עם זאת, כדאי לדעת שהכלי העוצמתי ביותר לטיפול במצב של דלקת מעיים הוא הצום על מים. לא אכנס כאן להסברים עמוקים על שיטת הצום, שבה עושים שימוש רופאים נטורולוגים ברחבי העולם, כבר למעלה מ-230 שנה. אומר רק שצום על מים הוא נקודת הקצה - והמשך טבעי של התזונה הכירורגית.

צום הוא מצב של שתיית מים בלבד והימנעות מאכילה, למשך מספיק זמן - כדי לאפשר לגוף לסיים את מלאכת הריפוי, ללא הפרעה. הצום, לכשעצמו, איננו כלי הריפוי - אלא עצם המנוחה הפיזיולוגית שאותה מקבל הגוף בזמן הצום.

במצב זה, כל כוחותיו ומשאביו של הגוף מוסטים לכיוון המחלה וריפויה. צום על מים הוא המצב האידאלי ביותר מבחינת הגוף, שמאפשר לממש את שני הכללים שהוזכרו ב- 100% - ולכן מקצר את זמן הריפוי באופן משמעותי.

אני קורא לצום מטוס 35F- של הריפוי הטבעי, משום שהוא יוביל אותנו ליעד של ריפוי סופי, אמתי ומוחלט מהמחלה, בזמן קצר ביותר יחסית.

אין זה אומר כי מספיק צום אחד, כדי להגיע לריפוי. לרוב, דרושים מספר צומות, שבסופם תיעלם המחלה. יחד עם זאת, יש להבין כי שימוש בכלי של הצום מחייב הכנה מתאימה של הגוף, באמצעות תזונה כירורגית, במשך מספר שבועות - וגם פיקוח והשגחה צמודים, כולל דיווח של מדידות שונות בכל יום.

מה בנוגע להיבט הרגשי של הטיפול?

טיפול בדלקת במעי כרוך בתהליך מורכב.

ראשית, יש להתחיל את התהליך בראשו של המטופל שנדחס באמונות כמו: "זו מחלה קשה וכרונית שאיננה ניתנת לריפוי..."; "אין לך שום ברירה אחרת אלא רק לקחת את התרופות האלה לכל החיים..."; "תתכונן לניתוח של המעי, מתי שהוא, כי הדלקת הזו היא מחלה עקשנית...".

כל הדברים האלה, שמושתלים במוחם של מטופלים, מעלים את מפלס החרדה וחוסר האמון בריפוי כלשהו. לכן, לרוב אני נתקל בתגובות של הלם מוחלט, כשאני מדבר על ריפוי של 100% מהמחלות קרוהן וקוליטיס. בדרך כלל, התגובות הן: "איך זה, אם כך, שרופאים אומרים ש... זה לא יכול להיות... מדובר כנראה בהונאה...".

לצערי, מרבית הפונים כל כך שבויים בתפיסה הרגילה ובשטיפת המוח של רופא כזה או אחר - שהם מוותרים על הטיפול מראש, כדי לא לבזבז סתם את כספם, שהרי לא יכול להיות שזה אמתי.

לגופו של עניין: קודם כל, יש לנקות את ראשו של המטופל מהאמונות הכוזבות ולהחדיר לתודעתו עובדות מדעיות ומוכחות קלינית. בהמשך, אמונו של המטופל בריפוי הטבעי יגבר - והוא יהיה מוכן לקחת אחריות על בריאותו ולנקוט בצעדים הדרושים להחלמתו.

יוצא מכך ששיטת ה"טיפים" הנהוגה בארצנו לכל בעיה - לא תוכל להועיל לנו כאן; ודרושה כאן חשיפה ממושכת, שמסבירה למטופל נושאים חשובים לגבי גופו, כדי שיהפוך להיות הרופא של עצמו - שהרי רופא לא מרפא שום מחלה.

מכיוון שכולנו תוצרי שטיפת המוח, בנוגע למחלות ולתרופות, דרושה כאן עבודה יסודית - להשבת האמון של החולה בכוחות הריפוי הטבעיים שטמונים בגופו, יחד עם למידה יסודית של צרכי החיים החיוניים של הגוף: תזונה, מנוחה, שינה, תנועה, שתייה, ניקוי מרעלים, הימנעות מהרעלה ועוד. רק לאחר עבודה יסודית זו, יוכל המטופל לצאת לדרך, בליווי צמוד - ולהגיע להחלמה מלאה מהמחלה.

ד"ר ערן אשחר (N.D, M.P.H) הוא מוסמך לבריאות הציבור ומדעי הרפואה, נטורולוג, מומחה ל"תזונה כירורגית".