רפלוקס: החזר קיבתי ושטי

החזר קיבתי ושטי - ובשמו המוכר יותר "רפלוקס" - הוא מחלה, שבעקבותיה נגרם החזר של תכולה, בדרך כלל חומצית, מהקיבה - אל תוך הוושט. Gastroesophageal reflux disease או פשוט יותר "רפלוקס" הוא מונח רפואי שמשמעותו החזר של תוכן קיבתי לתוך הוושט.

מדוע מתרחש רפלוקס?

על פי רוב, רפלוקס מתרחש בעקבות הרפיה בלתי הולמת של הסוגר התחתון של הוושט. כאשר אנחנו אוכלים, הסוגר התחתון של הוושט נרפה או נפתח, על מנת לאשר את העברתם של המזונות מהוושט אל תוך הקיבה ולאחר מכן הוא אמור להיסגר, על מנת למנוע את חזרתו של התוכן הקיבתי. כתוצאה מהרפיה בלתי הולמת, דהיינו תפקודי לקוי של הסוגר התחתון של הוושט בעת העיכול, מתרחשת תופעת הרפלוקס. בעקבות כך, חלק מהתוכן הקיבתי עולה בחזרה לוושט.

כמו כן, ישנן סיבות נוספת לרפלוקס והן: לחץ נמוך בשרירי הוושט, ובמיוחד בסוגר התחתון, השמנה יתר, תרופות מסוימות, עישון וכמובן נוכחות של בקע סרעפתי, אשר הינו מעין גלישה של החלק העליון של הקיבה אל תוך הוושט. גלישה זו גורמת להיחלשות של הסוגר התחתון.

מה מרגישים כשישנו "רפלוקס"?

הביטוי הקליני העיקרי למחלת רפלוקס הוא צרבת, כלומר סוג של הרגשת "שריפה", המתחילה מרום הבטן - ועולה לכיוון החזה, כאשר תדירות תכופה פוגעת באיכות החיים של המטופל. ביטוי נוסף הוא ההחזר של המזונות אל תוך הלוע (רגורגיטציה).

הגורמים המחמירים את הרגשת הצרבת אצל המטופל הינם: צריכת אלכוהול, עישון ואכילה של מזונות חריפים ועתירי שומן או מזונות מטוגנים מדי. בין היתר, שוקולד ומנטה הינם מזונות הידועים כבעייתיים עבור הסובלים מרפלוקס.

לעיתים נדירות מופיעים תסמינים אחרים המעידים על סיבוכים כתוצאה מרפלוקס והם: קושי בבליעה, הקאות חוזרות, כאבים בחזה וירידה במשקל. תסמיני אזהרה אלה דורשים התערבות רפואית דחופה.

מי נמצא בקבוצת סיכון לחלות ב"רפלוקס"?

מחלת הרפלוקס שכיחה מאוד - ועד כ-20% מכלל האוכלוסיה סובלים ממנה. יש לבדוק את המטופלים הללו בתדירות יום-יומית, במיוחד באנשים הסובלים מבקע סרעפתי או השמנת יתר, או כאלה הנוטלים תרופות, שגורמות להחלשות של הסוגר התחתון של הוושט. פרט לכך, נשים בהריון, למשל, מרגישות לעתים קרובות צרבת, בגלל השפעת הורמון הפרוגסטרון על הסוגר וכתוצאה מגדילת העובר עצמו.

איך מאבחנים את המחלה?

ראשית, האבחנה כוללת את סיפורו האישי של המטופל. הרי לכל אדם יכולה להיות צרבת מדי פעם - וזה נורמלי לחלוטין. אבל כאשר האירועים והתלונות חוזרים על עצמם (יותר מפעמיים - מדי שבוע) וגורמים לפגיעה באיכות החיים של המטופל, יש חשד לקיומו של רפלוקס. מרבית התסמינים של המחלה מופיעים לאחר הסעודה.

על פי רוב, מספיקים התסמינים של צרבת ורגורגיטציה כדי לקבוע האבחנה של הרפלוקס, ולנקוט בגישה טיפולית, ללא צורך בבדיקות נוספות. אך במקרים אחרים נדרש לבצע בדיקה פולשנית מסוג גסטרוסקופיה כדי לשלול סיבוכים כתוצאה מהרפולקס.

מהי בדיקת גסטרוסקופיה?

"גסטרוסקופיה" היא כינוי לבדיקה הכוללת החדרה של צינורית עם מצלמה דרך הפה - אל קצה הוושט ודרכה אנו בודקים היטב את כל המערכת העיכול העליונה. בדיקה זו מומלצת כאשר יש ספק באבחנה, או כאשר החולה מקבל טיפול אשר איננו מסייע לו, ובמיוחד כאשר המטופל הוא מבוגר מעל גיל 50 או כאשר ישנם תסמיני אזהרה מסוג: קושי בבליעה, הקאות חוזרות, כאבים בחזה או אנמיה. במצב כזה, חובה לבצע את הבדיקה גסטרוסקופיה, זאת על מנת לשלול נוכחות של סיבוכים כתוצאה מהרפלוקס כגון: הצרויות וושטיות,שינוי טרום-ממאיר ברירית של הושט ע"ש Barretts esophagus ולבסוף תהליך שאתי של הוושט. במקרים נדירים יותר ישנו צורך במדידת או ניטור PH ושטי למשך יממה או בהערכת תפקוד הושט על ידי בדיקת מנומטריה. חשוב לציין כי על פי רוב, כדי לאבחן רפלוקס ולטפל בו, לא נדרש לבצע כל בדיקות פולשניות, ובעזרת שינוי באורח חיים וטיפול תרופתי למחלה, רוב התסמינים נעלמים.

מהו הטיפול לרפלוקס?

ראשית, יש לחולל שינוי באורח חייו של המטופל ולהשפיע על הגורמים המחמירים את המחלה כגון: הפסקת צריכת אלכוהול, הפסקת עישון, הפחתה במשקל, הימנעות מארוחות עתירות שומן, שוקולד, מנטה ומזונות חריפים מדי.

במשך למעלה מעשור התרופות הטובות ביותר לשליטה בתסמיני המחלה ולריפוי הדלקת בוושט שייכות לקבוצת התרופות PPI, המנטרלות את היווצרות החומצה בתוך הקיבה. תרופות אלה מדכאות באופן מירבי את פעילות המשאבות החומציות של התאים הפריאטלים בקיבה והן יעילות מאוד.

ד"ר חורחה שמואל דלגדו הוא רופא גסטרו מומחה, מנהל מכון לגסטרואנטרולוגיה ומחלת כבד בבית החולים ברזילי.