חולה בצליאק? בן הזוג בסיכון

קרובי משפחה מדרגה ראשונה ובני או בנות זוג של חולי צליאק נמצאים בסיכון מוגבר למחלות אוטואימוניות. כך עולה ממחקר חדש שנתוניו פורסמו במהדורת יולי בכתב העת Clinical Gastroenterology and Hepatology.

בהתאם לכך, הסיכון להתפתחות מחלת צליאק גבוה יותר בקרובי משפחה מדרגה ראשונה של חולים במחלה, אך לא ידוע רבות אודות הסיכון להפרעות אוטואימוניות אחרות. נראה כי גורמים גנטיים או סביבתיים משחקים תפקיד בהקשר זה.

המחקר מבוסס האוכלוסיה נערך בשבדיה בין השנים 1969-2008 בקרב 29,096 קרובי משפחה ובני זוג של חולים בצליאק לשם הערכת הסיכון להתפתחות מחלות אוטואימוניות כגון: קרוהן, סוכרת מסוג 1, תת או יתר פעילות של בלוטת התריס, פסוריאזיס, דלקת מפרקים שגרונית, סרקואידוזיס, לופוס(זאבת), קוליטיס כיבית ועוד.

לצורך המחקר הם התבססו על הנתונים מביופסיות של המעי הדק. לכל חולה צליאק הותאמו עד חמש ביקורות לפי מין, גיל, מדינה ושנה כך שהמחקר כלל בסה"כ 84,648 קרובי משפחה מדרגה ראשונה, את בני או בנות הזוג של החולים במחלת צליאק ו-430,942 מטופלים הקשורים עם המשתתפים בקבוצת הביקורת.

סיכון מוגבר לקרובים לחלות בצליאק

מתוצאות המחקר הסתבר כי שיעורי ההתפרצות של כלל המחלות האמורות היו גבוהים יותר בקרובי משפחה ובבני ובבנות הזוג של החולים עם מחלת צליאק בהשוואה לביקורות: במהלך כעשור, 3,333 קרובי משפחה מדרגה ראשונה של חולים עם מחלת צליאק (3.9%) ו-12,860 קרובי משפחה מדרגה ראשונה של הביקורות (3.0%) פיתחו מחלה אוטואימונית אחרת.

בקרובי משפחה גנטיים ובבני ובבנות זוג של חולים במחלת צליאק תועד סיכון דומה להתפתחות מחלות אוטואימוניות פרט לצליאק (עליה של 28% ו-20%, בהתאמה).

העובדה כי 4.3% מקרובי המשפחה של חולי צליאק פיתחו מחלות אוטואימוניות אחרות, בהשוואה ל-3.3% מקרובי המשפחה של הביקורות, מרמזת למרכיב גנטי בנטיה האוטואימונית, אך הסיכון המוגבר בקרב בני ובנות זוג מעיד על מרכיב סביבתי שמקורו בדמיון בין המיקרוביום של בני זוג האוכלים מאכלים דומים.

ד"ר עמית עקירוב הוא רופא מומחה ברפואה פנימית, רופא בכיר במחלקה פנימית בבית החולים בלינסון.

בואו לדבר על זה בפורום צליאק וקרוהן.