אסתמה: למנוע את ההתקף הבא

אסתמה היא מחלת ריאות דלקתית, המופיעה במרבית המקרים על רקע אלרגי. למעשה, מדובר ברגישות יתר של הסימפונות (צינורות האוויר), שחשיפה לחומרים אליהם האדם אלרגי, אבק, אובך או לוירוסים מובילה להיווצרות תהליך דלקתי בדרכי האוויר. התהליך הדלקתי בסימפונות מוביל להיווצרות ליחה מרובה והיצרות של הסימפונות. תופעה זו מובילה לקוצר נשימה, צפצופים, שיעול, ליחה ולחץ בחזה.

בישראל ישנם כיום כ-300 אלף חולי אסתמה, בדרגות חומרה שונות, בחומרה קשה המחלה עלולה להוביל למצבים מסכני חיים. מעקב וטיפול מניעתי נכון מפחית משמעותית את סיכון זה.

מהו, בעצם, התקף אסתמה?

התקף אסתמה הוא אירוע חריף בו אדם הסובל מרגישות יתר סימפונית מתחיל לחוש החמרה קיצונית בסימפטומים הנשימתיים המחייב טיפול מיידי ולעיתים אישפוז. סיבת ההתקף במרבית המקרים היא זיהומית, דהיינו וירוסים או חיידקים אשר מערבים את מערכת הנשימה. ימי אובך, סופות חול והתקפים אלרגיים גם מהווים טריגר להתקף אסתמה חריף. בחולי אסתמה אשר אינם מאוזנים, ושחווים התקפים חוזרים וקשים, עלול להיווצר נזק בלתי הפיך לריאות ולדרכי האוויר, נזק אשר יוביל לפגיעה כרונית בתפקוד מערכת הנשימה, ולמגבלה נשימתית קבועה. עובדה זו מחזקת את חשיבות הטיפול והניהול הנכון של מחלת האסתמה.

כיצד החורף משפיע על מחלת האסתמה?

בחורף קיים סיכון גבוה יותר לחשיפה לוירוסים, לחיידקים וכן לאלרגנים שונים, לכן עבור אדם הסובל מרגישות יתר של הסימפונות, קיימת סבירות גבוהה יותר ללקות בהתקף אסתמה בחורף. שהות במרחבים סגורים למשך שעות בימי החורף מעלה את הסיכון אף הוא.

מהם הגורמים למחלת האסתמה?

מעל 80% מהסובלים מאסתמה סובלים גם מנטייה אלרגית. אנשים עם נטייה אלרגית סובלים מפעילות יתר של מערכת החיסון בעת חשיפה לאלרגן (החומר אליו האדם אלרגי). התגובה האלרגית יכולה להוביל לנזלת מרובה, גרד באף ובעיניים ותפרחת עורית. אותו תהליך דלקתי אלרגי מתרחש גם בסימפונות בעת החשיפה לאלרגן ומוביל לסימפטומים של אסתמה.

כיצד נאבחן את מחלת האסתמה?

כמו כל מחלה כרונית, אסתמה מאובחנת באופן קליני, על ידי פולמונולוג, רופא המומחה למחלות ריאה. האבחנה מתחילה בהקשבה לסיפור המטופל, אופי הסימפטומים, וזמן הופעתם. לאחר מכן בדיקה גופנית עשויה לסייע, בבדיקה הגופנית הרופא מאזין לריאות ושומע צפצופים בעת נשימת המטופל. בדיקת עזר חשובה המסייעת לאבחנה היא בדיקת תפקודי ריאות הנקראת ספירומטריה, בדיקה זו מדגימה את הירידה בזרימות האוויר בסימפונות בזמן הנשימה. יש לציין כי למרות שמחלת האסתמה היא כרונית, ישנן תקופות שבהן בדיקת תפקודי הריאות תקינה לחלוטין, אך המחלה עדיין קיימת ועלולה להתבטא באירועים חוזרים של קוצר נשימה או בהתקפים חריפים.

בדיקת עזר נוספת לאבחנת אסתמה סמויה היא בדיקת תגר סימפונות, המוכיחה את רגישות היתר הסימפונית - ובה הנבדק מקבל אינהלציה של חומר המוביל להתקף אסתמה קל. נבדקים הסובלים מרגישות יתר סימפונית יגיבו לחומר באופן חמור יותר מאשר אנשים בריאים, ולכן בדיקה זו מאבחנת בדיוק רב קיום של רגישות יתר סימפונית.

כיצד מטפלים היום באסתמה?

הטיפול באסתמה, על כלל שלביה, מתחיל בניסיון להימנע מחשיפה לגורמים המובילים לתהליך הדלקתי הכרוני בסימפונות ולהתקפי המחלה. למשל אדם אלרגי לפרוות חתול, המוציא את החתול מהבית, יכול לשפר משמעותית את הסימפטומים, עד היעלמות מלאה שלהם.

מעבר לניסיונות ההימנעות הסביבתית, הטיפול במחלה מותנה במצב הרפואי של המטופל, ובעיקר במידת האיזון של המחלה. חלק מהמטופלים אינם זקוקים לטיפול קבוע כלל, ונעזרים לעיתים רחוקות במשאף ונטולין או בריקלין, שהינם מרחיבי סימפונות בלבד. באחוז גבוה של המקרים המחלה דורשת טיפול קבוע, אשר מהווה טיפול מניעתי המפחית את רגישות היתר של הסימפונות ובכך מפחית משמעותית את הסבירות לסימפטומים נשימתיים ולהתפתחות התקפים חריפים. הטיפול המניעתי חשוב מאד, ואחת מהבעיות הקשות בתחום האיזון והשליטה באסתמה כיום היא ההיענות הנמוכה של המטופלים לנטילה קבועה של משאפים.

המשאפים הניתנים כטיפול קבוע ומניעתי מכילים סטרואידים. הסטרואידים למעשה מפחיתים את תגובתיות היתר של הסימפונות ומפחיתים משמעותית את התהליך הדלקתי. מינון הסטרואידים הניתנים במשאף הוא נמוך - ובמרבית המשאפים, מינון זה כמעט ואיננו מוביל לתופעות לוואי, למעט האפשרות של היווצרות פטריה בחלל הפה, דבר הניתן למניעה על ידי שטיפת הפה, לאחר השימוש במשאף.

במקרים חמורים יותר, בדרך כלל בהתקפים חריפים, יש צורך לעלות שלב ולטפל במחלה על ידי סטרואידים, הניתנים דרך הפה או דרך הווריד בזמן אשפוז. בחלק נכבד של המשאפים, קיים מרכיב נוסף שהוא מרחיב סימפונות ארוך טווח, אשר מוסיף הקלה חשובה על תחושת קוצר הנשימה.

מהם הסיכונים הכרוכים בשימוש בסטרואידים?

כאמור, מינון הסטרואידים הקיים במשאף נמוך ואינו כרוך בתופעות לוואי משמעותיות. מטופלים שאינם נוטלים כראוי את הטיפול המניעתי שלהם וכתוצאה מכך סובלים מהתקפים חריפים חוזרים ונישנים, מקבלים פעמים רבות טיפול בסטרואידים סיסטמיים במינונים גבוהים (בכדורים או תוך ורידית). שימוש רב בסטרואידים סיסטמיים (ולא במשאפים) כרוך בעלייה בסיכון לפתח סוכרת, זיהומים חוזרים, יתר לחץ דם, אוסטאופורוזיס ועוד. הטיפולים החלופיים עבור חולים שמשתמשים במשאפים באופן תדיר, ועדין מחלתם איננה בשליטה, הוא טיפול בתרופות ביולוגיות או בסטרואידים סיסטמיים במינון נמוך כטיפול קבוע.

אפשרות טיפולית חדשה נוספת בחולים במחלה קשה, טרם התחלת טיפולים ביולוגיים או סטרואידים סיסטמיים קבועים, הוא טיפול במשאף מרחיב סימפונות במנגנון אחר. טיפול זה, שאושר לאחרונה בישראל - אך טרם נכנס לסל הבריאות, מאפשר לחולי אסתמה קשה לקבל טיפול במשאף נוסף, ונמצא כי מפחית את תדירות התקפי המחלה ושיפור תפקודי הריאות למשך כיממה.

האם אסתמה היא מחלה גנטית?

כיום, ידוע שקיים מרכיב גנטי לאסתמה, אולם טרם נמצא גן ספציפי אחד לקיומה של המחלה. ידוע שקיום המחלה אצל קרוב מדרגה ראשונה, מעלה את הסיכון לסבול מהמחלה, וכי נטייה אלרגית במשפחה אף היא בעלת משמעות, ומעלה סבירות לסבול מרגישות יתר סימפונית.

ד"ר אמיר בר שי הוא מומחה למחלות ריאה וחוקר מחלות ריאה חסימתיות כרוניות מהמרכז הרפואי תל אביב.

בואו לדבר על זה בפורום אסתמה וקוצר נשימה.