אלרגיה ואנגיואדמה: אבחון וטיפול

אלרגיה (רגשת) היא תגובה חיסונית בלתי תקינה של הגוף כלפי חומרים חיצוניים טבעיים, מזון או תרופות. מחלות אלרגיות מופיעות אצל כ-20%-25% מהאנשים בגילאים שונים.

מי נמצא בקבוצת סיכון ללקות בתופעות אלרגיה?

אלרגיה היא נטייה תורשתית (גנטית) אשר מביאה לריגוש (Sensitization) של מערכת החיסון. לילדים להורים אלרגיים יש נטייה מוגברת לפתח מחלות אלרגיות במהלך השנים. לחשיפה סביבתית לגורמי אלרגיה (אלרגנים) יש השפעה רבה על כך. שכיחות האלרגיה שווה בין גברים ונשים.

כשיש אלרגיה - מה קורה בגוף?

הרגישות האלרגית מתפתחת כלפי חומרים שמקורם בטבע ובסביבה ונקראים: אלרגנים. מרבית האלרגנים בעולם הם חלבונים שמקורם בטבע, כגון: פריחת צמחים, נבגי עובש, גללי קרדיות אבק בית, ארס דבורים וצרעות, רוק ופרווה של חתולים וכלבים, מזון או תרופות (כגון פניצילין). הם חודרים לגוף דרך הנשימה, הפה, העור וריריות העיניים.

אצל אדם אלרגי, נוצרת "רגישות יתר" המתבטאת ביצירת נוגדנים הנקראים: IgE, אשר מפעילים תאים בשם: תאי פיטום (Mast Cells). תאים אלה מצויים בעיניים, בעור, באף ובריאות. תאים אלה מפרישים חומרים כגון היסטמין, האחראים על תופעות המחלה: התעטשויות, נזלת, דלקות בעיניים, אסתמה והלם (שוק) אלרגי.

מהן המחלות האלרגיות?

במערכת הנשימה, המחלות האלרגניות כוללות: אסתמה, נזלת אלרגית עונתית (Hay fever - קדחת השחת), נזלת כרונית, סינוסיטיס, פוליפים. בעור - חרלת-אורטיקריה, אנגיואדמה (בצקת), פריחות מתרופות, אקזמה אטופית, אלרגית עור למגע. ובעיניים - בצקות בעפעפיים, דלקות לחמית. תגובות כלל-מערכתיות של אלרגיה הן בדרך כלל מהירות ומסוכנות: אנפילקסיס (הלם) מעקיצות דבורים וצרעות, מזון (חלב, אגוזים ובוטנים) וכן תרופות.

כיצד מאבחנים את התופעה?

האבחנה של מחלות אלרגיות מסתמכת על סיפור המחלה, סימנים (ממצאים בבדיקת הגוף), תסמינים, קשר עם עונות שנה ואקלים; תופעות האופייניות למחלות אלרגיות שונות. שיטת האבחון המהירה ביותר היא תבחיני עור ("טסטים") במרפאה (שאורכת כ-20 דקות). ניתן לבצע בדיקת דם במעבדה, לגילוי נוגדני IgE ספציפיים בדם, הנקראת RAST או EAST. לצורך בירור אלרגיה צריך לפנות לרופא מומחה (אלרגולוג).

מה הטיפול שמציעים לאדם אלרגי?

הטיפול במחלות אלרגיות מתבסס על שילוב בין שלוש גישות:

1. פיקוח סביבתי: הגברת המודעות, מניעת חשיפה לאלרגנים: שאיבת אבק בית, קטילת קרדיות האבק, כיסוי כריות ומזרנים בבד מיוחד, הימנעות ממגע, אכילה או נטילת תרופות הגורמות לאלרגיה.

2. טיפול בתרופות: אנטי-היסטמינים (מהסוג החדש, מדובר על משפחות של תרופות מסוג טלפסט, אריוס, לורסטין ואחרות), מרחיבי סימפונות (וונטולין), סטרואידים בהשאפה לריאות, תרסיסים לאף, אדרנלין (לדוגמה מזרק Epi-pen), נוגדי לויקוטריאנים (סינגולר) ועוד. במקרים קשים נעזרים בסטרואידים בכדורים או בזריקות.

3. חיסונים (אימונו-תרפיה): זו למעשה הדרך היחידה, המאפשרת לבטל את הרגישות האלרגית - ולשנות את מהלך המחלה בעתיד. בשיטה זו, משתמשים באלרגנים טהורים המופקים מגורמי האלרגיה עצמם לטובת יצירת חיסון (תרכיב), שניתן בהשגחה ובאופן רצוף, אחת לחודש, במשך 3-5 שנים, במסגרת מרפאת מומחים. החיסון המיועד להפחתת תגובות אלרגיה מסוכנת, לדוגמה עקב עקיצות דבורים וצרעות, מונע ביעילות רבה סכנת חיים - מעקיצה חוזרת.

מהי אנגיואדמה (בצקת) תורשתית?

HAE - Hereditary Angioedema היא מחלה תורשתית נדירה המתבטאת בבצקת (התנפחות) באברים שונים. במחלה זו חסר אנזים בדם הנקרא: מעכב- C1-Inhibitor. היעדרו גורם להפרעה בדופן כלי הדם ולכן מופיעה נפיחות - בצקת. המחלה עוברת בתורשה ומופיעה אצל ילדים ומבוגרים בכל הגילאים, באופן שווה בנשים וגברים, ללא קשר למוצא.

שכיחות המחלה באוכלוסייה: 1 ל-50,000. (בישראל יש כ180-200 חולים במחלה). ברוב המקרים, האבחנה נקבעת עד גיל 20, לאחר שמתרחשים אירועים חוזרים ונשנים של בצקות, או שיש התקפי כאבי בטן, שלא נמצאה להם סיבה אחרת, או לעתים בעקבות מקרים נוספים במשפחה.

מה הם ביטויי האנגיואדמה?

התקפים של נפיחות (בצקת) בפנים (לחיים, עפעפיים) פה (שפתיים, לשון, לוע), זרועות, כפות ידיים ורגליים, אברי מין (פין, שק האשכים, שפתי הערייה). אצל חולים רבים (מעל 90%) מופיעים התקפים של כאבי בטן קשים המלווים בבחילות, הקאות ושלשולים. הכאבים הללו נגרמים עקב בצקת של דופן המעי, העלולה לגרום לחסימת מעיים. הבצקת עלולה להמשך עד מספר ימים ולגרום להפרעות קשות בתפקוד. אם הבצקת מופיעה בלשון ובית הבליעה (לוע, ענבל, מיתרי קול), היא עלולה לגרום לחנק וסכנה לנשימה (תוארו מקרי מוות מחנק בעקבות התקפים של בצקת בדרכי הנשימה). התקפים אלה מחייבים טיפול מידי, הכולל מתן תרופות בעירוי, הנשמה ולפעמים פתיחת קנה דחופה. לצערנו בישראל התרחש לאחרונה מקרה מוות של איש צעיר מהתקף של בצקת בלוע.

מה מעורר את ההתקפים?

התקפי אנגיואדמה מתרחשים באופן ספונטני, או לאחר חבלה פיזית (מכה או לחץ ממושך) של הרקמות, זעזועים או רטט (לדוגמה: כלי חשמלי); טיפולים בשיניים, דלקות גרון, מחלות חום, ניתוחים בהרדמה כללית. אנגיואדמה נרכשת יכולה להופיע עקב שימוש בתרופות, כגון הורמונים, תרופות נגד כאבים (אדביל וכו') ותרופות ליתר לחץ-דם (בפרט, מסוג מעכבי ACE).

איך מאבחנים אנגיואדמה?

על ידי בדיקות דם מיוחדות של מערכת המשלים (C4, C1 esterase Inhibitor). אם הבדיקות הללו אינן תקינות, יש לפנות למעקב וטיפול במרפאת מומחים לאנגיואדמה תורשתית.

מהו הטיפול באנגיואדמה?

הטיפול ניתן בזמן התקף, או כטיפול מונע לטווח-קצר (לפני פעולות או ניתוחים) או באופן קבוע כטפול מונע. נותנים בעירוי לווריד תרכיז של C1-Inhibitor (כגון: ברינרט המופק ממנות דם אדם, או רוקונסט המיוצר בהנדסה גנטית) או פיראזיר הניתן בזריקה לעור (החולה יכול להזריק לעצמו).

ישנם גם תכשירים הניתנים בטבליות, בעיקר כטיפול מונע, לקראת פעולות העלולות לגרום להופעת בצקת (לדוגמה: דאנזול או הקסאקפרון). בשנים האחרונות נערכים מחקרים (חלקם במרכז לאנגיואדמה בשיבא) המאפשרים להבין את הסיבות למחלה ולמצוא תרופות חדשות לטיפול במחלה.

ד"ר אבנר רשף הוא מומחה למחלות פנימיות, אלרגיה, אימונולוגיה, אסתמה ואחראי למרכז לאנגיואדמה, במרכז הרפואי "שיבא", תל-השומר; והמרכז הרפואי "סביונים", יהוד.

בואו לדבר על זה בפורום אנגיואדמה תורשתית.