מחלות כבד ודרכי העיכול: מיתוסים

מיתוס ראשון: ממצא המתגלה בבדיקת הדמיה בכבד הוא בדרך כלל ממצא מסוכן

מטופלים הסובלים מכאבי בטן בלתי מוסברים מופנים לבדיקת האולטרסאונד. לעתים, מתגלה ממצא בכבד. ממצא כזה מעורר לעתים קרובות בהלה וחרדה, משום שלא ניתן לבדוק באולטרסאונד האם הממצא שפיר או ממאיר. ניתן לבדוק זאת רק בהדמיות מתקדמות, כגון CT או MRI - שזמן ההמתנה אליהן ממושך יחסית. עד הבירור, רבים חוששים שמדובר בממצא ממאיר.

הפרכת המיתוס הראשון

"ממצא מקרי" בכבד, המתגלה בהדמיה, הינו במרבית המקרים שפיר ואינו ממאיר!

יתכן שמדובר בשקית דקיקה מלאה נוזל צלול (ציסטה), ב"אגם" דם בכבד (המנגיומה) או בממצא סולידי, קשיח, המכונה אדנומה או היפרפלזיה נודולרית.

חשיבות האבחנה המדויקת הינה בסוג הטיפול, המעקב, והאם כדאי להיזהר בנטילת הורמונים ובמהלך הריון, אך הממצא כשלעצמו אינו מדאיג כלל.

לעומת זאת, במיעוט המקרים מדובר בממצא ממאיר המחייב התייחסות מיידית: כאשר מופיע ממצא בכבד בנוכחות גידול ראשוני במקום אחר (שד, מעי גס, לבלב וכי"ב) יש לחשוב על גרורה, ואילו כאשר מופיע ממצא חדש בחולה הידוע כסובל ממחלת כבד כרונית יש לחשוב על גידול ראשוני בכבד.

לסיכום יש להתייחס ברצינות לכל ממצא וממצא, אך אין סיבה ללחץ ולבהלה.

מכל אלה, ניתן אפוא להבין כי ברוב המכריע של המקרים, ממצא בכבד - הנמצא בהדמיית אולטרסאונד - יהיה ככל הנראה ממצא שפיר או חסר משמעות רפואית. רק בחלק קטן מאוד מהמקרים, ייתכן ממצא בעייתי.

הדבר נכון כפליים אצל צעירים. ברור כי גם אם הממצא שפיר, חשוב שתהיה אבחנה מדויקת שלו וכי יבוצע מעקב, כדי לראות שהממצא אינו משתנה: אבחנה ומעקב, המבוצעים באמצעות בדיקתCT או MRI.

מדוע, אם כך, נשלחים מטופלים רבים מראש להדמיית אולטרסאונד - ולא להדמיות אחרות? משום שזו הדמיה זמינה ויחסית לא יקרה.

מיתוס שני: בדיקת הדמיה (בדרך כלל אולטראסאונד) תקינה, שוללת בעיה הנגרמת על ידי אבני מרה.

כאשר מטופל מתלונן על כאב בטן ימנית עליונה המקרין לגב בעקבות ארוחה שומנית יש לחשוד בחסימת דרכי מרה על ידי אבן. הבדיקה האבחנתית המקובלת הינה אולטראסאונד בטן עליונה. במידה והבדיקה תקינה, רופאים ומטופלים רבים מסיקים כי האבחנה נשללה.

הפרכת המיתוס השני

ההמלצה החד משמעית היא לסמוך, בכל זאת, על האבחנה הקלינית - גם אם בהדמיות השונות לא נמצאו גידולים או אבנים. ישנן אבנים קטנות מאוד או ממש בוץ, המצטברות בכיס המרה או בדרכי המרה שבכבד.

אבנים אלה קשות מאוד לאיתור - ונוכח גודלן הקטן, הן נוטות לצאת מכיס המרה, לחסום צינוריות מרה קטנות ולגרום לסימפטום האופייני, שתואר לעיל.

כיצד ניתן לפתור את הפרדוקס? הפתרון הוא לבצע בדיקת אולטרסאונד אנדוסקופי. בדיקה זו מגיעה לתוך הקיבה, קרוב מאוד לכיס המרה - ומזהה את האבנים הקטנות, שלא זוהו באולטרסאונד הרגיל.

מיתוס שלישי: עצירות היא מחלה כרונית חסרת מרפא, הדורשת טיפול בכדורים לאורך שנים רבות.

אנשים רבים (בדרך כלל נשים) הסובלים מעצירות מקבלים זאת כעובדה מוגמרת, מתחילים לקחת תרופות - ומוותרים על בירור קליני. גם אלה שמגיעים לאבחון, עוברים בדרך כלל קולונוסקופיה או הדמיה כלשהי - כדי לשלול ממצא חוסם, מחוץ למעי או בתוך המעי. במקרה שממצא כזה נשלל - ממשיכים להתייחס לעצירות, כמו אל מחלה כרונית.

הפרכת המיתוס השלישי

במרבית המקרים, העצירות נובעת דווקא מנזק פיזיולוגי לתנועתיות המעי או מבעיה בסוגרים. שתי בעיות אלה ניתנות לאבחון ולפתרון בקלות רבה. שתי בדיקות פשוטות, המבוצעות בבדיקה במכוני גסטרו, יכולות לאבחן את הנזק לתנועתיות המעי והבעיה בסוגרים.

הבדיקה הראשונה היא מנומטריה רקטלית, הבודקת לחצים באזור פי הטבעת, והבדיקה השנייה היא אולטרסאונד טרנס-רקטלי, הבודק אם יש חסימה הנובעת מצניחת אברים (כגון צניחת רחם או שלפוחית). הבדיקות הללו מאפשרות לאתר את הבעיה - ובמקרים רבים, לפתור את הבעיה אחת ולתמיד, ללא צורך בטיפול תרופתי.

הבעיה היא שרק מעטים - רופאים ומטופלים כאחד - יודעים שבמכוני הגסטרו בבתי החולים קיימת יחידה העוסקת בתנועתיות המעי וכי ניתן לבצע בה את שתי הבדיקות האלה.

מיתוס רביעי: עלייה ברמת אנזימי הכבד בדם מצביעה על פגיעה בתפקוד הכבד

לכבד יש שני תפקידים עיקריים: יצירת חומרים הדרושים לגוף (סינתזה), והפרשת חומרי פסולת מהגוף. לכבד יש רזרבות ענקיות ויכולת התחדשות גבוהה, במקרה שתאיו נפגעים. כאשר אנזימי הכבד בדם עולים, מדובר באזהרה שיש לבדוק מה הסיבה ולמנוע הדרדרות, אך בדרך כלל אין כל בעיה בתפקוד הכבד, המבצע כהלכה את הנדרש ממנו.

הפרכת המיתוס הרביעי

הכבד ממשיך לתפקד כרגיל - עד שלב מאוחר וקשה של המחלה. רק אז, מתחילה ירידה בתפקוד הכבד. האנזימים הינם ALT ASTALKALINE PHOSPHATASE GGT ואילו על התפקוד ניתן ללמוד מפרמטרים אחרים בדם, בעיקר החלבון אלבומין ופקטורי הקרישה.

מיתוס חמישי: קושי בבליעת מוצק או נוזל - מהווה סימן לסרטן או לגידול בוושט.

הפרכת המיתוס החמישי:

במקרים רבים, בעיית בליעה מצביעה על בעיה פיזיולוגית באזור העליון של הוושט - ולא על הופעת חסימה בחלל הוושט, בשל גידול. בדיקת אנדוסקופיה פשוטה מאפשרת לשלול גידול ולהגיע לאבחנה הנכונה.

מיתוס שישי: כבד שומני הינו ממצא שכיח - שאין לו פתרון

ב-20 השנים האחרונות, מחקרים רבים מצאו כי כבד שומני שכיח ב-30-50 אחוז מהאוכלוסייה, אצל מבוגרים מעל גיל 18. בקרב 20-30 אחוז מהם, אכן עשויה להתפתח מחלת כבד כרונית ו/או סינדרום מטבולי : סוכרת, יתר לחץ דם או עליית שומני הדם.

הפרכת המיתוס השישי:

טיפול תרופתי לכבד שומני אמנם טרם הומצא - אך שינוי באורחות החיים, כולל דיאטה ספציפית מותאמת ופעילות גופנית, הוכח כטיפול יעיל, המסוגל לגרום להיפוך המצב, הסרת השומן מהכבד - והורדה משמעותית של הסיכונים שהוזכרו.

לסיכום: מטופלים רבים מגלים חרדה רבה, עקב חוסר באבחון, או אבחון לא מתאים בכבד. על פי רוב, כשמדובר במיתוסים הקשורים לבעיות בכבד - לחשש זה אין בסיס. המציאות מפחידה הרבה פחות מהמיתוסים. ואגב, התרופות לכבד שומני נמצאות בפתח.

פרופ' רן אורן הוא מומחה לגסטרואנטרולוגיה ומחלות כבד.

סייע בהכנת הכתבה: יותם בן מאיר, כתב zap doctors.