קלוסטרידיום: אנטיביוטיקה צרת טווח
קלוסטרידיום דיפיצילה הוא חיידק שפיתח עמידות כנגד אנטיביוטיקות רחבות טווח. אנטיביוטיקה צרת טווח בשילוב הקפדה על היגיינה ובידוד המטופל הוא הטיפול המיטבי
מיתוסים שונים ומגוונים מסתובבים אודות חיידקי המעיים: בין אם מדובר בחיידקים "הטובים", שנועדו להגן על גופנו; ובין אם מדובר בחיידקים "הרעים", שעשויים להביא להתפרצות מחלה כזו או אחרת.
מהו החיידק קלוסטרידיום דיפיצילה?
חיידק קלוסטרידיום דיפיצילה התגלה כבר בשנת 1935, בקרב ילודים. באנגלית, החיידק נקרא Clostridium difficile - נוכח הקושי לגדל אותו בתנאים רגילים, בשל רגישותו לחמצן. זהו חיידק גרם חיובי, אשר יכול לייצר נבגים שיכולים לאפשר לחיידק לשרוד בתנאים קיצוניים, כמו חום גבוה, חשיפה לחומרי חיטוי וחומציות גבוהה בתוך המעיים.
החוזק של החיידק נובעת גם מיכולתו לשרוד בסביבה ללא חמצן, כמו המעיים - בהם ריכוז החמצן נמוך. מחקרים שנעשו בשנים האחרונות מראים כי 3% מהאוכלוסייה נשאים של החיידק, אך מצבם טוב - מאחר שהחיידקים אינם מתפרצים, בזכות ההגנה של החיידקים הטובים. 
מהו התהליך שבעקבותיו החיידק הופך למחלה?
למעלה מעשור לאחר גילוי החיידק, הבינו אנשי הרפואה כי החיידק עלול להתפרץ - ולגרום לזיהום. באותן שנים, החל השימוש בתרופות אנטיביוטיות - ובייחוד טיפול באנטיביוטיקה קלינדמיצין. הטיפול האנטיביוטי הוביל את החולים לסבול משלשול - וכאשר ביררו מה מקור השלשול, החוקרים גילו שהוא נובעים משגשוג יתר של חיידק הקלוסטרידיום.
כך, התגלה שבשימוש באנטיביוטיקה נהרסים - במקביל לחיידקים הרעים - גם החיידקים הטובים, המסייעים בהגנה על הגוף. הקלוסטרידיום, שהינו חיידק עמיד - אינו נפגע בעקבות האנטיביוטיקה; הוא מתחיל להתרבות - ומלווה בשחרור רעלנים (חומרים כימיים שמשתחררים מהחיידק, בעלי אפקטים שליליים על הגוף). החיידק גורם לתהליך דלקתי במעיים ופוגע בתפקוד המעיים - ספיגת נוזלים ורכיבי מזון. לכן, שלשול הוא הסימפטום הנפוץ ביותר של הסובלים מחיידק זה.
כיצד נזהה שמדובר בזיהום הנגרם ע"י קלוסטרידיום?
המחלה מדורגת לפי רמות חומרה - מרמה קלה ועד קשה ביותר. המחלה בצורתה הקלה מתבטאת בעיקר בשלשולים קשים, חום וירידה בלחץ דם; במקרים קשים, המעי עלול לגדול עד כדי סכנת התנקבות. במצב זה, יש צורך בהתערבות כירורגית - בה כורתים חלקית את המעי.
מאפייני המחלה עשויים להופיע מיד אחרי מנת אנטיביוטיקה - ועד שבועיים אחרי קבלת האנטיביוטיקה בפעם הראשונה. רופא יזהה את המחלה, כאשר הוא יחשוד בהיסטוריה של אנטיביוטיקה, כימותרפיה או שהות ממושכת בבית החולים. מרגע שעולה חשד זה, תישלח בדיקת צואה מהירה ודחופה - למעבדה.
האם יש דרך לשלוט בהתפרצות החיידק?
היום, אנחנו יודעים שיש גורמים נוספים שפוגעים בחיידקים הטובים של המעיים - ועלולים להוביל להתפרצות של (Clostridium difficile infection) CDI. בין הגורמים האלה: טיפולים כימותרפיים, אנשים שנוטלים תרופות להורדת החומציות של הקיבה, חולים במחלות מעיים דלקתיות (כגון: קרוהן וקוליטיס), מאושפזים בבתי חולים וחולים השוהים בטיפול נמרץ. נכון לומר שעיקר החולים נמצאים בבתי החולים. עם זאת, בד בבד יש עלייה באבחון המחלה בקהילה, מסיבות שונות.
מדוע שכיחות זיהומי קלוסטרידיום גבוהה יותר בבתי חולים?
אכן, לא במקרה ההתפרצות שלCDI מתרחשת בין כותלי בית החולים. מטופל שסובל מהחיידק הוא חולה משלשל, אשר היציאות שלו - שנגועות בנבגים - עלולות להדביק את כל המחלקה ולהפיץ את החיידק בעת החלפת החיתול ובזמן ההתניידות מהשירותים למיטה ולחדר האוכל. בנוסף, גם אי הקפדה על היגיינה, מצד הצוות הרפואי, עלולה להוביל להידבקות של חולים ב-CDI. כיום, חולה שמתגלה כחולה ב-CDI מבודד באופן מיידי מיתר החולים - וזאת כדי למנוע הידבקות.
אחד ממדדי האיכות של בתי החולים הוא שכיחות הופעת CDI. מדד זה מוכיח את השימוש הנכון באנטיביוטיקה בבתי החולים ואת הבקרה הנעשית בתחום הזיהומים. לכן, כאשר שכיחות המחלה עולה - ניתן להתרשם כי בבית החולים הספציפי, לא מקפידים על נהלי ההיגיינה. 
מה חדש במחקר ובטיפולים בנוגע לקלוסטרידיום?
החשיבות הגדולה של טיפול מיידי ונכון ב-CDI - משמע טיפול שימנע את חזרתה, ישמור על החיידקים הטובים וימנע הידבקות מטופלים אחרים - הביאה לעבודות מחקריות רבות שנעשו בתחום. מטרות המחקרים היו למצוא טיפולים יעילים, שיאפשרו את מיגור המחלה - תוך שמירה על החיידקים הטובים במעיים, המסייעים במלחמה מול החיידקים הרעים. בנקודה זו, נכנסות לתמונה האנטיביוטיקות צרות הטווח.
במחקר אחרון שערכנו, במסגרת עבודתי במרכז הרפואי פדה - פוריה, בדגימות צואה של מטופלים מבתי חולים שונים בצפון, בדקנו את שיעור העמידות של החיידק לאנטיביוטיקות המקובלות לטיפול. תוצאות המחקר העידו על שיעור עמידות בלתי מבוטל לאנטיביוטיקות וונקומיצין ומטרונידזול.
היתרונות העיקריים בטיפול באנטיביוטיקה צרת טווח: השמירה על אוכלוסיית החיידקים הטובים במעיים - והפחתת הסיכון לפיתוח עמידות בפני הטיפול. כיום, הטיפולים המקובלים ל-CDI הם הטיפולים בוונקומצין ומטרונידזול (טיפולים רחבי טווח).
לאחרונה, הוכנסה לשימוש אנטיביוטיקה חדשה בשם דיפיקליר (פידקסומיצין), אשר נחשבת לאנטיביוטיקה צרת טווח, בעלת פעילות גם כנגד נבגי חיידקים. אנטיביוטיקה זו הוכיחה במחקרים רבים ירידה בשיעור ההישנות של המחלה והצלחת הטיפול.
לסיכום: "בתחבולות תעשה לך מלחמה" בחיידקים עמידים כמו קלוסטרידיום. יש להקפיד על היגיינה של הצוות מול המטופל ולבודד את המטופל משאר החולים. רצוי לטפל באמצעות אנטיביוטיקה צרת טווח דיפיקליר (פידקסומיצין), אשר מפגינה שיעורי הצלחה רבים יותר, יחסית לאינטיביוטיקות רחבות טווח (שהחיידק פיתח עמידות ביחס אליהן).
ד"ר אבי פרץ מנהל מכון המחקר והמעבדה למיקרוביולוגיה במרכז הרפואי פוריה.
