אוסטאופורוזיס: השברים הסמויים

אחת הסכנות בגיל השלישי היא שברים אוסטאופורוטים, דוגמת שבר בעמוד שדרה ושבר בצוואר הירך. שבר בעמוד השדרה נגרם, בדרך כלל, ללא טראומה או על רקע טראומה מינימלית, כגון תנועת גב חדה. לעומת זאת, שבר בצוואר הירך עלול להיגרם גם מנפילה קלה יחסית, כמו מעידה על רצפה חלקלקה או שטיח לא יציב. שברים אילו משמעותיים מבחינת ההשפעה על איכות החיים הן בשלב החריף והן בשלב הכרוני.

נפריד בין שני סוגי השברים לצורך הדיון; שבר בעמוד השדרה עלול לגרום לכאבים ממוקדים ולא בהכרח עצימים ולכן המטופלים לא תמיד פונים לעזרה רפואית, מה שמקשה על אבחון השברים. למעשה רק כ-1/3 משברי עמוד השדרה באים לידי ביטוי בכאבי גב ואילו 2/3 אינם מתבטאים כלל בכאב, מה שהופך אותם לסמויים מן העין. על רקע זה, בהיעדר כאב, קיים תת-אבחון - הן של השבר עצמו והן של הרקע לשבר.

ממה נגרם שבר בעמוד השדרה?

על פי רוב, שברים בעצמות השלד, לרבות בעמוד השדרה, נגרמים כתוצאה מטראומה: מכה חזקה, חבלת ספורט, נפילה, תאונת דרכים וכ"ו. עם זאת, במקרים מסוימים, עלולים להיגרם שברים, ללא טראומה כלל, או על רקע טראומה מינימלית, למשל מנפילה מגובה עמידה. מצב זה נפוץ בעיקר בגיל השלישי, על רקע קיומה של מחלת אוסטאופורוזיס. במקרים כאלה, מדובר ב"שבר אוסטאופורוטי".

מהם שברים אוסטאופורוטיים?

מדובר בשברים בעצמות, הנגרמים "בקלות", ללא טראומה "רצינית" - ועלולים להיגרם ממכה קלה, תנועה חדה, נפילה קלה או כל טראומה מינימלית אחרת. מצב זה נובע ממחלת האוסטאופורוזיס - ומתרחש בשל חולשתן של העצמות, אשר נפגעות במהלך המחלה ואינן עומדות בעומס.

מחלת אוסטאופורוזיס גורמת להתדלדלות העצם, לירידה בחוזקה ועמידותה, ולעלייה בסיכון לשברים אוסטאופורוטיים. שברים אוסטאופורוטיים יכולים להיווצר בכל עצם בגוף. שני סוגי שברים אוסטאופורוטיים נפוצים הינם שבר בצוואר הירך ושבר בעמוד שדרה.

בשונה משבר בעמוד השדרה, שעשוי שלא לגרום לכאבים - שבר בצוואר הירך גורם בדרך כלל לכאבים עזים וחוסר יכולת לדרוך על הרגל. שבר בעמוד שדרה עלול לגרום לתסמינים נוספים (במקום הכאבים או לצדם); בין התסמינים: שינוי בזווית של עמוד השדרה, הגורר ירידה בתפקוד הריאתי וירידה במשקל. פעמים רבות, תסמינים אלה אינם מובילים לאבחון השבר ו/או לאבחון המחלה - עובדה שיוצרת לא מעט בעיות, הפוגעות בבריאות המטופל.

מהן ההשלכות של שבר בצוואר הירך?

שבר צוואר ירך גורם, בדרך כלל, לכאבים עזים ואי יכולת לדרוך על הרגל ולכן מאובחן בקלות. שבר זה דורש ניתוח מוקדם ככל האפשר, בשאיפה תוך 24 שעות ממועד השבר. לאחר ניתוח, שמחזיר את יכולת ההליכה, נדרש שיקום. לאחר השיקום, לא תמיד מצליח המטופל לחזור לדרגה התפקודית הבסיסית שלו ולעתים יש צורך בהליכה עם עזר הליכה כלשהו כמו שלעתים יש צורך בעזרה חלקית או מלאה בבית.


מהן הבעיות שעשוי לגרור "פספוס" באבחון של שבר אוסטאופורוטי?

ראשית: מניעת טיפול בשבר עצמו: לעתים ניתן להקל על תוצאות השבר בעמוד השדרה על ידי טיפול מקומי הכולל הזרקת צמנט לחוליה הנגועה. במידה ולא נאבחן את השבר לא נוכל להציע טיפול זה.

שנית: "פספוס" של מחלת הרקע - מחלת אוסטאופורוזיס.

פעמים רבות, הופעת שברים אוסטאופורוטיים מהווה תסמין - המוביל לאבחון מחלת אוסטאופורוזיס. הטיפול במחלה שכיחה זו הינו חיוני - ורצוי להתחיל אותו מוקדם, ככל הניתן.

לרוב, שבר אוסטאופורוטי מופיע בשלב מתקדם של המחלה, אשר רצוי למנוע בעזרת טיפול קודם באוסטיאופורוזיס. בנוסף, פעמים רבות, מטופל השבר האוסטאופורוטי עצמו - אך אין התייחסות למחלה שגרמה לו- מחלת האוסטאופורוזיס.

שלישית: הצורך במניעת שברים אוסטאופורוטיים.

ניתן וצריך למנוע הופעת שברים אוסטאופורוטיים מבעוד מועד; ולהתחיל בטיפול במחלת אוסטאופורוזיס, עוד טרם הופעת השברים הללו. ידוע כי נוכחות שבר אוסטאופורוטי אחד מעלה את הסיכון להופעת שבר אוסטאופורוטי נוסף - באופן משמעותי (פי 2-8). עובדה זו מגבירה עוד יותר את הצורך בטיפול תרופתי לאחר אבחון שבר אוסטאופורוטי ראשון.

עובדות אלה יוצרות ציפייה, כי כל חולה עם שבר אוסטאופורוטי יקבל טיפול מתאים, שיפחית את הסיכון כי ילקה בשברים נוספים. למרבה הצער, ציפייה זו מתבדה - וחולי אוסטאופורוזיס רבים מאובחנים מאוחר מדי ואינם מטופלים גם לאחר הופעת השבר הראשון. לצערנו, פעמים רבות, מחלת אוסטאופורוזיס איננה מטופלת באופן הולם, מספק וממצה.

ממה נובע הטיפול החסר במחלת אוסטאופורוזיס?

כאמור, הגורם המרכזי למצב זה הוא "פספוס" של השברים שאינם גורמים לכאבים - אותם "שברים סמויים מן העין". עם זאת, לא רק תת אבחון גורם לתת טיפול במחלה. ניתן לומר כי לא רק השברים האוסטאופורוטיים הינם "סמויים מן העין" - אלא גם מחלת אוסטאופורוזיס עצמה היא "מחלה סמויה מן העין", במקרים רבים.

זאת, במקרים בהם השבר מטופל - ללא טיפול נוסף במחלת הרקע. כלומר: ישנם לא מעט מקרים, במסגרתם השבר האוסטאופורוטי מאובחן ואף מטופל, אבל בכך "נגמר הסיפור"; והמחלה עצמה איננה מטופלת כראוי.

פעמים רבות, המטפלים והמטופלים מפספסים את העובדה כי השבר הנוכחי מהווה תמרור אזהרה, המחייב בחירה בנתיב של טיפול תרופתי במחלת האוסטיאופורוזיס עצמה - כדי למנוע בהמשך שברים נוספים. לעיתים קרובות השברים האוסטאופורוטיים אשר מאותרים מטופלים נקודתית בלבד; ולא ניתן טיפול כולל במחלת אוסטאופורוזיס.

זהו מצב מצער מאד: יש להכיר בכך שלשברים אוסטאופורוטיים יכולות להיות השלכות קשות מאד על איכות חייו ותפקודו של המטופל.

כיצד ניתן למנוע מצב זה?

האחריות לגלות את השברים ולהעניק למטופל את הטיפול המיטבי עבורו - הינה אחריות של יותר מגורם אחד. למעשה, האחריות מוטלת על כל הגורמים המעורבים והמשפיעים על בריאות המטופל.

כל רופא שבא במגע עם המטופל, החל מרופא המשפחה, האורתופד והאנדוקרינולוג - צריך "להפוך" את השברים האוסטאופורוטיים - הסמויים מן העין וכמובן המאובחנים - ל"שברים גלויים" שגוררים טיפול כולל, הן בשבר עצמו והן במחלת הרקע.

כמו כן, גם למטופלים עצמם יש אחריות לטיפול הנאות בהם - וגם הם, לעתים, צריכים להאיר את עיני הרופאים לכך שמשהו חסר בטיפול. הן הרופאים והן המטופלים עצמם חייבים לזכור כי טיפול בשבר אוסטאופורוטי אינו מסתיים עם ריפוי השבר. חייבים לטפל במחלה שנמצאת בבסיס השבר, על מנת לשפר את איכות החיים -ולמנוע את השבר הבא.

מהו הטיפול המומלץ, לאחר אבחון שבר אוסטאופורוטי - למניעת שבר נוסף?

הטיפול האידיאלי משלב בין טיפול "התנהגותי" לטיפול תרופתי. בראש ובראשונה, ראוי שהטיפול יכלול חינוך להתנהגות נבונה - שתקטין סכנת נפילות; במקביל, יש להמליץ למטופל על נטילת תוספי תזונה (ויטמין D וסידן) - לצד תרופה ייעודית לטיפול באוסטאופורוזיס, אשר תותאם למטופל על ידי הרופא המטפל, מתוך מגוון התרופות הקיימות כיום בשוק.

לסיכום: שברים אוסטיאופורוטים מהווים ציון דרך המגדיר, למעשה, כי המטופל סובל ממחלה הדורשת טיפול, מחלת האוסטיאופורוזיס. שברים בעמוד השדרה שהם השברים האוסטאופורוטים השכיחים ביותר במקרים רבים, אינם מאובחנים. טיפול בשבר אוסטיאופורוטי אינו מסתיים עם ריפוי השבר. חייבים לטפל במחלה שנמצאת בבסיס השבר, על מנת לשפר את איכות החיים ולמנוע את השבר הבא.

מומלץ לאבחן אוסטאופורוזיס בשלב מוקדם ככל הניתן - ולטפל במחלה לפני היווצרות שברים. בודאי ובודאי שיש לטפל במחלה לאחר הופעת שבר. חובת המטופל ורופאיו לגלות ערנות לכך.

ד"ר פנינה רוטמן-פיקלני היא מומחית בפנימית ואנדוקרינולוגיה; מנהלת שירות מחלות עצם מטבוליות, מכון אנדוקריני, מרכז רפואי "מאיר".

השתתפה בהכנת הכתבה: נגוהה שפרלינג, כתבת Zap doctors.