אלצהיימר והפרעות התנהגות

עד לפני חצי שנה התנהלו חייהם של בני הזוג משה על מי מנוחות. מר משה, בן 72, איש חביב ופעלתן, פרש לגמלאות בגיל 70 מעבודתו כמהנדס חשמל בתעשייה האווירית. הוא ואשתו הקדישו את מרבית זמנם לבילוי עם הנכדים, לטיולים בטבע ולמפגש עם חברים. מר משה נהנה מבריאות טובה, אמנם סבל מיתר לחץ דם, אך אוזן בהצלחה על ידי טיפול תרופתי. לפני כחצי שנה, פנתה אשתו לראשונה לרופא משפחה בתלונה כי בעלה נעשה אפאתי, אינו יוזם. הרופא הפנה אותו לבדיקות דם מקיפות ולבדיקת א.ק.ג, אך לא נמצא בהן ממצא פתולוגי. כעבור חודש חזרו בני הזוג בשנית לרופא ודיווחו שמר משה נעלם מביתו והוחזר על ידי המשטרה לאחר שנמצא משוטט בסמוך לכביש מהיר.

אם הסיפור של מר משה נשמע לכם מוכר, זה לא מקרי. שיטיון (דמנציה) היא מחלה נפוצה, תלוית גיל, המתאפיינת בירידה חדה בזיכרון ובתפקודים קוגניטיביים נוספים, כולל שפה, קשב ויכולת לתכנן ולבצע מטלות. שיטיון מופיע בדרך כלל לאחר גיל 65 ושכיחותו עולה עם הגיל (30% מהאוכלוסייה מעל גיל 85). הסיבה השכיחה ביותר לשיטיון היא מחלת האלצהיימר, שבה נוצר תהליך ניווני (אטרופי) במוח. הגורמים למחלת אלצהיימר אינם ידועים, אך ישנם מחקרים המעידים על קשר גנטי. סיבה שכיחה נוספת לשיטיון היא מחלה מוחית וסקולארית (דמנציה וסקולארית) אשר מתפתחת בדרך כלל כתוצאה מיתר לחץ דם, סוכרת, עודף משקל ורמות גבוהות של שומנים בדם. ישנם גורמים נוספים לשיטיון, כמו מחלת פרקינסון, או מחלות כרוניות אחרות, אך אחוזם נמוך בהרבה.

השיטיון מתאפיין לא רק בירידה חדה בזיכרון ובתפקודים קוגניטיביים עיליים נוספים, אלא גם בהפרעות התנהגותיות קשות שמתפתחות במהלך המחלה. החולים הסובלים משיטיון עלולים לסבול מעייפות, אדישות, אי שקט, סף גירוי נמוך עד כדי תוקפנות מילולית ופיזית. בשלבים הראשונים של המחלה רבים מהחולים מפתחים דיכאון קליני שפוגע באיכות חייהם ואף עלול להוביל לניסיונות אובדניים חוזרים ונשנים.

בשלבים מתקדמים יותר של המחלה מתפתחים לעיתים קרובות מצבים פסיכוטיים אשר מתאפיינים בהזיות, שוטטות, חשדנות, אלימות, טענות בדבר חפצים שנעלמו בביתם. המצבים הפסיכוטיים הללו גורמים לפגיעה בכושר שיפוטם של חולי שיטיון ועלולים להקשות באופן משמעותי על בני משפחתם ומטפליהם.

ההפרעות בהתנהגות מהוות גורם מכריע בקביעת מסגרת טיפולית מומלצת לחוליי השיטיון. שכיחותן הגבוהה בקרב חולי דמנציה יוצרת דילמה אמיתית לבני המשפחה אשר נאלצים להכריע בשאלה הקשה האם ניתן להמשיך את הטיפול בחולה במסגרת ביתית, או לחילופין צריך להעביר את החולה למסגרת סיעודית מתאימה בבית אבות.

ללא ספק מדובר בהחלטה קשה, כיוון שהיא גובה מחיר כבד הן מהחולה והן מבני משפחתו. המשך הטיפול בבית הוא תובעני וקשה נפשית ופיזית כאחת, אך המעבר מהבית למסגרת טיפולית חיצונית מהווה טראומה לבני המשפחה הקרובים וכן מקצרת את תוחלת החיים של החולה הסובל מתהליך השיטיון. ברוב המחקרים הוכח כי המעבר למסגרת בית אבות מקצרת את תוחלת החיים של חולה השיטיון בין שלוש לארבע שנים. בהקשר זה כדאי לציין מחקר חדש שפורסם ב-JNNP (כתב העת נוירולוגיה, נוירוכירורגיה ופסיכיאטריה), המוכיח כי הוספת Memantine לטיפול התרופתי הסטנדרטי במעכבי כולין-אסטרז (כולין אסטרז הוא חלבון שמופרש במצבי עקה ותרופות שחוסמות אותו ניתנות לחולי שיטיון) מביא לשיפור משמעותי בתוצאות הטיפול ודוחה באופן משמעותי את הצורך באשפוז במוסד סיעודי. בסופו של דבר ההחלטה על מסגרת הטיפול היא אישית לכל משפחה ונגזרת בדרך כלל מהמשאבים הנפשיים והכספיים שעומדים לרשותה.

בין אם בבית ובין אם במוסד, הטיפול בחולה הסובל משיטיון הוא מורכב וחיוני לא רק לאיכות חייו של המטופל, אלא גם עבור בני משפחתו הקרובה. הטיפול מתחלק לשני מישורים: המישור הלא-תרופתי כולל הדרכה לבני משפחת החולה וחשיפת המטופל לסוגים שונים של פסיכותרפיה תמיכתית והתנהגותית. בנוסף לכך, חשוב לחשוף את החולה לגירויים קוגניטיביים מסוגים שונים כגון: חוגי קרמיקה, ריפוי בעיסוק וכו'.

במישור התרופתי ההקפדה וההתמדה בטיפול הן בעלות חשיבות מכרעת. ישנן תרופות המאפשרות להאט את קצב התפתחות המחלה ובמקרים רבים אף לעצור את התדרדרותה, אולם חשוב מאוד להתחיל את הטיפול התרופתי כבר בשלבים ההתחלתיים של השיטיון ונחוץ לבצע מעקב במרפאות זיכרון.

בשנים האחרונות פותחו תרופות המאפשרות טיפול נאות ויעיל יותר בהפרעות הנגרמות כתוצאה משיטיון, והן אינן כרוכות בתופעות לוואי משמעותיות. מומלץ לאבחן ולבצע טיפול ומעקב במסגרות מתאימות כמו מרפאות זיכרון, מרכזי אלצהיימר וכו'. חשוב לזכור שמדובר בתהליך טיפולי ארוך, אשר תוצאותיו תלויות בהתמדה, נחישות ותמיכה בלתי מסויגת של סביבת המטופל.

ד"ר בוריס פינקל הוא מומחה בפסיכיאטריה ובפסיכוגריאטריה, מנהל מחלקה פסיכוגריאטרית, ביה"ח לב השרון - פרדסיה.

בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:

פורום גריאטריה
פורום פסיכיאטריה