גיל הפרישה: להתכונן כלכלית

הפרישה לגמלאות מחייבת היערכות כלכלית שונה לעומת תקופת העבודה. ההכנסות השוטפות נמוכות יותר ולעומת זאת ההוצאות השוטפות, האישיות, המשפחתית והחברתיות גדלות. תוחלת החיים המתארכת מגדילה גם את אופק התכנון. הפרט אינו תמיד מודע די הצורך למקורות הכספיים שיעמדו לרשותו בעת הפרישה וגם לא לזכויות המגיעות לו מהרשויות הציבוריות והפרטיות. רבים אינם מביאים בחשבון את ההשלכות הכלכליות על רמת החיים בפרק זה של החיים.

התכנון הכלכלי לגיל הפרישה צריך להתחיל כבר בגיל צעיר. חיסכון אישי ותנאים סוציאליים יאפשרו ליצור מקורות הכנסה נאותים לתקופת הפרישה. יש להקנות לפורשים כלים למימוש הזכויות המגיעות להם מגורמי הרווחה, ולהעמיק את הסיוע הכלכלי של הממשלה לחסרי היכולת.

אדם בישראל עובד בממוצע כ-45 שנה. משכרו הוא מממן את הוצאותיו השוטפות, מכין את הבסיס הכלכלי לעתיד ילדיו, נערך מבחינה כלכלית לאירוע בלתי צפוי ובמקביל חוסך לקראת פרישתו לגמלאות. תוחלת החיים המתארכת הביאה בשנת 2004 לדחיית גיל הפרישה.

הפרישה לגמלאות מחייבת להעריך בצורה מדויקת את המקורות הכלכליים שיעמדו לרשות הפורש. התפישה הרווחת, לפיה החסכונות הפרטיים ורשת הביטחון הכלכלית של המדינה מאפשרים לפרט לשמור על רמת חייו מלפני הפרישה, היא תפישה שגויה. המציאות שונה: תקבולי הפנסיה נמוכים מהשכר בשל העובדה שההפרשה לפנסיה המבוצעת במקום העבודה מבוססת על שכר בסיס ממוצע, שאינו כולל את התוספות אותן קיבל השכיר במשך שנות עבודתו.

דו"ח העוני של הביטוח הלאומי מציג תמונה עגומה ביחס לציבור הקשישים בישראל. אמנם קצבת הזקנה מצמצמת בכ-60% את ממדי העוני בקרב הקשישים, אבל עדיין שיעור העוני בקרבם עומד על כ-20%. הקשיש שרוי בחוסר אונים כלכלי בשל חוסר יכולתו להשתלב במעגל העבודה מפאת גילו ומצב בריאותו. אין ביכולתו לממן את הוצאותיו השוטפות בכלל, והוצאותיו על שירותי בריאות בפרט; חוסנו הבריאותי והנפשי נפגע, והוא נותר חסר תקווה בשארית חייו.

חברות רבות בעולם דנות בשאלה עד היכן מגיעה אחריותה של המדינה לדאוג לקיומם הכלכלי והבריאותי של הקשישים בה. המציאות מוכיחה שקצבת הזקנה מאפשרת לקשישים רבים לעבור את קו העוני, אך אינה מבטיחה קיום בכבוד.

בעידן בו שוק העבודה מתחיל להיחסם בפני "קשישים" בני 45, אין להתפלא על אפליה בקבלה לעבודה של אוכלוסייה שפרשה לגמלאות. הפרישה לגמלאות הכפויה על-פי חוק (גיל 67 לגברים ו-64 לנשים), נוספת לעובדה שרבים מבין הקשישים שחוקים פיזית ונפשית. רוב העובדים גם אינם שורדים במקום עבודתם עד ליציאתם לגמלאות: במחקר של בנק ישראל, נמצא שבקבוצת הגיל 65-67, רק כ-30% מהגברים עדיין עובדים; בקבוצת הגיל 62-64 רק כ-40% מהנשים עובדות; שיעור זה הולך ופוחת עם הזדקנות האוכלוסייה: בגיל 70 ומעלה רק 5.9% השתתפו בכוח העבודה האזרחי (9.9% מהגברים ו-3% מהנשים).

בעידן המודרני מקום העבודה אינו רק מקור הכנסה, אלא גם אמצעי להגשמה עצמית. הפרישה לגמלאות מחריפה את תחושת הניכור והזלזול החברתי אותה חש הקשיש. הקשיש חש שסיים את חובותיו לחברה, ומכאן ואילך הוא נהפך לנטל עליה.

האפשרות לקיום בכבוד של קשישים נגזרת מהגורמים הבאים:

הרובד הראשון:

קצבת זקנה

גמלת סיעוד

מענק פטירה

קצבת שארים

תעודת אזרח ותיק

שירותי רווחה למבוגרים הגרים בביתם

תוכנית קהילה תומכת

חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד 1994

סבסוד אשפוז סיעודי לחסרי יכולת כלכלית

פיצויים לניצולי שואה

הרחבת הרובד הראשון על-ידי השלמת הכנסה

הרובד השני:

הפנסיה התעסוקתית

הרובד השלישי:

קופת גמל

קרן השתלמות

תוכניות חיסכון

נכסים ותיקי השקעות

שירותי בריאות נוספים

ביטוח פרטי

דירת מגורים

סיוע מבני משפחה

תרומות מהמגזר השלישי

בעת הפרישה לגמלאות מצטמצמים מקורות ההכנסה וגדלות ההוצאות הנדרשות לביטחון האישי, הבריאותי, הכלכלי והחברתי. אדם המעוניין להמשיך לשמור על רמת חייו ובהתאם גם על איכותם, חייב להכיר את מקורות הכנסותיו וחסכונותיו, כמו גם את הוצאותיו השוטפות.

נדרש להבהיר את חשיבות החיסכון כבר מגיל צעיר ואת יכולות המוגבלת של הממשלה לסייע. הידע יעזור לאזרח לקבל את המגיע לו מכוח החוק, מהרבדים הציבוריים ומהגורמים השונים. ניתן יהיה לבחון באילו תחומים קיים מחסור במידע בקרב הציבור. איתור פערים אלו יאפשר לפעול לצמצמם על ידי פרסום המידע והגברת השקיפות לציבור הרחב. במקביל ניתן יהיה לבחון באילו תחומים יש מקום למעורבות נוספת של הממשלה בהרחבת רשת הביטחון החברתית לאוכלוסיות מעוטות יכולת.

ירון בן-זכאי הוא מרצה ויועץ בנושאי כלכלה וניהול

בואו לדבר על זה בפורום גריאטריה.