חינוך אלטרנטיבי: טיפול בדמנציה

משפחות רבות מתמודדות עם בן משפחה הלוקה בירידה קוגניטיבית (דמנציה). בין אם זה במסגרת הבית ובין אם הקרוב מאושפז במוסד, בני המשפחה מחפשים כל הזמן דרכים לעזור לו ולשפר את תפקודו. לעתים יכולה התשובה להגיע מכיוון לא צפוי שיטות חינוך התפתחותיות שנועדו לגיל הרך, אולם יכולות להביא תועלת רבה גם לאוכלוסייה הסובלת מדמנציה.

דמנציה היא מחלה הפוגעת ביכולות קוגניטיביות והתנהגותיות ומובילה לירידה מתמשכת ברמת התפקוד והביצוע שלא ניתנת להסבר על ידי מצב של בלבול (delirium) או מחלה פסיכיאטרית. הליקוי הקוגניטיבי מזוהה על ידי צירוף של מהלך ההיסטוריה הרפואית, והערכה קוגניטיבית שבה מזוהים לפחות שניים מהליקויים או התופעות הללו:

חוסר יכולת ללמוד או לזכור מידע חדש.

קושי בפתרון בעיות: קושי לזהות מצבים מסוכנים, קושי בניהול כספים, קושי בקבלת החלטות, קושי בביצוע מטלות מורכבות רב שלביות ברצף.

ליקוי בתפיסה מרחבית, ליקוי בזיהוי פנים או חפצים למרות שהראייה תקינה, קושי להתארגן עם פריטי לבוש בזמן ההתלבשות, כולל בחירת בגדים מתאימים לעונה.

ליקוי שפתי הבא לידי ביטוי בקריאה, כתיבה ודיבור. דיבור מהוסס.

שינויים בהתנהגות ובאופי הכוללים מוטיבציה ירודה, אפאתיות, חוסר מעש, נסיגה חברתית ואיבוד עניין.

יש אלטרנטיבה

שיטות חינוך אלטרנטיביות הופכות לפופולריות יותר ויותר בשנים האחרונות. השאיפה של הורים רבים היא לאפשר לילדם לממש את הפוטנציאל המלא שגלום בו, ולא פעם התחושה היא שבמערכת החינוך הרגילה זה לא תמיד מתאפשר. לאחרונה החלה קהילת המטפלים לתהות אם שיטות החינוך הללו, שמותאמות לשלבים התפתחותיים שונים בילדות, עשויות להועיל גם לאוכלוסייה מבוגרת הלוקה בדמנציה.

בין שיטות החינוך האלטרנטיביות ניתן למנות את החינוך הדמוקרטי, את שיטת מונטסורי, את הגישה האנתרופוסופית ואת החינוך הדיאלוגי. לכל אחת מהן עקרונות ורעיונות שמהם ניתן לגזור פעילות פרטנית וקבוצתית למטופלים הסובלים מדמנציה.

החינוך הדמוקרטי מתאים למטופלים במחלקות כרוניות, מכיוון שטווח הגילאים יחסית רחב, וגם רמות התפקוד שונות בהתאם לדרגת החומרה של המחלה. כך שבאותה מחלקה ניתן ליצור תתי קבוצות למטופלים בעלי יכולת השתתפות זהה, ללא תלות בגיל. בכל תת קבוצה, בהתאם לרמת ההשתתפות, ניתן לאפשר למשתתפים לבחור את הפעילות איתה היו רוצים להתמודד, ובכך לעודד פעילות משמעותית מכוונת מטרה ובמקביל להפחית התנהגויות לא רצוניות.

שיטת מונטסורי, שפותחה על ידי ד"ר מריה מונטסורי, מתבססת על עזרי למידה המעודדים כל ילד לפתח את יכולתו, תוך כדי עידוד מיומנויות אישיות והנחיה של המורה. את גישתה פיתחה ד"ר מונטסורי מתוך דאגה לילדים שהוגדרו כ"לא ניתנים ללמידה". לדבריה, על ידי עיצוב הסביבה ניתן להציג גישה אלטרנטיבית לחינוך. היא מצאה שבעיות ההתנהגות בקרב אותם ילדים פחתו כאשר סיפקו להם פעילויות תכליתיות ומבנות. היא אף מצאה שילדים שונים לומדים בדרכים שונות ובקצב שונה. את עקרונות הגישה ניתן להתאים לאוכלוסייה מבוגרת הלוקה בדמנציה תוך כדי התייחסות לבעיות ראייה, חישה ותנועתיות המאפיינות מטופלים אלה.

החינוך האנתרופוסופי, המוכר גם כשיטת ולדורף (Waldorf), נוסד בתחילת המאה העשרים על ידי רודולף שטיינר ומבוסס על על תפיסותיהם של הפסיכולוגים ההתפתחותיים פיאז'ה, אריקסון וקולברג. לפי גישה זו תקופת הילדות נתפסת כתקופה של הבשלה והתפתחות הדרגתית מותאמת של כישורים שישמשו את הילד בבגרותו. בשיטה זו לאמנות ויצירתיות יש מקום נכבד ומשמעותי, ונעשה שימוש בכלים מגוונים הכוללים ציור, פיסול, מוזיקה, ריתמוזיקה, תנועה, דרמה, משחק ושימוש בחומרים טבעיים.

מטופלים מבוגרים הלוקים בירידה קוגניטיבית ודמנציה יכולים ליהנות ממשחק חופשי וממשחקי כדור ובכך לעבוד על הכישורים החברתיים שלהם ולשפרם. כמו כן, משחקים פשוטים העשויים מחומרים טבעיים ללא צורה מוגדרת כגון קוביות עץ, פיסות בד ואפילו בובות יכולים להעשיר את הדמיון ולשמר יכולות בקרב מטופלים אלה.

החינוך דיאלוגי הוא גישה השמה דגש על דו-שיח בין מורים ותלמידים תוך כדי מתן כבוד ועידוד לפעילות משמעותית. לפי גישה זו ניתן לאפשר למטופל הדמנטי להיות אחראי ובעל סמכות בהתאם ליכולתו ולהתקדמות המחלה. גישה זו משמעותית בעיקר בשלביה הראשונים של המחלה, אך היא חיונית במטרה לשמור על כבוד האדם.

מתיאוריה למעשה

הנה כמה כללים השאובים מעקרונות השיטות האלטרנטיביות ושיכולים לסייע לצוות ולבני המשפחה בהפעלת המטופלים הדמנטיים:

בפעילות נעשה שימוש אך ורק בחומרים מחיי היום יום בעלי מראה מושך ואטרקטיבי.

תהליך הלמידה מתקיים מהקל והפשוט למורכב.

ארגון החומרים מקטן לגדול, ממעט להרבה.

פירוק הפעילות לגורמים המותאמים ליכולתו של הלומד.

יש לאפשר למשתתף ליצור משהו בעל משמעות.

שימוש בקול ובאינטונאציה במהלך ההתערבות.

לאפשר למשתתף לבחור את הפעילות.

לסיכום, גישות אלה יכולות לספק מגוון רחב של רעיונות להפעלה של מטופלים הלוקים בדמנציה. באמצעות עקרונות אלה ניתן להעשיר ולספק פעילות מותאמת, המונעת תסכולים ומשפרת את הדימוי העצמי. פעילות תכליתית משמעותית מהווה אתגר לבני משפחה ומטפלים במחלקות, ומתוך גישות החינוך האלטרנטיביות ניתן לשאוב רעיונות רבים שיעזרו לקדם את החולים ולאפשר להם למצות את יכולותיהם.

הכותב הוא מנהל הריפוי בעיסוק בבית החולים השיקומי "בית בלב" בת-ים, מקבוצת מכבי שירותי בריאות.

בואו לדבר על זה בפורום שיקום וגריאטריה.