גיל הפרישה: לא תמיד זה קל

כאנשים צעירים אנחנו חולמים על זמן היציאה לפנסיה בערגה, ומדמיינים אותו כחופש גדול ומוחלט. אך למעשה, תקופה זו בחיים הינה מאוד מורכבת, ועלולה להתלוות בקשיים רבים. הזמן הפנוי, היציאה משוק העבודה, והגיל שמראה את אותותיו על הגוף כל אלו גם יחד עלולים ליצור אצל האדם הפורש חוויה קשה ומלווה במתח רב. כיצד אפשר להקל על איכות החיים של התקופה החשובה הזאת? ד"ר יעקב חרמון, רופא בכיר ומומחה לפסיכיאטריה של מבוגרים, מסביר: "גיל הפרישה הוא אכן נקודה מכרעת בחיים, אך חלק מהאנשים כן מצליחים לבצע את המעבר אליו בצורה טובה, במידה והם מכינים את עצמם לכך. אם אדם מכין לעצמו תעסוקה חלופית, או ממלא את זמנו בתחביבים שמעניינים אותו, הוא יוכל ליהנות מזמן הפנסיה שלו". לשאלה האם גיל הפרישה מזמן עמו בהכרח טיפול פסיכולוגי צמוד, משיב חרמון: "אני לא ממליץ אפריורי לכל אחד שלא נזקק לטיפול פסיכולוגי ונכנס לגיל הפרישה, להיעזר בטיפול שכזה. במידה ומתכוננים לשינוי ומכינים מראש דרך חיים טובה ואלטרנטיבית, אין צורך מחייב בטיפול".

כיצד ניתן להתכונן מבחינה אישית ומבחינה משפחתית לשינוי אצל בן משפחה קרוב? אחד מהדרכים דרכה בני המשפחה והקרובים יכולים לסייע לאדם הפורש, הוא לא לתת לו לאבד את הפוזיציה שלו בתוך התא המשפחתי והחברתי. "במקרים רבים, אנשים שפורשים מוצאים את עצמם בחלל ריק", מספר ד"ר חרמון. "הם מרגישים שהם פחות שווים בעיני המשפחה שלהם, ואסור לתת להם להרגיש כך. לפעמים איבוד התפקיד והחיונית בתוך התא המשפחתי, כמי שמפרנס ותורם לו, הוא קשה יותר מאובדן העבודה עצמה. העבודה נותנת לאדם מקום בחיים הסביבתיים שלו: הוא מרגיש שהוא מביא כסף, ולכן הוא שווה. המעמד הזהה שלו בתוך ההיררכיה המשפחתית חשוב גם אחרי שהוא מסיים את שנות עבודתו, ויש לשים דגש על העניין".

דבר נוסף שניתן לעשות למען בן המשפחה שמגיע לגיל הפרישה, הוא לא ללחוץ עליו באופן מוגזם בנוגע לתעסוקה חלופית ולמילוי הזמן הפנוי. "בדרך כלל שאלות כמו 'מה תעשה עכשיו' או 'כבר מצאת משהו?', מצטיירות כדרבון יתר. בנקודת הזמן הספציפית הזאת, הדרבון הזה לא משיג שום דבר, חוץ מלחץ שנופל על האדם כמלכודת. חשוב להבין שבדרך כלל הלחץ הפנימי שאדם מביא על עצמו בנוגע לנושאים אלו, הוא די והותר. הרי רוב האנשים שסביבו עסוקים ומלאים בעשייה. כולם הולכים לעבודה, והוא נשאר לבד ומחוץ למשחק. כדאי מאוד לעודד אותו, ולהקדיש זמן איכות לבילויים משותפים. באמצעות הזמן המשותף, לא נשאיר לו מרווחים גדולים לסבול בהם. במקרים אלו, כל פעילות משפחתית קבועה, נעימה ולא לוחצת, היא מבורכת".

מחקרים רבים הוכיחו שאנשים שנמצאים במתח נפשי ובדיכאון, נמצאים גם במצבי סיכון מוגבר לחלות במחלות גופניות שונות. "החיבור בין גוף לנפש הוא מוכר ומוכח", מסביר ד"ר חרמון, "אנשים שנמצאים בלחץ בגיל הזה נוטים לחלות בסכרת או במחלות לחץ דם למשל, כי הדיכאון גורם להפרשת חומרים מסוימים במוח, שמחלישים את הגוף. כשאנחנו בדיכאון ממושך, מערכת החיסון שלנו לא תמיד מתפקדת באופן רגיל, ובהחלט יש למצב זה השלכה על המצב הבריאותי". במקרה כזה, ממליץ ד"ר חרמון לטפל בדיכאון - ולא לחיות איתו. "ברגע שאדם במצב ירוד, הוא מאבד את היכולת להיות אקטיבי בחיפוש שלו אחרי תעסוקה ועניין, וכשאתה לא בחיפוש אתה נמצא במעגל שאי אפשר לצאת ממנו. חשוב לשמר את הברק בעיניים, ואת הרצון האישי למצוא תעסוקה ועבודה. גם שימוש בחומרים נוגדי דיכאון זאת אפשרות טובה, אפילו זמנית, כדי לצאת מהמצב הקשה".

אז איך מוצאים עבודה בדיוק כשסיימת את הקריירה המקצועית שלך, ואתה בגיל שלא ממש קל למצוא בו תעסוקה? "לפעמים אנשים בגיל הפרישה לא זקוקים לכסף, אך לפעמים הכנסה, ולו הקטנה ביותר, כן יכולה לעזור להם בזקנתם. הרבה אנשים שבנערותם עסקו בפעילויות מסוימות, אפילו פשוטות, מצליחים להתחבר מחדש בגיל הפרישה לעיסוקים אלו, ולא צריך לפחד מלהיזכר מה אהבת לעשות פעם, עוד לפני הקריירה העיקרית שלך", מבאר ד"ר חרמון. "העבודה, בין אם היא בשביל משכורת או בין אם היא התנדבותית, לא צריכה להיות גדולה. גם עבודה קטנה עם שכר קטן יכולה לגרום לאדם להרגיש שהוא חיוני לחברה".

אז זמן עם הנכדים, קריאת ספרים וטיולים בעולם, לאו דווקא מתגשמים בגיל הפנסיה בדיוק כפי שחלמנו. "חז"לנו אמרו שהמחפש חופש לא ימצא, ושהמחפש מחויבות אולי ימצא חופש. אם נחפש חופש מוחלט לא באמת נמצא אותו, אבל מתוך שילוב של זמן פנוי ושל מחויבות, וכן שילוב של איכות חיים לצד תעסוקה קבועה, נוכל בהחלט להשיג תחושת חופש ותחושה טובה בכלל, בזמן גיל הפרישה".

בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:

פורום פסיכיאטריה
פורום ייעוץ והכוונה - טיפול סיעודי וגיל הזהב