על תפקוד מיני ויתר לחץ דם

ירידה בתפקוד מיני ותופעת אין אונות הינן מביכות מאד וגורמות לתסכול רב בקרב בני זוג בכלל וגברים בפרט. ירידה בתפקוד המיני נובעת ממספר רב של גורמים המחולקים לשלוש קבוצות: אורגנית-פיסיולוגית, פסיכולוגית או שילוב ביניהם. במאמר זה נתמקד בגורם הראשון.

^^הגורם האורגני-פיסיולוגי כולל:^^

בעיות הורמונאליות הקשורות בהפרשה מהאשכים, המוח והאדרנל.
בעיות עצביות נוירולוגיות, הקשורות בפגיעה בעצבוב המוליך לאזור הגניטאליה.
בעיות בכלי הדם העורקיים הנובעות מארטרוסקלורוזיס (הסתיידות טרשתית) של כלי הדם הגדולים והקטנים, יתר לחץ דם או מהשפעות של תרופות נוגדי לחץ דם גבוה.

באוכלוסיית הגברים הסובלים מיתר לחץ דם, השכיחות של אין-אונות חלקית או מלאה גבוהה באופן משמעותי, בהשוואה לגברים שאינם סובלים מהתופעה. למעלה מ-30% מבין החולים ביתר לחץ דם סובלים מאין-אונות ולמעלה מ-40% מהמטופלים ביתר לחץ דם דיווחו על ירידה ניכרת בתפקוד המיני. הגורם העיקרי לאין-אונות בחולים אלה הינו פגיעה עורקית (אטרוסקלורוזיס).

במחקר של כ-500 חולים שסבלו מאימפוטנציה נמצא, כי ל-85% מהם הייתה הפרעה בזרימת הדם העורקית. לכ-120 חולים (כ-25%) היה יתר לחץ דם. מתוך קבוצה זו, אלו שנטלו תרופות נגד יתר לחץ דם, התפקוד העורקי היה גרוע יותר.

טיפול תרופתי הניתן לצורך הורדת לחץ דם גבוה יכול לגרום להחמרה באין אונות - עוצמת הזקפה נחלשת ומופיעים סימנים של ירידה בליבידו. אצל מטופל הסובל מיתר לחץ דם, הנוטל תרופות ומתלונן על חוסר זקפה או זקפה חלשה, קשה לדעת האם אין האונות נובעת מהתרופות שאותם הוא נוטל, או כתוצאה מהמחלה -יתר לחץ דם. כלומר, לא ברור האם הירידה ביכולת המינית נובעת מעצם הורדת לחץ הדם או האם היא קשורה למנגנון הפעולה של התרופה עצמה על כלי הדם, כולל אלה שבאיבר המין.

במחקר שבדק קבוצות שונות של תרופות להורדת לחץ דם נמצא, כי קבוצה של תרופות חוסמי ביתא (נורמיטן, דרלין) גורמת לפגיעה קבועה בתפקוד המיני. קבוצת התרופות המשתנות (טיאזיד, אלדוספירון) פוגעת בצורה משמעותית בתפקוד המיני. בקבוצת תרופות אחרת של מעכבי התפקוד ACE (קפטופריל ואנלדקס) נמצאה השפעה שלילית על התפקוד המיני. לעיתים, שילוב של תרופות מקבוצות שונות מחמיר אף הוא את דרגת האימפוטנציה עד כדי חוסר זקפה מוחלט.

כאשר מתלווה למחלת יתר לחץ דם גם עישון או מחלת סוכרת, יתכן מצב של תהליך טרשתי מואץ עם פגיעות בזרימת הדם לאיבר המין ובעקבות כך יחמיר מצב האין אונות. לעיתים, צריך הרופא המטפל בחולה או האורולוג המטפל בבעיית האין אונות לשקול שינוי בטיפול התרופתי ביתר לחץ הדם, בעיקר כאשר חושבים שיש קשר בין הירידה בתפקוד המיני לבין התרופות. באותם מקרים בהם לא ניתן לשנות את הטיפול התרופתי, אזי, יש לתת טיפול באין אונות ללא כל קשר לטיפול ביתר לחץ דם.

הטיפולים השכיחים ביותר לחולי יתר לחץ דם הסובלים מאין אונות:

1. טיפול תרופתי: ויאגרה, סיאליס ולויטרה. כאשר ניתנת תרופה המעכבת את האנזים הנוצר בגופים הספוגיים של איבר המין, הפירוק של מרפה השריר נעצר ואז הזקפה מתמשכת. התרופה נלקחת לפני המגע המיני בהתאם להוראות הרופא. הצלחת הטיפול התרופתי היא רק ב-50%-60% בחולי יתר לחץ דם המטופלים בתרופות אלה.

2. טיפול הזרקתי: הזרקות עצמיות לגוף הספוגי (חלל מחילתי) באיבר המין של תרופות פפברין. PGE1, רג'יטין ושילובים ביניהם; לאחרונה התווספה גם תרופה VIP בהזרקה.

הטיפול מתאים לחולים שונים:

40%-50% מבין חולי יתר לחץ דם אשר הטיפול התרופתי הקודם: ויאגרה, סיאליס, לויטרה נכשל מסיבות שונות.
מטופלים עם בעיות לב המקבלים תרופות המכילות ניטריטים (ניטרוגלצין; מונוקורד וכו').
חולים עם תסמונת אנגינוטיות פעילה, או מחלת לב איסקמית פעילה, או אי ספיקת לב פעילה וערכי לחץ דם נמוכים.

הזריקות ניתנות לפני המגע המיני בהתאם להוראות הרופא. הצלחת הטיפול הזרקתי בקבוצת חולים זו עומדת על 95%-98%.

כאמור, הפרעות בתפקוד המיני שכיחות בחולים הסובלים מיתר לחץ דם, בעיקר אם הוא מופיע יחד עם מחלת כלי דם, סוכרת ועישון. טיפול תרופתי להורדת לחץ הדם מחמיר את האימפוטנציה, ולכן הרופא המטפל ישקול שינוי בתרופות בהתאם למצב המטופל. כיום ניתן לטפל באין אונות המופיעה על רקע אורגני-פיסיולוגי, כגון יתר לחץ דם, בצורה יעילה ובטוחה הן בטיפול תרופתי מתאים או לחילופין טיפול הזרקתי מדויק ויעיל.

ד"ר נחום זילבר הוא אורולוג במרפאות און.

על תפקוד מיני לקוי

בואו לדבר על זה בפורום הפרעה בתיפקוד המיני ובפורום אורולוגיה ופריון הגבר.