מחלות כליה: מחסור בתרומות

היום, 10 במרץ, מצוין ברחבי העולם "יום הכליה העולמי". מטרתו היא להעלות את המודעות בציבור לסכנות הכרוכות במחלת כליה כרונית, להביא לאבחון מוקדם של המחלה אצל אנשים הנמצאים בסיכון מוגבר ולחזק את ההיענות בציבור לתרומת כליה מנפטרים ומתורמים חיים.

אחד מכל עשרה ייפגע במהלך חייו ממחלת כליה, אך לפי הסטטיסטיקה אחוז ניכר מהחולים מאובחנים רק בשלב הסופני של מחלתם, בו הם נזקקים כבר לטיפול כלייתי חלופי מציל חיים באמצעות דיאליזה או השתלת כליה. ברוב המקרים החולים סובלים גם ממחלות רקע נלוות כמו סוכרת, יתר לחץ דם ומחלות לב.

למרבה המזל, מחלת הכליה קלה לאבחון, המתבצע באמצעות בדיקת רמת החלבון בשתן או בדיקת דם לאיתור רמת הקראטינין (מטבוליט המשמש למדידת תפקוד כליות). עם זאת, רמת קראטינין תקינה עלולה להסוות פגיעה בתפקוד הכלייתי, ואיסופי שתן לפינוי קראטינין לעיתים קרובות אינם מדויקים. לכן, בניגוד לעבר, הערכת התפקוד הכלייתי כיום אינה נקבעת רק על פי רמת הקראטינין בדם, אלא נקבעת באופן רגיש ומדויק יותר על פי נוסחת קצב הסינון הפקעיתי e-GFR (בדיקת קריאטינין בדם) המתייחסת גם לגילו ולמינו של הנבדק.

לאבחון מוקדם יש יתרונות רבים. הוא מאט את התקדמות המחלה ודוחה את מועד ההגעה למצב סופני (הזדקקות לדיאליזה או השתלת כליה); מאפשר הכנה טובה לטיפול כלייתי חלופי; מוריד שכיחות מחלות לב וכלי דם; מאריך חיים ומשפר את איכותם. אבחון מוקדם גם חוסך בהוצאות כספיות: סך ההקצאה השנתית למטופלי דיאליזה הוא כמיליארד שקל, כ-2% מסך ההוצאה הלאומית על בריאות.

ניתן להאט ואף לעצור את ההידרדרות ממחלת כליות כרונית למחלת כליה סופנית באמצעות שמירה על העקרונות הבאים:

שינוי באורחות החיים: הקפדה על דיאטה ייחודית לשמירה על התפקוד הכלייתי, הפסקת עישון וביצוע פעילות גופנית.

איזון נמרץ של לחץ דם, רמת סוכר ושומנים בדם.

מעקב רפואי וטיפול בתרופות המגנות על תפקוד הכליות.

הימנעות מנטילת תרופות מקבוצות מסוימות העלולות לגרום נזק לכליות, כמו למשל תרופות נוגדות כאבים. בשל המגבלות הרבות בטיפול התרופתי, חשוב להתייעץ עם הרופא לגבי כל תרופה באופן פרטני.

רופא המשפחה יפנה חולה חדש לטיפול אצל נפרולוג כאשר מאובחנת אצלו מחלת כליה כרונית בשלב 3 (ירידה בינונית בתפקודי כליות) ומעלה, או במקרה של חולה עם מחלת כליה ידועה הסובל מירידה חדה ומהירה בתפקוד הכליה, וכן חולים עם לחץ דם קשה לאיזון או סיבוכים אחרים.

מחלת כליות כרונית מוגדרת בחוק הבריאות כאחת מחמש המחלות הקשות. במצב סופני, היא גורמת לאובדן בלתי הפיך של התפקוד הכלייתי. עד 1960, הייתה המחלה קטלנית ב-100% מהמקרים. ואולם, עם פיתוח מכשיר הדיאליזה, המתפקד ככליה מלאכותית, נפתחה בפני חולי אי-ספיקת כליות אפשרות להאריך את חייהם.

טיפול בדיאליזה משמש להוצאת עודפי נוזלים מהגוף ולסילוק פסולת ורעלים, תהליכים שמבצעות הכליות אצל אנשים בריאים. כל טיפול נמשך כארבע שעות והחולים עוברים שלושה-ארבעה טיפולים בשבוע, למשך כל ימי חייהם. במהלך הטיפול במכשיר הדיאליזה, הדם של המטופל עובר דרך מסנן מיוחד ומוחזר לגוף נקי מחומרי פסולת ורעלים. הטיפול קשה ומתיש מבחינה פיזית ונפשית, ומשבש את שגרת החיים של החולה ובני משפחתו. רבים מן החולים מאבדים את כושר העבודה שלהם, ונדרשים לבצע שינויים רבים בתזונתם ובהרגליהם.

הנתונים שנאספו בישראל בחמש השנים האחרונות מציירים תמונת מצב מדאיגה של מגמת החמרה בתחלואת הכלייה:

עלייה חדה במספר החולים הזקוקים לטיפול כלייתי חלופי: לפי נתוני משרד הבריאות, בעשור האחרון נרשם גידול של כ-75% במספר החולים הזקוקים לטיפול כלייתי חלופי (דיאליזה או השתלת כליה), וכיום הוא עומד על כ- 5,500 חולים. מספר הממתינים להשתלת כליה בסוף 2010 עמד על 733 חולים.

ירידה במספר תרומות הכליה מנפטרים: בניגוד לעלייה במספר החולים הממתינים לתרומת כליה, נרשמה ירידה משמעותית של 25% במספר תרומות הכליה שהתקבלו מנפטרים. כתוצאה מכך, התורים בהמתנה לתרומת כליה מתארכים עוד יותר, ומספרם של החולים הנפטרים בזמן ההמתנה להשתלת כליה זינק ב-100%. החולים הממתינים נאלצים להמשיך בטיפולי דיאליזה כדי להמשיך לחיות.
ד"ר נעה ברר-ינאי, מנהלת המכון הנפרולוגי במרכז הרפואי "הלל יפה" ונציגת האיגוד הישראלי לנפרולוגיה ויתר לחץ דם, מסבירה כי אבחון מוקדם והתערבות טיפולית יכולים להאט ולעיתים אף למנוע את הידרדרות המחלה. לדבריה, "העלייה המתמשכת במספר החולים נובעת בעיקר מהזדקנות האוכלוסייה. שכיחות המחלה עולה עם הגיל, ולפי הנתונים שבידינו, אחד מכל שלושה ישראלים מעל גיל 60 צפוי להיפגע מהמחלה. גם העלייה בשכיחות מחלות הסוכרת, יתר לחץ דם ומחלת לב משפיעה לרעה, מפני שמחלות אלה מהוות גורמי סיכון מובהקים להתפתחות מחלת כליה כרונית. המחלה היא שכיחה ומסוכנת, אך מאידך ניתנת לאבחון בקלות על ידי בדיקות דם ושתן פשוטות".

מצד שני, ד"ר ברר-ינאי מסבירה כי מרבית החולים בכל הגילאים נמצאים בשלבים המוקדמים של המחלה, בהם התערבות טיפולית יכולה להיות יעילה ביותר. לכן חשוב להשקיע מאמצים ומשאבים באבחון מוקדם של המחלה, ולא רק בטיפול בחולים בשלב הסופני של המחלה.

ואכן, האיגוד הישראלי לנפרולוגיה ממליץ לבני שישים ומעלה, למי שסבלו מנזק כלייתי בעבר וכן לקרובי משפחה של חולי כליות כרונים או לסובלים ממחלות סוכרת, יתר לחץ דם, מחלות לב וכלי דם, להיבדק אחת לשנה כדי לשלול ירידה בתפקוד הכלייתי.

עם זאת, מי שמחלתו מצויה בשלב מתקדם חייב פעמים רבות לעבור השתלת כליה. וכאן, למרבה הצער, אין בשורות טובות. לדברי אבי אברהם, יו"ר העמותה לקידום ושמירת זכויות חולי הכליות, "הירידה במספר תרומות הכליה מנפטרים גובה מחיר יקר. כדי להציל חיים אנחנו חייבים להגדיל את מספר תרומות הכליה מאנשים חיים, זהו יעד חברתי. תרומת כליה מעניקה לחולה את חייו במתנה ואינה מסכנת את התורם. אנחנו בעמותה מעודדים בני משפחה לתרום לקרוביהם, מלווים אותם בתהליך ומסייעים להם לממש את כל הזכויות הרפואיות והסוציאליות שלהם".

מארגני יום הכליה העולמי בישראל יוצאים בקמפיין הסברה ייחודי, במסגרתו יופצו באתר YouTube סרטים בהם מתראיינים חולים במהלך הדיאליזה ותורמים חיים שתרמו כליות, במטרה לעורר מודעות ציבורית גדולה יותר לנושאים אלו, ולעודד תרומות כליה.

בואו לדבר על זה בפורום רפואה שלמה - רפואה פנימית עם רפואה משלימה וביולוגית.