חולי הכליה: הסיפור האמיתי

מחלת כליות כרונית, הנקראת גם כשל כלייתי כרוני או אי ספיקת כליות כרונית, הינה מצב מתמשך ובלתי הפיך, הנגרם על ידי נזק לכליות, ומהווה גורם סיכון מרכזי להתפתחות מחלות לב וכלי דם הגורמות לתמותה בטרם עת.

הגורמים למחלה הם רבים ומגוונים, ביניהם סוכרת, יתר לחץ דם, היסטוריה משפחתית, גיל מבוגר והשתייכות לקבוצה אתנית מסוימת. כמו כן, המחלה יכולה לנבוע כתוצאה מהפרעות בכליה עצמה, כדוגמת ציסטות, דם או חלבון בשתן, אבנים בכליות, זיהומים או בעיות מבניות של הכליה.

כיום, חיים בישראל כ-30,000 חולי פרה-דיאליזה וכ-5,500 חולי דיאליזה. קרוב ל-15% מהחולים מתדרדרים בסופו של דבר לשלב האחרון והקשה ביותר של המחלה, בו הם יצטרכו להתחבר למכונת הדיאליזה או לעבור השתלת כליה.

עם זאת, מחלות כליה מתקדמות לעיתים באופן איטי ומבוקר. ישנם אלפי חולי כליה שבאמצעות טיפול בתרופות ואימוץ אורח חיים נכון, יוכלו לעכב את המחלה, ובמקרים רבים אף למנוע את הצורך בדיאליזה או בהשתלת כליה.

למזער את הנזקים

אם כך, כיצד ניתן למזער את נזקי המחלה ולהימנע מנזק בלתי הפיך שיוביל בסופו של דבר להשתלת כליה? ראשית, על אותם חולים לפעול לשינוי מיידי באורחות החיים, באמצעות הקפדה על דיאטה ייחודית ומאוזנת לשמירה על התפקוד הכלייתי, והפסקת העישון וביצוע פעילות גופנית סדירה שמטרתה לאזן את לחץ הדם ורמת הסוכר והשומנים בדם. כמו כן, עליהם להימנע ככל הניתן מנטילת תרופות מקבוצות מסוימות העלולות לגרום נזק לכליות, כגון תרופות נוגדות כאבים או אנטי דלקתיות.

במקביל לאימוץ אורח חיים בריא והקפדה על תזונה נכונה, על אותם חולי כליה להיות תחת מעקב רפואי צמוד, תוך כדי טיפול בתרופות שתפקידן להגן על תפקוד הכליות. מטרת הטיפול הרפואי הוא לייצב ולעכב את המחלה על כלל תסמיניה, באמצעות טיפול תרופתי מתאים. ישנם תסמינים רבים הנובעים כתוצאה מכשל כלייתי ומצריכים טיפול תרופתי.

חוסר איזון הזרחן

היפרפוספטמיה הוא מצב בו רמת הזרחן בדם גבוהה מהרגיל. במצב של חוסר איזון כלייתי, הזרחן המגיע מהמזון אינו מפונה מהגוף ורמתו בדם עולה. לפיכך, יש לפעול בכדי להוריד את רמת הזרחן בדם, ובכך למנוע תגובת שרשרת לא רצונית הפוגעת במערכת החיסונית של החולה.

עלייה ברמת הזרחן בדם, המלווה בירידה ברמת הסידן בדם, מאלצת גיוס סידן מהעצם, זאת כדי לתקן מצב זה תוך גרימה של דלדול העצם ושקיעה של סידן ברקמות שונות לרבות בכלי הדם. בכדי להתמודד עם תופעה זו, קיים טיפול ה"פוסרנול", המיועד לחולים עם אי ספיקה כלייתית ותפקידו לקשור את הזרחן במערכת עיכול. באמצעות קשירת וספיגת הזרחן המגיע מהמזון אותו החולים אוכלים, ה"פוסרנול" מסלק את עודפי הזרחן מהגוף כפסולת ושומר על איזון ברמת הזרחן בגוף.

להתמודד עם אנמיה

אחד מהתפקידים הרבים של הכליות הוא בייצור הורמון האריתרופואטין, שתפקידו לפעול ליצירת תאי דם אדומים. במצב של אי ספיקת כליות כרונית, נוצר חוסר בהורמון זה, וזה מוביל לאנמיה חמורה ורמות מוגלובין נמוכות מאוד.

מציאות זו מובילה לפגיעה קשה באיכות חייו של החולה, ואף במקרים קיצוניים מהווה גורם סיכון משמעותי לתמותה מוקדמת. בכדי להתמודד עם תופעה זו ישנו טיפול באריתרופואטין (לדוגמא, טיפול בשם "ארנספ") שתפקידו לייצר כדוריות דם אדומות בתהליך זהה לתהליך הטבעי שמתרחש בגוף.

"ארנספ" מגבירה את תהליך ייצור הכדוריות האדומות, מעלה את רמת ההמוגלובין לטווח הרצוי ובכך מונעת את התפתחותה של האנמיה. טיפול זה מיועד לחולים באי ספיקת כליות כרונית אשר פיתחו אנמיה בעקבות טיפולים כימותרפיים.

הורמון מאזן סידן

הורמון הפרתירואיד (PTH), הוא אחד משני הורמונים עיקריים שתפקידם לשמור על מאזן הסידן והזרחן בגוף. הורמון זה שומר על רמת הסידן היוני בדם בטווח צר, באמצעות השפעה על הכליות ועל העצם, ובעקיפין גם על ספיגת סידן ממערכת העיכול.

כשרמות ההורמון גבוהות מהרגיל, מאזן הסידן והזרחן בגוף מתערער, ועלול להיווצר מצב בו תתעורר מחלת עצם המאופיינת בכאבים ושברים בעצמות, הסתיידות בכלי הדם, אשפוז ובמקרים מסוימים גם מוות.

בדיוק עבור כך קיימת "מימפרה" המהווה מעין מנגנון הפעלה ייחודי, המעכב את ייצור הורמון הפרתירואיד ועוזר בסיוע על שמירת רמות קבועות ואופטימאליות של סידן וזרחן בגוף. חשוב לציין כי מדובר בטיפול היחידי שביכולתו להשפיע על ארבעת המדדים הרלוונטיים של המחלה: סידן, זרחן, הורמון הפרתירואיד והמכפלה בין הסידן לזרחן.

בסופו של דבר, מעקב רפואי צמוד וטיפול תרופתי נכון וראוי, יוכלו לעזור לחולים הסובלים מאי ספיקת כליות כרונית, לנהל חיי שגרה נורמאליים ככל שניתן ולעכב את ההתפתחות המחלה, שעלולה בסופו של דבר להוביל לצורך בהשתלת כליה ולעיתים אף למוות.

הכותב הוא רופא בכיר ומומחה לנפרולוגיה

מרגישים טוב? כדי לאבחן את עצמכם לחצו כאן.

בואוח לדבר על זה בפורום סרטן כליה.