בדידות בגיל השלישי: איך להפיג?

כ-50% מבני האוכלוסייה הבוגרת בישראל, מדווחים על תחושת בדידות שהם חווים, ברמות שונות ובשלבים השונים של חייהם. מחקרים מצאו שלתחושת בדידות יש השפעה רבה - לא רק על המצב הנפשי של האדם, אלא גם ממש על מצבו הבריאותי הגופנית.

מהי בדידות?

ההגדרה המקצועית לבדידות היא: "פער בין רצונו של האדם למערכות יחסים חברתיות - לבין קשריו החברתיים בפועל". כלומר: בדידות היא תחושה סובייקטיבית, שאינה בהכרח קשורה להגדרת המילה "לבד". ישנם אנשים שמעורים בחברה ויש להם משפחה גדולה - ועם זאת הם מרגישים בודדים.

לעומתם, ישנם אנשים שיודעים להעסיק את עצמם, טוב להם לבד והם אינם זקוקים לחברה. ולכן הם גם אינם מרגישים בודדים.

"בעידן המודרני, שבו אנשים מתקשרים יותר דרך אמצעים טכנולוגיים ופחות באופן ישיר, הבדידות היא תחושה שמלווה את כל הגילאים, בכל שכבות האוכלוסייה. וכבר יש מי שמגדיר אותה כמחלה של המאה ה-20", אומרת יוכי נורוק, עובדת סוציאלית בבית הדיור המוגן 'נופי ירושלים'. "ככל שעולה הגיל, כך עולה גם תחושת הבדידות - ומקצינה, במיוחד לאוכלוסיית הגיל השלישי".

מהם הגורמים לתחושת הבדידות בגיל השלישי?

"ברוב המקרים, הבדידות נכפית על בני הגיל השלישי", אומרת נורוק. "באופן טבעי, ישנה ירידה בתפקוד - וקשה יותר לצאת מהבית, לפעילויות חברתיות. המשפחה לא תמיד מתגוררת בקרבת מקום ולא תמיד פנויה.. מבוגרים רבים נמנעים מלשתף בתחושותיהם ולבקש עזרה, מחשש שיהיו לנטל על קרוביהם. בנוסף לכך, הקהילה המוכרת שאליה התרגלו - החברים, השכנים ואף בן/בת הזוג, נעלמת בהדרגה (חולים, עוברים לגור ליד הילדים, עוברים לגור בדיור מוגן או הולכים לעולמם). וכבר קשה ליצור חברויות חדשות, מה שמותיר את האדם המבוגר במצב שבו אין לו עם מי לתקשר - ומעצים אצלו את תחושת הבדידות. תחושה זו גוברת באופן טבעי, ככל שהאדם צלול יותר ויש לו פחות עיסוקים ותחביבים".

במה מתבטאת הבדידות?

"'לא טוב היות האדם לבדו' - זהו ציטוט מהתנ"ך (בראשית ב', י"ח), שאמיתותו הוכחה גם בעגה המקצועית. אנשים שמרגישים בדידות נוטים לפתח דיכאון, ממעטים לצאת מהבית, לא אוכלים טוב ועלולים לפתח (או להחמיר) בעיות בריאותיות שונות, כגון: בעיות לב ולחץ דם".

כיצד ניתן למנוע בדידות בגיל השלישי?

"מחקרים רבים הראו כי תעסוקה ופעילות הדורשת חשיבה, מקטינה את הסיכון לחלות באלצהיימר/ דמנציה (שתי המחלות השכיחות ביותר, בקרב בני גיל הזהב) וכי איכות החיים נשמרת לאורך זמן רב יותר, ככל שהאדם מעסיק עצמו בפעילויות חברתיות, חוגים, לימודים והרצאות."

כיצד משפיעה תעסוקה על הבריאות הנפשית?

"ככל שאדם עסוק יותר, כך הוא חש מועיל לחברה; ובזכות תחושה זו, נשמרת גם בריאותו הנפשית. אדם שאינו מרגיש חיוני עלול לחוש עצבות ודיכאון, להתנתק חברתית - ולחוש בדידות עצומה. לכן, פעילות ותעסוקה משפרים את איכות החיים - ותורמים לבריאות הפיזית והנפשית.

עבודה - חוק הפנסיה בישראל אמנם מאפשר לכל אזרח לפרוש מעבודתו, עם הגיעו לגיל פרישה; אולם לא מחייב את העובד (או את מעסיקו). פעמים רבות, מעדיף האדם המבוגר להמשיך לעבוד, גם אם במינון מופחת.
עם זאת, פרישה מהעבודה היא לא פעם הזדמנות למימוש חוש יזמות - ואנשים רבים בוחרים לנצל את ניסיונם ואת הזמן שהתפנה להם, לפתיחת עסק חדש בבעלותם, העוסק דווקא בתחום של תחביב ישן, שכעת יש באפשרותם למסדו - ואף להניב ממנו הכנסה כספית.

התנדבות - כפי שהוכיחו מחקרים רבים, אדם שאינו מוצא משמעות בחייו ומתקיים לצורך הקיום בלבד, נידון לחיים חדגוניים וחסרי משמעות, שמשפיעים גם על אורך חייו. אחת מהפעילויות המשמעותיות ביותר למציאת משמעות וטעם לחיים, היא פעולת ההתנדבות, מכיוון שהרוב הגדול של בני האדם מוצא טעם רב בעצם היותו גורם חברתי - המסייע לבני אדם נוספים. מציאת מקום להתנדבות היא פעולה פשוטה, הדורשת חיפוש קצר ומהיר באינטרנט, או אפילו הרמת טלפון - לכל אחת מהעמותות הפועלות בישראל.

לימודים - העלייה הניכרת בתוחלת החיים מביאה רבים מבני הגיל השלישי, בייחוד אלה שלאחר פרישה, להירשם ללימודים אקדמאיים לשם הרחבת הדעת, הנאה אינטלקטואלית ושהייה בקרב אוכלוסייה צעירה ותוססת.

עיסוק בתחביבים ובמפגשים חברתיים - גיל הזהב מפנה זמן רב לעיסוק בתחביבים ולמפגשים חברתיים, אשר לא נמצא להם הזמן לפני הפרישה: באופן פרטי או במסגרת של קאנטרי קלאב או מרכז יום לגיל ה-3. גם זירת ההיכרויות של הגיל השלישי הולכת וגדלה בכל שנה - ומהווה הזדמנות נפלאה לצאת, לבלות ולהכיר אנשים חדשים.

חיים בקהילה - אברהם מאסלו, פסיכולוג חברתי אמריקאי שחי במאה העשרים (1908-1970), הגה את מה שכינה תאוריית "היררכיית צרכים אנושיים" - ובה מיקם את הצורך בהשתייכות, כצורך פסיכולוגי הקודם לכל צורך פסיכולוגי אחר, מיד לאחר הצרכים הפיזיים הבסיסיים (צרכים פיזיולוגיים וצרכי ביטחון). מכאן, שככל שתהיה לאדם קהילה תומכת, מסגרת חברית, תעסוקה, גירוי (גופני ואינטלקטואלי) ותחושת ביטחון, כך הוא ירגיש פחות בודד.

קהילה של בני הגיל השלישי יכולה להיות בני משפחה שגרים איתם או לידם, השתייכות למועדון או מרכז יום, מעבר לבית אבות, מגורים בדיור מוגן או בשכונה תומכת - וכל מה שיגרום להם להיות באינטראקציה אישית וחברתית על בסיס שוטף".

מתי עולה צורך במעבר למקום מגורים תומך?

"באופן טבעי, ככל שעולה הגיל, כך עולה גם הקושי הפיזי לצאת מהבית - ולא פעם מביא לכך שהאדם המבוגר מוותר על פעילויות שהוא אוהב ומעדיף להישאר לבדו בבית. לדברי פנינה זולצבכר, מנהלת הדיור המוגן 'נופי ירושלים': "כדי לצאת באופן עצמאי, האדם המבוגר צריך לאסוף אנרגיות, לחפש מישהו שילך אתו, לסמוך על נהג מונית שייקח אותו ולהתארגן; אז ברוב הפעמים, אנשים פשוט מוותרים - ונשארים בבית".

אחד הפתרונות שמוצעים לבני הגיל השלישי, על מנת שלא יישארו לבדם, הוא מעבר למקום מגורים תומך, כמו בית אבות או דיור מוגן, המספקים שירותים שונים - המקלים על חייהם של המבוגרים המשתכנים בהם: החל משירותים בסיסיים (כמו ניקיון) וכלה בשירותים סיעודיים, בהתאם לבריאותו של הדייר, עצמאותו ומצבו הנפשי, לצד מגוון פעילויות חברתיות שונות, לרווחתם של הדיירים.

לדברי זולצבכר: "הזמינות של הפעילויות השונות מאפשרת לאדם המבוגר להשתייך לקבוצה חברתית ביתר קלות, תוך שהוא ממשיך לנהל את חייו כפי שהוא רוצה - לעבוד, לנהוג ולצאת לעיסוקיו. אבל, במקביל הוא יודע שיש לו מסגרת יציבה, פעילויות חברתיות שונות וקרובות, אליהן יוכל להצטרף כשירצה; ובעיקר, שיש מי שידאג לו, אם תתעורר בעיה כלשהי, מה שמרגיע לא מעט גם את בני המשפחה".

עם זאת, חשוב לזכור שעצם עזיבת הבית המוכר איננה דבר פשוט כלל ועיקר. "ההחלטה של אדם מבוגר לעבור מהבית שבו גר רוב שנותיו - איננה החלטה רגשית, אלא החלטה מושכלת העונה על השאלות הבאות: האם במקום שבו אני נמצא, אני מקבל את הדברים שלהם אני זקוק? האם מיקום הבית שקניתי בקרבת בית הספר, על מנת שיהיה נוח לילדים; או במקום רחוק מהמרכז, כדי שיהיה לי שקט, משרת אותי גם עכשיו? האם הרופא המרוחק שבחרתי כי ענה אז לצרכיי, עדיין עונה עליהם? וכך הלאה". אומרת זולצבכר

מה בנוגע לתהליך ההסתגלות?

לדבריה של זולצבכר גם ההסתגלות למקום חדש היא תהליך שלוקח זמן. למרבית האנשים, עדיין קשה להסתגל - והם מתגעגעים למוכר והידוע; אבל ככל שהם חווים יותר את הנגישות והזמינות התרבותית, החברתית והרפואית שבדיור המוגן, הם מבינים טוב יותר מה באמת היה חסר להם קודם.


"אחד הדברים שהכי קשה לבני האדם בכלל ולמבוגרים בפרט, להודות בו - היא הבדידות", מסכמת זולצבכר. "בדידות היא מילה מאוד קשה; ולכן, אנשים נוטים לכנות אותה בשמות אחרים - 'אין לי חשק', 'לא בא לי', 'אני מתעייף מהר', 'לא חסרה לי חברה' וכו'. ברגע שאתה נותן לאדם מבוגר הזדמנות לעשות משהו חדש, כמו לשפץ את הדירה כרצונו, למעשה אתה מעניק לו משמעות לחיים - ומסייע לו להמשיך לתפקד כאדם עצמאי; ולא לשקוע באנרגיית ההישרדות. וזה, כשלעצמו, מאריך חיים".

למידע נוסף: בדידות בגיל השלישי, מתוך "ערוץ הזהב - ערוץ תוכן לגיל השלישי"