בוחן כליות ולב

הכליות, למי שאינו יודע, הן זוג אברים שמעבירים דרכם כ-180 ליטרים של נוזלים בכל יום. הכליה (שם המאגד בתוכו את שני האברים) היא האבר הפעיל ביותר במערכת השתן, ותפקידה לסנן את הדם, לווסת את כמות המים בגוף, וכן את היונים ואת חומציות הגוף. תפקיד נוסף של הכליה הוא להפריש חומרי פסולת מהגוף, חומרים הבאים לידי ביטוי בעיקר בשתן, וכן לסנתז אל תוך הגוף הורמונים וחלבונים, הנדרשים לקיומו ולפעילותו התקינה.

בחודש מרס מצוין יום הכליה העולמי. אבי אברהם, יו"ר העמותה לקידום ושמירת זכויות חולי כליות, INKF, הסביר לנו מה חשוב לדעת בנוגע למחלה זו.

"קיימות מספר קבוצות סיכון: אנשים עם מחלת כליות תורשתית במשפחה הקרובה, אנשים שסובלים מלחץ דם גבוה או מסוכרת. יתר לחץ דם הוא אחד מהתסמינים שהכי מסוכנים לכליות, ועלולים לפגוע בהן באופן גורף. גם אם יתר לחץ הדם איננו קשור באופן ישיר למחלת כליות כזו או אחרת, עצם קיומו עלול לעורר אותה. ולכן זאת אחת הסיבות שיש לגלות את לחץ הדם בהקדם, להילחם בו ולהוריד אותו".

"עוד עלולים לגרום נזק לכליות: תרופות במינונים גבוהים, חסימות בדרכי השופכה אצל גברים ונשים, אי ספיקת לב, איבוד דם מסיבי וכן התייבשות. בשלבים הראשונים, לא ניתן להרגיש בקיומה של מחלת כליה, אך תסמיניה הראשונים והמעטים יהיו בדרך כלל יתר לחץ דם, אנמיה, עייפות, חולשה, קוצר נשימה או בצקות סביב העיניים".

מאיזה גיל חשוב לבצע בדיקות הנוגעות למחלות כליה?

"למי שנמצא בקבוצת סיכון, חשוב לבצע את הבדיקות אחת למספר חודשים, מגיל יחסית מוקדם, כדי למנוע את החמרת המצב, במידה ויש בעיות בתפקוד הכליות. לאדם שאינו בקבוצת סיכון, מומלץ לבצע את הבדיקות אחת לשנה, שכן אלה בדיקות דם ושתן פשוטות מאוד שנכללות בבדיקות השגרתיות אצל רופא המשפחה. בדיקות הדם והשתן מודדות את הקריאטינין: מולקולה שנוצרת כתוצאה מחילוף החומרים בשרירים, ובמידה ורמתו גבוהה, סימן שמצב הכליה אינו תקין. כמו כן, ישנה בדיקת שתן שמתבצעת על פני 24 שעות, על ידי איסוף שתן, ובה בודקים את פינוי החלבון בשתן. אם יש בגוף מחלת כליה מתפתחת, תוצאות הבדיקות האלו יעידו עליה".

כיצד ניתן למנוע את היווצרותה של מחלת כליה?

"אורח החיים הוא פונקציה מאוד חשובה במניעה, וגם בהתמודדות עם מחלת כליה קיימת. מחלת כליה היא בדרך כלל כרונית, ויכולה להימשך שנים ארוכות ולהשפיע רבות על איכות החיים. ישנם חולי כליה נקודתיים, אותם אנו מכנים 'צנחנים', אבל מרבית חולי הכליה אינם כאלה. הדבר החשוב ביותר למניעת המחלה, וכן להתמודדות עמה, היא תזונה מפוקחת. חולי כליה נשלחים לדיאטנית נפרולוגית שמתאימה להם תזונה נכונה, הכוללת הימנעות ממלח, ממזון ירוק שמכיל אשלגן, מחלבונים שסותמים את הכליה, ועוד. לעתים חולי כליות מקבלים גם תוספי מזון לאיזון התפריט שלהם. לצד התזונה, פעילות גופנית מבוקרת, שאושרה על ידי גורם מוסמך ומקצועי, אף היא חשובה לתפקוד תקין של הכליות ושל מערכות הגוף הקשורות בהן".

עם מה מתמודדים חולי כליות כרוניים?

"חולי כליות שמצבם הוא מצב פרה-דיאליזה נראים מבחוץ רגיל לחלוטין ולא ניתן לנחש שהם חולים. הם מתמודדים עם מעקב צמוד, בדיקות תקופתיות, תזונה קפדנית מאוד ושמירה על אורח חיים בריא, בהתאם להנחיות הרופאים. חשוב לציין כי ניתן לחיות עם מחלת כליה בכל שלב שהוא: פשוט צריך לדעת איך לנהל את המחלה, ולא לתת לה לנהל אותך. הרבה מההתמודדות של חולי כליות שנמצאים בשלב זה, מוטרדים מאוד מהשלב הבא: האם, מתי ואיך יגיעו לדיאליזה, וזה גם חלק לא פשוט מההתמודדות".

"מטופלי דיאליזה נאלצים להתמודד עם שגרה שונה לחלוטין. חולים אלה נחשבים לחולים באחת מחמש המחלות הקשות ביותר, ולמעשה חיים לצד מכונה שהם יושבים לצדה, מחוברים אליה, כארבע שעות בכל פעם, שלוש פעמים בשבוע. המכונה שואבת את הדם מהגוף, מסננת אותו ומחזירה אותו לגוף: לטיפול זה שאומנם מציל חיים, יש הרבה תופעות לוואי כמו חולשה או התייבשות, וכן פגיעה באברים הפנימיים של הגוף ובעיקר בלב. במשך השנים מופיעות גם בעיות בזיכרון, קושי בהליכה, ועוד. אבל מניסיוני, ניתן לחיות חיים מלאים לצד הדיאליזה, כי הרבה מההתמודדות עם המחלה טמון בגישה: חשיבה חיובית, חוזק פנימי, תמיכה סביבתית ומשפחתית, וכמו-כן קיימת אפשרות להשתלת כליה שהיא תקווה שתמיד קיימת, העשויה להתרחש במציאות ולשנות את החיים".

כיצד פועלת העמותה במטרה לצמצם את נזקי תחלואת הכליות בישראל?

"העמותה נוסדה לפני 15 שנים על ידי קבוצת מטופלים, במטרה להוות גוף עצמאי וחזק אשר ייצג את כלל החולים ובני משפחותיהם, בתחומי הטיפול הרפואי והסוציאלי גם יחד. החברות בעמותה וקבלת שירותים ממנה, אינה כרוכה בתשלום. העמותה פועלת כיום בשלושה מישורים משלימים: האחד, מתן מענה פרטני למטופלים הנמצאים בשלבים שונים של המחלה: פרה-דיאליזה, דיאליזה ומושתלים, במטרה להגן על זכויותיהם ולסייע להם בהתמודדותם עם הקשיים הרבים הנלווים למחלה כרונית זו. השני, פעילות הסברה בקרב מטופלים, כדי להקנות להם ידע ויכולת לנהל את מחלתם באופן מיטבי. מישור הפעילות השלישי מתמקד בזירה הציבורית ובקרב מקבלי ההחלטות במערכת הבריאות, במאמץ להגביר את המודעות לחשיבות איתור מוקדם של מחלות כליה, לקדם רפואה מונעת והתחלת טיפול מוקדמת, לעודד תרומות כליה מן החי, לקדם יוזמות חקיקה שונות, כגון מתן זכות בחירה במקום הטיפול והגנה על זכות המטופלים לרצף הטיפול, ומאבק למען תוספת תרופות חיוניות למטופלי דיאליזה ולמושתלים בסל התרופות".

בואו לדבר על זה בפורום נפרולוגיה.