דיכאון בגיל השלישי: כיצד לאבחן?
דיכאון בגיל השלישי די שכיח, אך סובל מ"תת אבחון". אם ההורים המבוגרים שלכם סובלים מחוסר הנאה, דאגנות ונטייה להסתגרות, זו נורת אזהרה ומומלץ להיבדק בהקדם
דיכאון מוגדר כמצב של מצב רוח ירוד, חוסר חשק, חוסר הנאה, דאגנות, נטייה להסתגרות והיעדר סיפוק. נהוג להבחין בין מצב רוח ירוד חולף המוגדר כ"דיספוריה" , לבין דיכאון קל בחומרתו , ודיכאון מז'ורי קשה.
ככלל, כאשר מתקיימים שניים מהתנאים הבאים, נוטים לקבוע כי האדם סובל מדיכאון: דכדוך, עצב ומצב רוח ירוד. ו/או חוסר הנאה וסיפוק מעשיית דברים שבעבר הסבו אושר וסיפוק. כאשר שני התסמינים הללו ואו אחד מהם נמשכים לפחות למעלה משבועיים.
עד כמה נפוץ דיכאון בגיל השלישי?
השכיחות של מחלת הדיכאון היא 20% במהלך כל החיים - וכך גם בקרב בני הגיל השלישי. למרות השכיחות הדומה של הופעת דיכאון בכל תקופות הגיל, קיים הבדל בין דיכאון בגיל השלישי, לבין דיכאון המופיע בשלב מוקדם יותר של החיים. הבדל זה נעוץ בשני מאפיינים עיקריים: האחד, התסמינים של דיכאון בגיל השלישי; והשני, קושי באבחון - הגורם ל"פספוס" של מקרי דיכאון, בקרב מטופלים בני הגיל השלישי.
דכדוך עצב ומצב רוח ירוד. צילום: שאטרסטוק
מהם התסמינים של דיכאון, בגיל השלישי?
דיכאון בגיל השלישי יכול להיות זהה בתסמיניו לדיכאון "קלאסי" - ולכלול מצב רוח ירוד, חוסר חשק, חוסר הנאה, דאגנות, נטייה להסתגרות - והיעדר סיפוק. אולם, בגיל זה, לצד הביטויים הללו, יכולים להופיע תסמינים שאינם תסמיני דיכאון קלאסיים.
כך, בגיל השלישי, הדיכאון נוטה יותר לקבל ביטויים פיסיים והסתמנות בדמות של מכאובים. ריבוי תלונות על כאב שמקורו איננו גופני אלא פסיכוסומטי, כגון: כאבי בטן ממושכים, כאבי גב, עייפות ועוד. גם הפרעות שינה וירידה בתיאבון עשויים להיות סימנים שכיחים לדיכאון בגיל זה.
בשל כל אלה, יש נטייה לפספס מצבי תחלואה - ולא לזהות מטופלים הסובלים מדיכאון. ההבדל בתסמינים איננו הגורם העיקרי למצב זה; וישנם גורמים נוספים, המובילים למצב בלתי רצוי, בעטיו מטופלים מבוגרים אינם זוכים לטיפול הנחוץ להם.
מהם הגורמים לתת אבחון של דיכאון בגיל השלישי? למה הוא נוטה "להסתתר"?
לצד ההסתמנות השונה של דיכאון בגיל השלישי, גם הגורמים הבאים מקשים על איתור המבוגרים הסובלים מדיכאון.
חשאיות: אנשים (באופן כללי), ובפרט בגיל הזה, כשהם סבא וסבתא - חשים אחראים לאושר של הילדים והנכדים. הם מחפשים "לא להכביד" ומעדיפים לשמור את צרותיהם לעצמם. נמנעים מלשתף ולבקש עזרה.
פירוש לקוי של המציאות והסימנים: המבוגרים בעצמם, קרובי משפחתם והרופאים המטפלים, מצפים לתחושות קשות בשל נסיבות החיים המלוות את הגיל הזה - ומניחים בטעות שזה טבעי ונורמלי להיות "קצת עצובים". העצבות הזו עלולה להפוך לדיכאון, שאף יוביל לאובדנות. ולכן אין להקל בכך ראש ולהשלים עם המצב.
.jpg?width=750&height=500)
לגלות מודעות לדיכאון. צילום: שאטרסטוק
אז מה עושים? כיצד ניתן לזהות שהאדם סובל מדיכאון?
כל העניין הוא מודעות - של הרופאים המטפלים, של קרובי המשפחה ושל מי שבא במגע עם האדם. על כולנו מוטלת האחריות לשאול שאלות את האדם המבוגר, לברר ולחפש סימני אזהרה. מומלץ לשאול בעדינות שאלות כלליות על תכניות לעתיד, על ההרגשה, על הציפיות, על המעשים היומיומיים - ולחפש אחרי סימנים של ייאוש וביטויים של אובדנות.
יש להיות מודעים לכך שייתכן כי חלק מהתסמינים לדיכאון אינם קלאסיים ויבואו לידי ביטוי בתלונות על כאבים גופיים כגון כאבי בטן ואו כאבי גב. כמו כן, יש להיות מודעים לגורמים לדיכאון. יש לא מעט גורמים, המהווים טריגר להתפרצות דיכאון - דווקא בגיל השלישי. כאשר מופיע גורם כזה, יש לחשוד כי קיים דכאון, להניח מראש שיש דכאון - ולפעול לזיהויו ואבחונו. מספיקה הימצאות של גורם סיכון אפשרי לדיכאון, כדי להניע תהליך טיפולי - שראשיתו בירור ואבחון. לפיכך, חשוב להיות מודעים לגורמים לדיכאון בגיל המבוגר; ולהבין כי בגיל זה, בהתקיים נסיבות מסוימות, יש סיכון מוגבר לפתח דיכאון. מצב זה מכונה "דיכאון תגובתי".
אם כן, מהם גורמי הסיכון העיקריים לדיכאון בגיל השלישי?
בדידות: מבוגרים שאיבדו חברים קרובים ו/או בן/בת זוג, ועקב כך נשארים מרבית שעות היום לבד בביתם, נוטים לפתח דיכאון.
אובדן קרובי משפחה: שכול ואבל כרוכים כמובן בדיכאון, אולם אם ביטוייו קיצוניים וממושכים, למעלה מחודשיים - יש לחשד בקיומו של דיכאון המחייב טיפול.
תחלואה: מחלה, חשש לבריאות, מוגבלות תפקודית, מצב בריאותי לקוי.
מין: לנשים יש נטייה מוגברת לפתח דיכאון בגיל השלישי. לגברים בודדים, נטייה מוגברת לאובדנות.
פרישה לגמלאות: מצב נוסף, המתאפיין בדכדוך, הוא הפרישה מהעבודה: יומנו של האדם שעבד כל חייו מתרוקן, הוא עשוי לסבול מדאגה לעתיד, שעמום, תחושת חוסר חיוניות והיעדר תקווה. גם במצב זה, תסמיני דכדוך הם טבעיים ומתבקשים, אולם יש לשים לב שאינם מתפתחים לדיכאון קשה, שלא יחלוף ללא טיפול מתאים.
הפרעות שינה: יכולות להיות גורם לדיכאון וגם תסמין לדיכאון. לכן, הופעתן מחייבת התייחסות ובדיקה.
מהו הטיפול בדיכאון?
הטיפול יותאם אישית למטופל, מאפייניו ומאפייני חייו; לרוב, הטיפול יכלול מתן תרופות וטיפול בשיחות. יש להדגיש כי חלק מרכזי וחשוב ביותר בסיוע למטופל במצב דיכאוני הוא תמיכה וליווי של בני המשפחה, לצד ליווי וטיפול מאיש מקצוע.
ד"ר אלי מזרחי הוא רופא מומחה בגריאטריה ובפסיכוגריאטריה, מנהל מרפאה גריאטרית להערכה כוללת לגיל המבוגר.
סייעה בהכנת הכתבה: נגוהה שפרלינג, כתבת zap doctors.
