התעללות בקשישים? נורות אזהרה

(0)
לדרג

קשישים במוסדות סיעודיים (ולעתים גם קשישים עם מטפל בבית) עלולים להיות חשופים להתעללות קשה. מהן נורות האזהרה שיש לשים לב אליהן? מדריך מקיף

מאת: ד"ר אלי מזרחי

ככל שאנשים מתבגרים, הם נחלשים גופנית ונפשית - ולמרבה הצער, ישנם אנשים שעלולים לנצל את המצב הזה ולנקוט במעשים שגובלים בהתעללות מסוגים שונים. רוב ההתעללויות בקשישים מתרחשות במקום המגורים, או במוסדות שונים - בעיקר המוסדות המיועדים לאשפוז ממושך; רוב המתעללים הם קרובי משפחה, חברי משפחה ומטפלים סיעודיים.

המגבלות הגופניות והנפשיות גורמות לכך שמצד אחד, הקשישים חשופים יותר להתעללות, בעיקר מצד האנשים שחיים איתם ו/או נמצאים בסביבתם; ומצד שני, יש להם פחות יכולת לעמוד על דעתם - ולהשיב מלחמה, אם הם מותקפים.

חשוב לא להקל ראש בסימנים פיזיים שיכולים להעיד על התעללות. צילום: שאטרסטוק
חשוב לא להקל ראש בסימנים פיזיים שיכולים להעיד על התעללות. צילום: שאטרסטוק

מהם סוגי ההתעללות בקשישים?

התעללות פיזית: הפעלת כוח (שאינה מקרית) כנגד הקשיש, שגורמת לכאב פיזי ועלולה לגרום לפציעה ואף למוגבלות תפקודית. כך, למשל, שימוש לא ראוי בתרופות (שימוש יתר, או חסר), קשירה של הקשיש ועוד.

התעלמות מצרכים בסיסיים: אי סיפוק הצרכים הבסיסיים, שלהם זקוק הקשיש לצורך קיום יומיומי, בין אם במכוון ובין אם באופן בלתי מכוון. כך, למשל: אי סיפוק אוכל, שינה, תרופות וכו'.

התעללות מינית: קיום מגע מיני עם קשיש, בניגוד לרצונו והסכמתו, לרבות הכרחתו לצפות בתמונות פורנוגרפיות, כפיה עליו לנקוט באקטים מיניים, הכרחתו להתפשט בניגוד לרצונו ועוד.

התעללות רגשית ונפשית: אופן דיבור והתייחסות שגורמים לקשיש לחץ וכאב רגשי. כך, למשל: איומים, צעקות, לעג, בידוד של הקשיש מחבריו או מפעילויות אחרות, התעלמות מעצם נוכחותו וצרכיו וכו'.

ניצול כלכלי: שימוש ללא רשות ברכושו של הקשיש על ידי המטפל שלו, או על ידי אדם מתחזה אחר (מעשי הונאה). כך, למשל: שימוש לא ראוי בכרטיס האשראי, בצ'קים או בחשבון הבנק, גניבת מזומנים או חפצים מביתו, זיוף חתימה וכו'.

כיצד ניתן לזהות התעללות בקשישים?

הקושי הוא כי את רוב הסימנים, ניתן לייחס גם למחלות שמאפיינות את הגיל הבוגר - כמו דמנציה, תשישות גופנית קשה, התדרדרות נפשית ותשישות רגשית; לכן, במבט ראשון, קשה לזהות שאכן מדובר בהתעללות.

עם זאת, חשוב לא להקל ראש בסימנים - ולא להסתמך רק על דברי המטפל, שטוען כי מדובר בבעיה רפואית טבעית; ואם עולה חשד שהקשיש עובר התעללות, יש להסתכל על מצבור סימנים התנהגותיים ופיזיים, שמופיעים אצלו.

ויכוחים בתדירות גבוהה בין המטפל לקשיש: ויכוחים בתדירות גבוהה מעידים על מתח שקיים; ולכן, כדאי להתבונן מהצד - ולבחון את טיב מערכת היחסים בין השניים.

שינויים במבנה האישיות ובדפוסי ההתנהגות של הקשיש: למשל, ביטויים של כעס ודיכאון אצל אדם שבדרך כלל חביב ושקט, בייחוד אם מבחינים בנוסף גם במתח שקיים בינו לבין המטפל.

סימני אלימות פיזיים: סימנים בלתי מוסברים של פציעה, שריטות, שטפי דם ו/או צלקות, במיוחד אם הם מופיעים בצורה סימטרית על הגוף, משני צדיו (למשל: שטפי דם על שתי אמות הידיים, שריטות על כפות הידיים, עצמות שבורות ונקעים). כך גם משקפיים שבורות, סימני חבל על שורשי כף היד, שעלולים להעיד על קשירה ועוד.

שימוש לא נכון בתרופות: אם מבחינים כי קופסת הכדורים שיועדה לחודש עדיין מלאה, ביחס לזמן שעבר, או לחלופין ריקה מידי, ביחס לזמן שעבר, זהו סימן מובהק לכך שהקשיש קיבל טיפול יתר בתרופות, לא לקח אותן כסדרן, או שלקח פחות מדי.

סירוב של המטפל לאפשר לקרוב המשפחה להימצא לבד עם הקשיש: הבעת התנגדות מצדו של המטפל, מניעה של מפגשים בשעות מסוימות וכו'.

דיבור לא הולם מצד המטפל: מומלץ לבחון מהצד, האם המטפל מזלזל בקשיש, מאיים עליו, מנסה להשתלט עליו ולמנוע ממנו לעשות דברים שהוא רוצה. בנוסף, יש לבדוק גם האם מתרחשת נטישה במקומות ציבוריים.

שינויים התנהגותיים שבאים לידי ביטוי כשהמטפל לא נמצא: בדרך כלל, מדובר בביטויים המאפיינים חולי דמנציה, כגון רקיעה ברגליים, מציצה של האצבעות ומלמולים.

סימנים גופניים שעלולים להעיד על התעלמות מצד המטפל לצרכיו של המטופל: אובדן משקל בלתי סביר, תת תזונה (מאובחנת בבדיקות דם), התייבשות, בעיות רפואיות שאינן מטופלות (כמו פצעי לחץ), סביבת מגורים מלוכלכת, מצעים ובגדים מלוכלכים, ריח גוף בלתי נעים, לבוש שאינו הולם את תנאי מזג האוויר (לבוש קצר בחורף, או מעיל בקיץ), שמיכה על המיטה - שאינה תואמת את מזג האוויר, תנאי חיים לא בטוחים (כמו: מים זורמים, חוסר חימום ו/או חוטי חשמל חשופים).

ויכוחים ועימותים בין המטפל לקשיש הם סימן אזהרה. צילום: שאטרסטוק
ויכוחים ועימותים בין המטפל לקשיש הם סימן אזהרה. צילום: שאטרסטוק

מהם הגורמים להתעללות בקשישים?

הגורם המובהק ביותר הוא טיפול על ידי מטפלים שאינם מטפלים מקצועיים. במקרים רבים, בני המשפחה שרוצים להעניק לקשיש את הטיפול הטוב ביותר, בוחרים לטפל בו בעצמם - אבל האחריות הרבה שטמונה בכך; ודרישות הטיפול, שמתגברות ככל שמצבו מתדרדר - עלולים לגרום להם לחץ נוראי. הלחץ הזה עלול להוביל לבעיות נפשיות ובריאותיות של המטפלים עצמם, שמוביל לשחיקה - והופך אותם לחסרי סבלנות, מה שעלול לגרום להם להזניח את הטיפול בקשיש.

גם מטפלים בתוך מוסדות עלולים לחוות לחצים דומים, ברמה כזו שתגרום להם להתעלל בקשישים: צוות שלא עבר הכשרה מתאימה (למשל: הכשרה שמלמדת את הצוות להתמודד במקרים בהם הקשיש מתנהג בצורה שאינה הולמת, כתוצאה מהמחלה שלו; מטפלים רבים נוטים לפרש את ההתנהגות האגרסיבית כתקיפה - ותוקפים חזרה); מטפל שמוטלת עליו אחריות גבוהה, ממה שהוא מסוגל לשאת; מטפלים שמבחינה נפשית - אינם מתאימים להיות מטפלים סיעודיים והגיעו לעסוק בכך רק לצרכי פרנסה; מטפלים שעובדים בתנאי עבודה לא מתגמלים; העדר תמיכה ממטפלים אחרים; מטפלים שאינם יכולים, או יודעים - איך להתמודד עם הבעיות הרפואיות, שמהן סובל הקשיש; מטפלים שמשתמשים בחומרים אסורים, כמו אלכוהול וסמים ועוד.

מה יש לעשות אם עולה חשד להתעללות?

אם עולה חשד (ולו הקטן ביותר) - יש לדווח עליו מיד לעובדות הסוציאליות ולפקידות הסעד, שנמצאות כחלק מהלשכה לשירותים חברתיים, בתוך המחלקה לאזרחים ותיקים בעירייה. בנוסף, מומלץ להתקין מצלמות בחדרים - ולקבוע מראש שאחת למספר ימים, האחות והרופא בלבד יעברו על הצילומים; ואם הכל בסדר, ישמידו אותם. צנעת הפרט היא ללא ספק חשובה - אבל הביטחון האישי קודם.

ד"ר אלי מזרחי הוא מומחה בגריאטריה ופסיכו-גריאטריה.

סייעה בהכנת הכתבה: יערית טרבלסי, כתבת Zap Doctors.

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום

עוד בתחום