הפרעות זיכרון: אבחון וטיפול

הפרעות זיכרון נחלקות לשני סוגים עיקריים: הפרעות זיכרון שפירות, כלומר כאלו שאינן מהוות גורם סיכון להתפתחות דמנציה והפרעות זיכרון בלתי שפירות. כיצד ניתן להבחין בין השתיים? כיצד הן באות לידי ביטוי בחיי היומיום? וכיצד ניתן לאבחן ולטפל? על שאלות אלה ונוספות, נשיב במאמר זה.

מהן הפרעות זיכרון שפירות?

הפרעת הזיכרון השפירה השכיחה ביותר, היא הפרעת זיכרון שקשורה בגיל (AAMI - ראשי תיבות של הביטוי: Age Associated Memory Impairment); הפרעה זו מחמירה עם השנים.

בהפרעה זו, המידע נמצא במאגר הזיכרון במוח - אך מהירות השליפה שלו (מהירות ההולכה העצבית) הולכת ונעשית איטית יותר עם השנים; ולכן, הפרעה זו אינה מהווה גורם סיכון להפרעת זיכרון לא שפירה (כגון: דמנציה ע"ש אלצהיימר).

בניגוד לחולה דמנציה, ע"ש אלצהיימר, שהיא מחלה בלתי שפירה (שבה המידע נמחק ממאגר הזיכרון ולכן לא משנה כמה אותו אדם ינסה להיזכר - הוא לא יוכל להיזכר) - הרי שבהפרעת זיכרון שפירה, המידע קיים, אך מהירות השליפה שלו איטית. כך, למשל: כאשר אותו אדם פוגש ברחוב אדם אחר, שלא פגש זמן רב; או כאשר הוא מנסה להיזכר בשם של רחוב מסוים ולוקח לו זמן "לשלוף" את המידע (במקרה זה, שם הרחוב) - ממאגר הנתונים במוח.

מהם הסוגים השונים של הפרעות זיכרון לא שפירות?

כאמור, הפרעות זיכרון לא שפירות הן הפרעות שבהן המידע נמחק ממאגר הנתונים במוח.

כאשר מדברים על הפרעות זיכרון לא שפירות, מבחינים בשני סוגים עיקריים: MCI, ודמנציה ע"ש אלצהיימר;

MCI - Mild Cognitive Impairment - מונח שהומצא בתחילת שנות ה-2000, כאבחנה למטופלים שמגיעים לרופא ומתלוננים על כך שהם מתחילים לשכוח דברים. כשבודקים אותם, רואים שיש בעיה בזיכרון, בדרך כלל בזיכרון לטווח קצר - אבל התפקוד היומיומי שלהם נשאר תקין לחלוטין. כאשר אדם סובל מאלצהיימר, מתרחשים ברקמת המוח שלו שינויים האופייניים למחלה. בנתיחות לאחר המוות, שביצעו לאנשים שסבלו מ-MCI (למשל: ניתוחים לאנשים שנהרגו בתאונת דרכים) - ראו שיש להם את אותם שינויים ברקמת המוח, כמו לחולים שאובחנו כסובלים מדמנציה ע"ש אלצהיימר, למרות שלא הייתה פגיעה בתפקוד היום יומי שלהם.

החולים ב-MCI מודעים להפרעת הזיכרון שלהם וממשיכים לתפקד כרגיל ולהתנהל עצמאית בכל התחומים, לרבות הפעלת ציוד חשמלי, עבודה וכו'. בכל שנה, מצבם של כ-15% מחולי ה-MCI מתדרדר לדמנציה ע"ש אלצהיימר; והירידה ביכולת השכלית פוגעת בתפקודם.

דמנציה ע"ש אלצהיימר: בהפרעה זו, אותה ירידה ביכולת השכלית גורמת גם לירידה תיפקודית - ומובילה לפגיעה בתפקוד היומיומי. בתחילה, קיימת פגיעה בתפקוד המצריך יכולת שכלית גבוהה (מחשב, נהיגה וכו'); ולאחר מכן, מגיעה הפגיעה גם לתפקודים בסיסיים (לבוש, רחצה, שליטה על צרכים וכו').

כיצד מאבחנים MCI וכיצד מטפלים בו?

לרוב, אנשים הסובלים מ-MCI מגיעים מיוזמתם לרופא ומתלוננים על ירידה בזיכרון. הרופא מתשאל את המטופל ובוחן את יכולות התפקוד הבסיסיות והמורכבות שלו. במקרה שאין עדות לפגיעה בתפקוד - משוחרר המטופל לביתו ומתבקש להגיע למעקב לאחר שנה.

כעבור שנה, במקרה שהמטופל מדווח על ירידה בתפקוד היומיומי - בודקים באמצעות בדיקות דם ובדיקת CT מוח, האם ישנו גורם שעלול לפגוע ביכולת השכלית ו/או הקוגניטיבית, שבמידה ונתקנו המצב הקוגניטיבי של הנבדק ישוב לקדמותו (למשל איזון מחלות מסוימות, כגון: אי ספיקת לב, ו/או מחלת ריאות חסימתית כרונית, הגורמות לכך שרמת החמצן בדם נמוכה, מה שעלול לגרום לבלבול ולהפרעה קוגניטיבית; הפרעה בבלוטת התריס; חסר ויטמינים; תרופות מסוימות; בעיות מטאבוליות, או אנמיה; פגיעה ברקמת המוח - למשל כתוצאה מגידול, נפילה שגרמה לשטפי דם בתוך קופסת המוח, או אירוע מוחי שלעיתים המטופל כלל לא היה מודע לו ועוד).

בנוסף, מבצעים הערכה נפשית - ובודקים האם המטופל סובל מדיכאון, שעלול לגרום לירידה ביכולת הריכוז ולהפרעה בזיכרון לטווח קצר. לא פעם, מתקבל הרושם שאותו אדם הסובל מדיכאון - מתחיל לסבול מדמנציה. ההבדל בין דיכאון לדמנציה, טמון במשך הזמן: לרוב, הדיכאון מתבטא בירידה בזיכרון הנמשכת מספר חודשים; ואילו דמנציה, כמו זו ע"ש אלצהיימר, מתבטאת בירידה בזיכרון הנמשכת מעל שנה.
כאשר מתגלה גורם נוסף שעלול לגרום לירידה הקוגניטיבית - מטפלים לרוב בגורם עצמו (למשל: החלפת סוג התרופה, מתן תוספי מזון, תרופות נוגדות דיכאון, העלאת רמת החמצן בדם, ביצוע תרגול למוח וכו'). לאחר מכן, בודקים האם חל שיפור.

בתום תהליך האבחון, מסכם הרופא את סך הממצאים - ומגיע למסקנה האם מדובר בהפרעה שפירה (שאין מאחוריה כלום, פרט לחוסר נעימות), האם מדובר ב-MCI או שמא מדובר כבר בדמנציה של ממש.

כיצד מאבחנים דמנציה ע"ש אלצהיימר? מהו הטיפול?

הביטוי החשוב ביותר של דמנציה ע"ש אלצהיימר - הינו ירידה הדרגתית ביכולת השכלית במשך שנה ויותר, המלווה בירידה מקבילה בתפקוד היומיומי. זוהי מחלה פרוגרסיבית, הפוגעת קשות בתפקוד של האדם; ולבסוף, הופכת אותו לסיעודי. תוחלת החיים מרגע תחילת המחלה - היא כ-8 שנים בממוצע.

בשלב הראשון של המחלה, החולים מודעים לירידה בזיכרון ובתפקוד היום יומי ואינם מסכנים את הסובבים אותם או את עצמם; עם זאת, ככל שמתקדמת המחלה, הולכים ופוחתים המודעות וכושר השיפוט ואז החולים עלולים לבצע מעשים שיש בהם לסכן את עצמם ואו את הסובבים אותם (למשל, יציאה מהבית מבלי יכולת לחזור, משיכת כספים מהבנק ואיבודם). בשלב מסוים, החולים מתחילים להיות אגרסיביים, מילולית ופיזית - הם אינם מזהים את הסביבה, אינם ישנים בלילה וסובלים ממחשבות שווא והזיות. לכן, הם עלולים לסכן את עצמם ואת הסובבים אותם - ונזקקים להשגחה 24 שעות ביממה.

למרבה הצער, אין כיום טיפולים משמעותיים לדמנציה ע"ש אלצהיימר. קיימות תרופות המעניקות הקלה מסוימת, משפרות מעט את יכולות הריכוז ולעיתים אף מאריכות את תוחלת החיים בשנה, אך התרופות אינן מרפאות את המחלה. בשלב זה ניתן להקל מעט על הפרעות ההתנהגות, באמצעות טיפול תרופתי מתאים.

לסיכום: פגיעה בזיכרון עשויה להיות שפירה או בלתי שפירה. חיוני מאוד לאבחן בהקדם מהו המקור לירידה בזיכרון ולטפל בבעיה. אבחון מוקדם וטיפול מהיר עשויים להאט את קצב התקדמות התהליך ולעזור בהערכות מתאימה.

ד"ר אלי מזרחי הוא מומחה בגריאטריה, מנהל מחלקה גריאטרית שיקומית במרכז רפואי גריאטרי "שמואל הרופא" בבאר יעקב.

סייעה בהכנת הכתבה: יערית טרבלסי, כתבת Zap Doctors.