שקר החן והבל היופי (אבל מה עם הכסף?)

בתביעה שהוגשה בסוף השבוע לבית משפט השלום בתל אביב, טוען התובע באמצעות באי כוחו עו"ד ענת מולסון ועו"ד טל נבו, כי נכנס לניתוח פוליפים שגרתי ויצא ללא אחת משיניו הקבועות בקדמת פיו, עובדה הגורמת לו לנזקים תפקודיים ואסתטיים קשים.

התובע, ילד בן 9, תובע את מכון אמריקן מדיקל סנטר בראשל"צ בסכום של עד 2.5 מיליון ש"ח, בטענה כי השן שנעקרה ממקומה הייתה כבר שן קבועה ולא שן חלב, ולפיכך הנזק שנגרם הינו בלתי הפיך.

בכתב התביעה מצוין כי כשביקשו התובע ואמו לערוך בירור בנוגע למהלך הניתוח, פנו באמצעות באי כוחם עו"ד ענת מולסון ועו"ד טל נבו לקבלת תיקו הרפואי של התובע, אלא שכאן הוערמו עליהם קשיים רבים הן ע"י הנתבעת והן ע"י מבטחתה ולאחר חליפת מכתבים וטלפונים מרובים הובהר לתובע כי התיק הרפואי שלו "נעלם".

לכתב התביעה, מצורפת חוות דעתו של פרופ' קפה, מומחה לרפואת הפה, העומד בראש בית הספר לרפואת שיניים באוניברסיטת תל אביב, הקובע כי מן הממצאים שבידיו, עולה שרשרת של מעשים ומחדלים רשלניים של הנתבעת ובעטיים נגרמו לתובע נזקים בפיו וכי המנתח לא נקט במידה מספקת של זהירות וכתוצאה מכך נעקרה שן קדמית בפיו.

כמו כן, קובע פרופ' קפה, כי מחדלה של הנתבעת לא פסק בכך שהשן נעקרה במקומה במהלך הניתוח, אלא המשיך בכך שלתובע לא ניתן טיפול חירום מיידי ברגע שנתגלתה העקירה, היינו, החזרת השן למקומה וקיבועה אל תוך מכתשית השן וכי לו ניתן לתובע טיפול חירום מיידי והשן הייתה מקובעת למקומה, היו גדלים מאוד הסיכויים להצלת השן, ואף היה נמנע הצורך לשיקום האורטודנטי הארוך העומד פרופ' קפה קובע בחוות דעתו כי עלות הטיפול הכוללת בפיו של התובע, לרבות ביצוע טיפול אורטודנטי זמני עד גיל 18, ולאחריו ביצוע שתלים וכתרים על גבי השן מדי 10 שנים, עומדת על סך של 85,000 ש"ח במחירי היום.

לטענת התובע, עקירת השן שהינה שן קידמית מרכזית בפיו, גרמה וגורמת לו לנכות אסתטית ותפקודית ובעקבות עקירת השן, מתקשה הוא להרכיב את התותב הזמני שהוכן עבורו ועל כן אוכל אך ורק מאכלים רכים.

עקירת השן, מסבה ותסב לו עגמת נפש, פחד מטיפולי שיניים, אי נוחות ובושה, בפרט לאור חסרונה במרכז פיו ולאור גילו הרך והעלבון הנלווה לכך בחברת ילדים וכי הנכות האסטית ממנה סובל התובע הובילה אותו למצוקה נפשית, חרדות ומתח כתוצאה מהנזק שנגרם לו והצורך בהמשך הטיפול הרפואי הצפוי לו.

(טרם הוגש כתב הגנה)

ניתן מייד לצקצק בלשוננו, ולהביע תמיהה על דרכו של עולם שילד בן תשע (וניתן להניח שבמידה סבירה של היגיון שלא הוא לכשעצמו עומד מאחורי התביעה) תובע על "נכות אסתטית" רק בשל נפילת שן אחת.

אולם ניתן גם להסיק שיש פה ניצוץ של הליך חדש, שיש לו יותר מצד אחד.
אולי זוהי התחלה של תשומת לב מחמירה ומדוייקת לכל הנעשה בגופם של ילדים או אנשים מבוגרים בעת ניתוח, אולי מדובר פה בסנונית ראשונה של גל תביעות על נזקים קלים כחמורים.
ואולי כמו בארצות הברית יתחילו תביעות על הכל, בשם הכל ולמען הכל.
האם הרפואה תהפוך להיות מתגוננת? והאם זה יפגע ביכולת שלה להגיש טיפול הולם וזריז?

רוב התביעות בגין רשלנות רפואית מוגשות בגלל טעויות ברפואה. בארה"ב פורסם כי 98,000 אנשים מתים מדי שנה כתוצאה מטעויות מדווחות. כמליון אנשים נפגעים בשנה מטעויות רפואיות. בארץ דווח כי 2,300 איש נפטרים מדי שנה כתוצאה מטעויות מדווחות.

בהשוואה לנתונים מארה"ב הרי מדובר בכ-25,000 טעויות מדווחות מדי שנה. סך התביעות על רשלנות רפואית מגיע לכ-500 תביעות רשלנות רפואית בשנה. מכאן שרק 2% מסך הנזקים שגרמו טעויות רפואיות הן ברות תביעה.

מה שמביא אותנו למסקנה שיש כמות גבוהה מאוד של אנשים שנפגעים קשות מהרפואה, ולא מגישים תלונות, וחיים עם התוצאות (לטוב ובעיקר לרע).
אין ספק שאין ברירה אלא לטייב את התקשורת בין החולים לרופאים, ואם נעשתה טעות - החובה להסבירה היא על הרופא (או הגוף הרפואי אותו מייצג אותו רופא) הרפואה לא צריכה להתגונן, אבל גם לא להסתגר במגדל השן איתו היא לעיתים קרובות מזוהה.

סך הכל ובשורה התחתונה מדובר בהתקדמות, שאף על פי שהיא נשמעת תמוהה על פניו, הרי שייתכן והתקדים יהיה רק לטוב.

מצד שני, זה גורם לנו לתהות, האם עוד נשמע על ילד שתובע את הוריו על המטען הגנטי שהורישו לו?....

בואו לדבר על כך בפורום משפט ורשלנות רפואית