חדשות סרטן השד

רבות נכתב על הקשר בין תזונה, פעילות גופנית ותחלואה בסרטן. אולם רק לאחרונה נבדק הקשר בין משקל הגוף, תזונה ופעילות גופנית לבין הישנות סרטן השד לאחר טיפול מרפא.

האם משקל גוף, גורמי תזונה או עיסוק בפעילות גופנית יכולים להשפיע על הסיכון להישנות המחלה, על סיכויי ההישרדות או על איכות-החיים לאחר החלמה מהגידול הראשוני? שאלה זו עומדת במרכזו של מאמר בכתב העת "הרפואה", שנכתב ע"י ד"ר רוני וייצן, טומס טישלר, בלה קאופמן, רפי קטן ויעל שפאץ (מהמערכים האונקולוגים במרכזים הרפואיים שיבא ורבין).

על פי החוקרים, עודף משקל, פעילות גופנית מועטת ותזונה לקויה אכן מעלים את הסיכון להישנות המחלה. הם מציגים את המלצות המחקרים שפורסמו בשנה האחרונה בארה"ב אודות אורח החיים המומלץ לאחר סרטן השד מבחינת תזונה ופעילות גופנית. לדברי ד"ר וייצן, "מאמר זה צפוי לסייע לרופאים ולחולות סרטן השד בהנהגת אורח חיים מומלץ לאחר המחלה. נשים שיצליחו לשנות את אורח חייהן יקטינו את הסיכון להישנות סרטן השד, וישפרו את איכות חייהן ותוחלת חייהן".

לפי המאמר, 80%-60 מהנשים שחלו בסרטן השד עולות במשקל. עם הגורמים העיקריים לכך נמנים הטיפול הכימותרפי והתרופתי הניתן נגד הסרטן, וההפסקה היזומה של המחזור החודשי באמצעות הורמונים כדי לסייע במיגור המחלה. המאמר מצטט מחקר אמריקני, שעקב אחר 650 נשים שהחלימו מסרטן השד במשך 6.5 שנים, וגילה כי אחת מכל חמש מטופלות העלתה 10 קילוגרם כשממוצע העליה במשקל היה 6-2 ק"ג. מי שהעלתה 5.9 ק"ג במשקל הייתה בסיכון גבוה פי 1.5 לחלות שוב במחלה.

המאמר מזכיר מחקר אמריקני שכלל 3,000 נשים שחלו במחלה וכימת את היחס בין פעילות גופנית קבועה לבין הסיכון למוות. האגודה האמריקנית לסרטן ממליצה לנשים שהחלימו מהמחלה ללכת הליכה מתונה של 45 דקות ביום, לפחות 5 פעמים בשבוע - כלומר 4-3 שעות הליכה שבועיות. המחקר מצא כי נשים שהלכו 8-5 שעות שבועיות הקטינו את סיכוייהן לחלות שוב בסרטן השד ב-42%, ולעומתן מי שהקדישו להליכה שעה עד שעתיים בלבד בשבוע שיפרו את סיכוייהן לחיות ב-19% בלבד.

כחלק מתזונה נכונה מומלץ לנשים להפחית את אחוז השומן בתפריט ל-20% מסך הקלוריות היומי ולהגביל צריכת בשר אדום. עוד מומלץ, לאכול חמש מנות ויותר של ירקות ופירות מדי יום, ולהעדיף דגנים מלאים על פני מזונות מעובדים של דגנים וסוכר.

"אונקולוגים רבים שמים דגש על מחקרים יקרים לתרופות וטכנולוגיות שעלותם עצומה", אומרת מנהלת המחלקה האונקולוגית בבתי החולים הדסה עין-כרם והר הצופים בירושלים, פרופ' תמר פרץ. "פיתוח מודעות לאורח חיים בריא קלה ליישום, ואינה יקרה".

מינהל המזון והתרופות האמריקני, ה-FDA, אישר לשתי יצרניות שתלי סיליקון בארה"ב, אלרגן (לשעבר אינאמד) ומנטור, לחדש את מכירת השתלים, החל מ-17.11.06.

האיסור על שיווק שתלי הסיליקון, שקבע ה-FDA בשנת 1992, הגביל את השימוש בחומר זה בארה"ב לניתוחים במסגרת מחקרים בלבד (השימוש בסיליקון היה מותר רק למשתתפות בניסויים קליניים שעוברות שחזור שד לאחר הסרה, או למספר מוגבל של נשים למטרות הגדלה קוסמטית, ובתנאים מיוחדים).

בארה"ב נעשים כ-300,000 ניתוחים להגדלת חזה מידי שנה. על פי הערכות, משתמשים בסיליקון רק בכ-10-15% מהניתוחים בתחום הגדלת החזה. שתלי תמיסת מלח הם המובילים בשוק.

מומחים מעריכים כי עם הסרת האיסור, היחס בין כמות ניתוחי סיליקון לניתוחי תמיסת מלח יתאזן בהדרגה ויגיע ליחס דומה לזה שבמדינות אחרות בעולם, בהן מותרים שני סוגי השתלים.

לדברי ה-FDA, השתלים נמצאו מספיק בטוחים, ויש בנמצא די מידע, שיאפשר לנשים קבלת החלטות מודעת. יחד עם זאת נמסר, כי השתלים לא מחזיקים מעמד לנצח, וקרוב לודאי שנשים יצטרכו לעבור ניתוח נוסף. על נשים לעבור סריקות MRI באופן סדיר על מנת להבטיח שלא נוצרו קרעים.

אישור ה-FDA מגביל את השימוש בשתלי הסיליקון לנשים מגיל 22 ומעלה. ההסבר שניתן הוא שלפני גיל זה התפתחות השד עדיין לא הושלמה. לגבי ניתוחי שחזור לא נקבעה הגבלת גיל.

כמו כן, מותנה האישור בכך ששתי היצרניות ישלימו מחקרים של 10 שנים בקרב נשים שכבר עברו השתלת סיליקון וכן יתחילו במחקרים חדשים שיימשכו גם הם במשך עשור בקרב 40,000 מושתלות חדשות (post-approval studies), על מנת לעקוב אחר אפשרות דליפת סיליקון. המחקרים ייערכו בפיקוח ה-FDA ויכללו היבטים שונים, ביניהם: שיעור תחלואה במחלות רקמת חיבור, סרטן וסיבוכים ניאורולוגים, השלכות על פריון והנקה, שיעורי התאבדות ועוד.

לפי ההודעה לעיתונות של ה-FDA, המחקרים שנעשו בשנים האחרונות לא הביאו להוכחות משכנעות לגבי קשר בין שתלי סיליקון לבין מחלות של רקמת החיבור או סרטן. יחד עם זאת, הנושא ימשיך להיחקר במסגרת מחקרי המעקב בעשור הקרוב.

בהנחיות (labeling) המצורפות לשתלים ייכלל מידע אודות הסיכונים שבשימוש בשתלי הסיליקון, ביניהם: הצורך בניתוח נוסף במהלך החיים; שינויים בשד כתוצאה מהניתוח הם לא-הפיכים; לא ניתן להרגיש בקרע בשתל, לכן על האישה להיות במעקב MRI לאורך החיים (פעם ראשונה לאחר שלוש שנים מהניתוח, ולאחר מכן - מידי שנתיים). במידה ויאובחן קרע יהיה צורך להחליף את השתל.

בואו לדבר על זה בפורום סרטן השד.