על מהותו של הפורום

קהילה, הפירוש המילולי של קהילה הוא בפשטות: קהל, התקבצות של אנשים שונים מתחומים שונים ומסוגים שונים לגוף מקובץ אחד, גוף דינמי שניתן לשינוי.
קהילות נדדו ממקום למקום לאורך כל ההיסטוריה, והשיתוף ותחושת ה"יחד" איפשרה לגוף הזה גמישות ויכולת שרידה שלא היתה לגופים פזורים יותר, או גדולים יותר (כגון משפחה, או מדינה).

ההיסטוריה של הקהילות מתמשכת הרחק הרחק אל תוך העבר (או מוטב לומר, ההיסטוריות של הקהילות, כי כל אחת שונה מרעותה..) בדת היהודית יש משמעות גדולה מאוד למושג הקהילה, הן כדי לקיים מצוות מסויימות (דרוש מניין של לפחות 10 איש) והן על מנת לתמוך בדת ובמצוותיה באווירה של רדיפה (לעיתים) או "סתם" רוב נוצרי/מוסלמי.

בקהילה נהוגה היתה חלוקת תפקידים לרווחת הכלל, על מנת שכל פריט בקהילה יותר להשתלם במרקם השלם, מה ש"הולך" גם בקהילה הוירטואלית, יש מנהל לכל פורום, יש לו עוזרים, אחראי תחומים, מומחים לכל נושא, מרכזי חומרים, קישורים, בקיצור: דאגה לרווחת הקהילה.

כך היה, ומה קורה היום? אנחנו לא רוצים לדבר הפעם על קהילות ממשיות, קהילות בשר ודם, אנחנו מדברים על קהילות וירטואליות, על מה שקורה כיום ברשת האינטרנט שנחשבה עם עלייתה ליצור כלאיים, לאיזה מן היבריד שמאחד בתוכו יישות חדשה (בינה מלאכותית? מי דיבר בשנות השישים על "מוח אלקטרוני"..) ויישות אנושית, משהו כמו הרובוט של אסימוב, על חוקיו החצי אבסורדיים חצי הגיוניים.
רק שהרשת הוכיחה לכולם שהיישות היחידה הקיימת בתוכה היא היישות האנושית, על בנים נוהגים להגיד "בנים תמיד יהיו בנים" (זה נכון או לא? זו שאלה אחרת לחלוטין) אבל הרשת מוכיחה דבר אחד "אנשים תמיד יהיו אנשים" - לטוב ולרע. (עם התגלויות של טוב ועזרה כמו גם התגלויות של רוע מצמרר, שיתוף ותמיכה אל מול התעללות, ניצול ופגיעה מכוונת, בדיוק כמו בחיים).

הסוציולוג סטנלי מילגרם מ-1967 טוען כי כל בן אדם בעולם קשור לאדם אחר בלא יותר משש היכרויות), האינטרנט פשוט מאפשר יותר, יותר הכרויות, יותר קשרים, רשת של נקודות קצה שבקצה כל אחת מהן יושב משתמש, עטוף באנונימיות (לכאורה.. בזה עוד נדוש) ומתחבר באמצעות הכתיבה והמבט אל משתמשים אחרים, דווקא בעולם שבו הספרים מאבדים ממעמדם האבסולוטי, אנשים וילדים לא קוראים, כי אם מסתכלים ומתבוננים, דווקא בעולם כזה הכתיבה הופכת להיות השפה השנייה ולעיתים הראשונה של אנשים.

איזו איכות של שפה? כמו בכל דבר, מגוונת... יכולנו לצפות לראות כתיבה משופרת יותר, מודעת יותר, אבל במקום זאת אנו חווים "שפת יום יום" חדשה, מקוצרת, הערה של ביטויים ומילים ויצירת מילון מחודש אופייני לכל "קהילה" - לרוב, ההקלדה לא נעצרת על ניסוח, שגיאות, הגהה, אלא משמשת כגוף מאריך לאיבר הדיבור, בניגוד לציפיות.
מצד שני, האנונימיות מאפשרת גם התפרצות של רוע, של זעם כבוש ושל רצון לפגוע במזיד (אמרנו כבר שאין הבדל מהותי בין העולם בחוץ לבין ה"בית" הוירטואלי בעל הקירות השקופים).

פורום, כשמו כן הוא (מקורו בכיכר השוק העגולה בה נאמו חכמי העם ביוון העתיקה, בה נערכו כינוסים של אספת העם, בה הוכרעו דברים) מקום לשיחה, לדיון, מקום לחלוקת דעות ולקבלת תמיכה,עזרה, מידע.
בעידן של היום - פורום יכול להיות הכל, אנחנו נתמקד בפורומי תמיכה.
המילה "בית" (לעיתים מתלווה אליה אייקון קטן ומלבב) היא מילה שכיחה ביותר בהתייחס לפורום התמיכה, אנשים מרגישים בבית, במשפחה, אשלייה זו עשויה להיות מסוכנת כשהאדם שוכח בעצם שה"בית" הזה הוא לא יותר מחלונות שקופים, נגישים לכל בלחיצת כפתור, שהבית הזה מאפשר חדירה בלא התראה מראש, שהבית הזה הוא לחלוטין לא המקום לומר בו "הכל" (בניגוד לתפיסה המקובלת) אז פורום הוא לא הסלון שלנו, פורום הוא חלון הראווה של הבעייה שלנו, בו אנחנו יכולים להציג ולהיות מיוצגים, להביט ולבחור, אבל לא להסתתר.
מה שכן, הפורומים יוצרים נאמנות שבלעדיה לא תיתכן קהילה מצליחה, אדם צריך להיות מחוייב (לעצמו, לבעייה שלו, לאחרים) על מנת להצליח להשתלב ולהוות דמות מפתח, או "סתם" משתתף בקהילה, צריך כמה משוגעים לדבר, כמה מכורים, וכמה אנשים שמספיק מעניין אותם נושא מסויים, על מנת שיתפתח דיון, שיתפתחו יחסים.

עבור המשתתף בפורום המקום ממלא יותר מצורך אחד, הוא מספק מידע, מספק כוח, מספק תמיכה, הוא מספק את הכלים להתמודד עם הסביבה כשזו מתנהגת בצורה אחרת ממה שהיינו מייחלים ומקווים (מה שיכול להיות גם מסוכן, מאחר והאיש הוירטואלי העומד מולך בהחלט יכול להיות "אמיתי" יותר עבורך יותר מבעלך/אשתך היומיומיים) וכאמור: מאחר וקבוצות מתקבצות סביב מכנה משותף שהוא לעיתים כואב וצורב ועכשווי יותר ממה שמשך אותך/מושך אותך לבן/בת זוגך, הרי שהסכנה להזדהות עד כדי נתק מחיי היום יום היא סכנה ממשית בהחלט.

אומרים לא פעם המשתתפים החדשים בפורום, עבור המשתמש הוותיק, כל מקרה כזה הוא אופציה לחניכה, לגאולה, אנשים אוהבים לחלוק את הידע שצברו.
משום מה יותר קל להיות אציל נפש, אלטרואיסט ועוזר לזולת כאשר אתה יושב ומקיש על המקלדת, גם משום שבאמת עברת משהו שיכול להועיל, וגם משום האספקט החינוכי/חונכותי שקיים בפורום, הוותיקים "חופפים" את החדשים, וכך הולכת ונבנית קהילה (קצת בדומה למבנה הגילדות הישן של פעם, זקני השבט או המומחים אל מול הצעירים, הלא מנוסים, שלאט לאט צוברים ניסיון, דור הולך ודור בא)

זמן, חוסר זמן, עבודה ממושכת מול מחשב, התערות של מחשב בחיי היום יום - כל אלו ועוד מהווים את הסיבות העיקריות לפריחתן של הקהילות הוירטואליות, הנסיון לחוות הכל, כולל הכל, כולל עבודה וקריירה והורות ומשפחה וחברים וכמובן גם סקס שלא נדבר על אוכל ועל חוויות ועל טבע ונוף וטייולים והצגות וקולנוע ומה עוד... תרבות הפנאי שאמורה להיות מבוססת על זמן פנוי, מוצאת אפיקים חדשים, עבור אנשים שמבלים את רוב היום בעבודה שוטפת מול מחשב, מדובר בבריחה שעשוייה לחבר אותך למציאות שאותה אתה כל כך רוצה, אם כי מצד שני, המחשב והפורום גם עשוי לנתק אותך מאותה מציאות נחשקת...

היכולת להיות הכל, ולא להיות כלום היא המפתה ביותר, היכולת להראות ולהחצין את החלקים ה"מכוערים" הנחבאים שבכל אחד ומצד שני להצניע את מי שאתה באמת היא אפשרות מפתה מאוד, כל אחד רוצה להיגאל, אבל למרבה הצער לרוב גאולה אמיתית כרוכה גם בהקרבה.
היכולת של פורום תמיכה מוגבלת בסופו של דבר, לגבול שבו מאפשר המשתתף בפורום, חושף כמה שיותר, אבל בלי עשייה ממשית.
תמיכה יכולה בהחלט להועיל, אבל גם עשויה להיות מסוכנת מכיוון שהמשתתף "מסתפק" בתחושה הנעימה הרגעית שהוא מקבל מהפורום, דוגמא לכך ניתן לראות בפורומי הורים שבהם משתתף ותיק ומוכר מתוודה שהיכה את בנו, מתוך תחושת קהילתיות וחיבה הכל מעודדים אותו ומתנפלים על מי שמעיז להעיר לו, מבלי לקחת בחשבון שמאחורי הניק ומאחורי המילים יושב כנראה אדם אשר אולי עשויה להיות לו ולילדיו בעייה אמיתית, "לך לייעוץ" היא תשובה נפוצה בפורומים כאלו, אולם גם אייקון מחייך וחיבוקים ונשיקות הם תגובה של יום יום, בפער בין הרצוי למצוי, בין הצביעות לכנות ובין המשתתף ל"ניק" שלו, חבוייה המציאות, ולעיתים יש עליה השפעות קטלניות.

לא סתם כבש הקומוניזם את לב העולם (אבל אחר כך צנח וקרס לו, שניקח דוגמא?), הפיתוי בלהיות אחד מכולם, בלהיות מישהו שייגאל תוך הקשה על המקלדת, תוך עשייה, דרך הביבים - קהילה וירטואלית (עד כמה שתהיה דמוקרטית, או תתחזה לכזו) תמיד תציית לאי אילו חוקים עלומים (האתר בו היא מתארחת, מנהל הפורום, אילוצים טכנולוגיים) ותתנהל בכפוף לאמצעים אלו, מתוך הבנה (מוטעית?) שבסוף יקרה משהו טוב, יש איזו נחמה בלהיות אחד מני רבים (לא סתם אנשים מחפשים את הדומה להם, כשהם נתונים במצב בריאותי קשה הם תמיד "ישמחו" לשמוע על מישהו שמצבו קשה יותר, או זהה, משהו שניתן להזדהות איתו ולא להרגיש לבד, רק לא להרגיש לבד, הבדידות הזו שמתחזקת בחיים המודרניים שאנחנו מנהלים, היא מהקשות ביותר)

דרך האינטרנט ניתן להגיע לכל העולם, הורים לתינוקות בעלי תסמונת נדירה, אנשים עם בעיות, קשות ונדירות ככל שיהיו, תמיד, איפה שהוא בעולם, מחכה להם נפש תאומה, פורום תאום, מקום שבו יוכלו לנוח ולדעת שמבינים אותם (או אולי אפילו אוהבים אותם?) החיפוש הזה הוא המניע את רוב האנשים, באינטרנט ובמציאות, והאם זו רק אשלייה? זאת יוכל לקבוע רק כל אחד לעצמו, והחיים יוכיחו (תמיד) אחרת...


בואו לדבר איתנו, מערכת הקהילות של דוקטורס

* הכותבת הינה בוגרת לימודי צילום וביקורת התרבות, עורכת אתר דוקטורס וגולשת פעילה.