סיבולת לב ריאות - לא רק בספורט..

במסגרת מחקר שנערך בהדסה בראשותו של פרופסור לוטן, מנהל מכון הלב בהדסה, נמצא כי חולי לב אשר טופלו בטיפול תרופתי יומיים בלבד לאחר התקף לב הגיעו לפי שתיים אחוזי הצלחה בגמילה מעישון במשך שנה. בנוסף לגמילה המוצלחת, ענה הטיפול התרופתי גם על בעיית העלייה במשקל שמאפיינת את חולי הלב מיד לאחר ההתקף. חולי לב אשר נדרשים למנוחה מרובה לאחר ההתקף, עולים בממוצע כ 8 ק"ג בתקופה שלאחר ההתקף. חולי לב אשר טופלו בטיפול תרופתי עלו בממוצע 1 ק"ג בלבד. המחקר גם בדק את פרופיל הבטיחות של התרופה זייבאן, בקרב אוכלוסיית חולי הלב, ומצא כי הטיפול בתרופה מועיל לחולה ואינו גורם לכל בעיות לב נוספות. חשיבותו של הטיפול התרופתי היא בניצול התקופה שמיד לאחר ההתקף, בה חולי הלב מעוניינים עד מאוד בגמילה מעישון, אך הם לא מצליחים בכך ללא טיפול תרופתי. המחקר אשר מעיד על בטיחות ויעילות התרופה מיד לאחר ההתקף מאפשר לחולי הלב לטפל בבעיה ביעילות.
"זייבאן", הינה התרופה הראשונה מסוגה בעולם שאושרה כעזר להפסקת עישון ושאינה מכילה ניקוטין. ה"זייבאן" הינה תרופת מרשם שמפחיתה את גורם הבעיה-, תלות הגוף בניקוטין. היא אושרה על ידי מנהל התרופות בארה"ב, FDA, לטיפול בגמילה של מעשנים. ייחודה של התרופה בטיפול בגורם הבעיה - במניעת הצורך בניקוטין ולא רק בטיפול בסימפטומים הגורמים בסופו של דבר לחזרה לעישון. רוב המעשנים ניסו לפחות פעם אחת להיגמל אך לא הצליחו להתמיד בכך, אחרי טיפול של שבעה שבועות בזייבאן אחוזי ההצלחה בגמילה הם 59% במשך השנה הראשונה.

עשן הסיגריות הוא תערובת המכילה כ- 4000 מרכיבים כימיים, העיקריים מביניהם ניקוטין, עטרן, פחמן חד חמצני, ותחמוצות חנקן שונות.

הניקוטין:
הניקוטין הוא חומר רעיל: הזרקה לווריד של 50 מלי גרם ניקוטין טהור גורמת למוות, שמקדימות אותו עוויתות עקב אי ספיקה של הריאות. הניקוטין פוגע באיברים שונים בגוף גם אם הוא ניתן בכמויות קטנות.

פעולה:
מרגע השאיפה עד שהניקוטין מגיע למוח עוברות 7 שניות בלבד.
הניקוטין הוא סם הגורם להתמכרות פיזיולוגית. הוא מאיץ את דופק הלב, מגביר את קצב הנשימות ומוריד את טמפרטורת העור. הוא מעלה את לחץ הדם על ידי כיווץ כלי הדם.
הניקוטין גורם לעצבנות סחרחרות וחוסר יציבות.
בנוסף הניקוטין משפיע על מרכז ההקאה בגזע המוח ויכול להביא לתחושת בחילה וחוסר תאבון.
הניקוטין גורם לאימפוטנציה ומחיש את תהליך סתימת העורקים המובילים דם לפין.
הניקוטין והפחמן החד חמצני גורמים נזק ללב.
בממוצע כל סיגריה מכילה 1.5 מיליגרם ניקוטין.

עטרן (זפת):
זהו חומר מעובה דביק המתקבל בתהליך הבעירה, בעל ריח חזק.
זו תערובת המכילה חומרים כימיים רבים, כ- עשרה פחממנים, שבניהם הנזפרין- שהוכח שהוא גורם לסרטן.
לאחר השאיפה העטרן מתיישב בריאות ו 70% ממנו נשאר שם.
הגזים הפוגעים בדפנות מאפשרים לעטרן לחדור דרכם ולהצטבר בשכבת התאים העמוקה יותר ולגרום לסרטן ומחלות ריאה נוספות.

חד תחמוצת הפחמן:
בזמן העישון נכנסים לריאות גזים שונים, ביניהם חד תחמוצת הפחמן ההרסנית.
גז זה הוא חסר צבע וריח ומופיע בסיגריות בריכוז גבוה עד 640 מהרמה הנחשבת בטוחה במפעלי תעשייה.
הגז מתחבר להמוגלובין שבאריטרוציטים ומונע מהם להיקשר עם חמצן, זיקתו של הגז להמוגלובין היא פי 210 מזו של חמצן. לכן כמות החמצן המועברת לרקמות ושריר הלב קטנה . הדבר דומה לעלייה להר בגובה של 2000 מטר ומעלה, שם קשה יותר לנשום.
לכן אנשים שרק התחילו לעשן ומעשנים רק 6 סיגריות ליום חשים עייפות וקוצר נשימה.

תחמוצת החנקן:
תחמוצת החנקן מגרה את מערכת הנשימה ועקב כך נוצרות מחלות כגון ברונכיט ושיעול. התחברות של תחמוצות אלה עם חומצות אמינו מסוימות גורמות ליצירת תרכובות מסרטנות.

גזים מגרים:
הגזים המגרים שבעשן הסיגריות מגרים את התאים הריריים העדינים של דפנות כלי הנשימה, גירוי זה גורם יצירה מוגברת של ריר, שנועד להרחיק את החלקיקים הרעילים.
בנוסף לזה חל שיתוק של הריסיות, (השערות שבדפנות הברונכות) עקב מעבר עשן הסיגריה, הגוף אינו מסוגל להיפטר, גם על ידי שיעול, מהחומרים המזיקים. הריר עם החומרים המזיקים נשאר כלוא בדפנות ועמו נשארים הכימיקלים המזיקים שבעשן הטבק.
הם הורסים את התאים החיצוניים ויוצרים פצעים דרכם נכנסים חיידקים. כל עוד נמשך הגירוי, הפצעים אינם מגלידים כי חסרה שכבת ציפוי טבעית העוזרת להחלמתם. בצורה זו נחשפות הסמפונות להתקפת פתוגנים וגם לשינויים סרטניים ברקמות.

בואו לדבר על כך בפורום גמילה מעישון