קשר לא בריא: סיליקון וסרטן

השימוש בסיליקון בעולם הרפואה, שהחל ב-1953, עורר גל של מחקרים לבדיקת הסיכונים הכרוכים בהחדרת חומר זה לגוף האדם. בשנות ה-90 החל ארגון המזון והתרופות האמריקאי לחשוד בשתל הסיליקון, שהיה אז בנוי ממעטפת מסיליקון קשיח מלא במי מלח פיזיולוגיים, כגורם לשתי מחלות: סרטן ומחלה אוטואימונית הפוגעת בשרירים ובפרקים.

בעקבות החשדות הללו נאסר השימוש בסיליקון בשתלים להגדלת שד ובד בבד החל תהליך של שיפור איכות השתל כדי למנוע סיכונים בריאותיים. מאז הוכיחו מספר מחקרים גדולים ששתלי הסיליקון בטוחים ביותר ולא רק שאינם גורמים למחלות, אלא שנשים שעברו ניתוחי הגדלה עם שתלי סיליקון סובלות פחות מסרטן השד. ב-1962 שודרגו השתלים ומאז ועד היום משתמשים בניתוחים להגדלת שד במעטפת סיליקון קשה ובתוכה סיליקון ג'ל.

מחקר הולנדי חדש אשר פורסם במגזין JAMA מצביע על קשר בין שתלי סיליקון וסרטן שד נדיר מסוג לימפומה אנאפלסטית עם תאים גדולים. "לאישה המתכננת ניתוח פלסטי להגדלת השדיים כדאי לשקול את ההשלכות הנגזרות מטיפול זה", מציינת ד"ר תמי קרני, מומחית בכירורגיה ב'ליידי אסיא', המרכז לבריאות השד ובמכון לבריאות השד, במרכז הרפואי אסף הרופא.

המחקר אשר נערך על ידי המחלקה לפתולוגיה של מכון הסרטן באמסטרדם ופורסם במגזין הרפואי JAMA, מצביע על סיכון חדש בשימוש בשתלי הסיליקון: התפתחות לימפומה אנאפלסטית עם תאים גדולים (ALCL) בשדיים. זוהי מחלה סרטנית נדירה, אשר פוגעת בבלוטות הלימפה ודורשת בדרך כלל טיפול מיידי באמצעות כימותרפיה.

מקורו של המחקר בהתגלות שני מקרים של לימפומה אנאפלסטית עם תאים גדולים בשדיים של שתי מטופלות שעברו השתלת סיליקון מסיבות קוסמטיות. בעקבות מקרים אלה התעורר החשש כי קיים קשר בין השתלת הסיליקון והופעת הלימפומה. למרות שבספרות המקצועית דווח בעבר על מקרים דומים נוספים, שהעלו השערות לגבי סיכון מוגבר ללימפומה אנאפלסטית אצל מטופלות עם תותבי שדיים, לא נעשו עד כה מחקרים בתחום.

כדי לקבוע אם הסיכון לחלות במחלה קשור לתותבי שדיים מסיליקון בדקו החוקרים בבסיס הנתונים הארצי הפתולוגי של הולנד את כל המטופלות שאובחנו עם לימפומה בשד בין השנים 1990-2006. הם מצאו ברשומות התחלואה 11 מטופלות נוספות עם אותו סוג גידול, שמתוכן 3 מטופלות עם גידול בשני השדיים.

11 המטופלות שלקו בלימפומה נדירה מסוג זה אובחנו בין השנים 1994-2006 בגיל ממוצע של 40 (הטווח היה 24-68 שנים). 5 מהן עברו השתלת סיליקון בשני השדיים 1-23 שנים לפני האבחנה. כולן עברו את ההשתלות מסיבות קוסמטיות.

עבור כל מקרה של מטופלת עם ALCL בשדיים בחנו החוקרים 1-5 מקרי ביקורת עם לימפומות מסוג אחר בשד, שהותאמו לפי גיל ושנת האבחון. סיווגי הלימפומה של 35 מקרי הביקורת היו: 12 עם לימפומה B של תאים גדולים, כולל לימפומה B אחת של תאי T, 5 עם לימפומה ע"ש בורקיט, 10 עם לימפומה הקשורה לרירית ולרקמות הלימפה; 3 עם לימפומה פוליקולרית, 3 עם לימפומה פריפרלית של תאי T ו-2 עם לימפומה עצלה לא מסווגת של תאי B. אחת מתוך 35 מקרי הביקורת עברה השתלת סיליקון לפני האבחנה.

לאחר שאספו מידע קליני ופתולוגי עבור כל המקרים ומקרי הביקורת, הגיעו החוקרים למסקנה שהסיכון לפתח לימפומה אנאפלסטית עם תאים גדולים היה גדול פי 18 לאחר השתלת סיליקון. יחד עם זאת ציינו החוקרים, שאף כי ישנו סיכון מוגבר משמעותי לגידול נדיר זה לאחר השתלת סיליקון בשד, הסיכון האבסולוטי נמוך מאוד (11 מקרים בהולנד ב-17 שנים). בהתבסס על נתוני המחקר מעריכים החוקרים שהיארעות השנתית של גידול זה היא של 1-3 נשים מתוך כל מיליון נשים עם שתלי סיליקון.

"שאלת הסיכון בניתוחים הפלסטיים להגדלת חזה היא מטרידה מאד ואין ספק שאם קיים קשר בין השתלים למחלה, יש לקחת זאת בחשבון טרם ניתוח פלסטי שאינו חובה, אומרת ד"ר קרני. "על מנת לאשר את ממצאי המחקר יש צורך במחקרים נוספים, אולם חשיבותו טמונה בהעלאת הנושא למודעות הציבורית. אני ממליצה לנשים שמעוניינות לעבור טיפול קוסמטי להגדלת השדיים לקבל את כל המידע העדכני בנושא". לדבריה, "כדאי לנשים לשאול את הרופא שלהן על הסיכונים השונים הכרוכים בהשתלת הסיליקון, ובכלל זה על הסיכון לחלות בסרטן מסוג נדיר זה".

בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:

פורום סרטן השד
פורום כירורגיה פלסטית ואסתטית