הימור מסוכן

ימיו של הסימום בספורט זהים כמעט לחלוטין למניין ימיו של הספורט ההישגי. מקורו של המונח "סימום" (Doping), שהופיע לראשונה במילון האנגלי ב-1879, הוא במילה Dope, שפירושה באפריקנית: משקה אלכוהולי קדום ששימש לעוררות בריקודים פולחניים של שבט הזולו. כיום, המונח סימום מתייחס לשימוש לרעה שעושים ספורטאים בחומרים ובשיטות אסורות, על מנת לשפר את ביצועיהם.

בשנת 400 לפני הספירה, זכה הספורט ביוון העתיקה למעמד חברתי גבוה ביותר, אולי אף יותר מזה המקובל כיום. פרסי הכסף שהוענקו לזוכים במשחקים האולימפיים העתיקים היו שווי ערך לסכום של 500,000 דולרים בני זמננו; זאת בנוסף להטבות אחרות, כמו מזון חינם, דיור, פטור ממסים ופטור משירות צבאי. המקצוענות והפרסום הרב שלו זכו המנצחים, הובילו למעשי שחיתות ולחיפוש נואש אחר מיני מרקחות (מיצוי פטריות וזרעים שונים, אכילת אשכים של כבשים) אשר נחשבו משפרות ביצועים גופניים. אחת הסיבות להפסקתם של המשחקים האולימפיים של העת העתיקה היתה שימוש מסיבי בסמים.

בתקופה המודרנית התפתח הסימום החל באמצע המאה ה-19 בשני כיוונים עיקריים: סימום סוסי מרוץ, נוהג שהחל לראשונה בארה"ב, וסימום ספורטאים (שחיינים, רוכבי אופניים ומתאגרפים) באמצעים מלאכותיים כדי לשפר את סבולתם וכושרם הגופני.

1886 - מקרה המוות הראשון כתוצאה מסימום. רוכב אופניים אנגלי ששמו לינטון התמוטט ונפטר במרוץ אופניים למרחק 600 ק"מ בין פריז לבורדו. סיבת המוות היתה מינון יתר של חומר בשם טרימתיל.

1904 - האלוף האולימפי בריצת המרתון בסנט-לואיס, האמריקני טום היקס, נטל בגלוי בעת המרוץ לפחות פעמיים סטריכנין בתוספת אלכוהול וחלבון של ביצה. היקס היה קרוב למוות בסיום הריצה.

שנות ה-30 - הופעתם של האמפטמינים (ממריצים), אשר החליפו במהרה את השימוש בסטריכנין.

שנות ה-40 - הופעתם של הסטרואידים האנאבוליים. הגרמנים מבצעים מחקרים על כלבים ומנהיגים את השימוש בסטרואידים בקרב חיילים.

שנות ה-50 - הסובייטים משתמשים בהורמונים גבריים על מנת לשפר את רכיב הכוח ובארה"ב פותח הסטרואיד האנאבולי הסינתטי הראשון (דיאנאבול).

1958 - פרסום סקר של החברה האמריקנית לרפואת ספורט ביחס לממדי השימוש בכדורי מרץ בספורט. 35% מהמאמנים הודו שהשתמשו בתכשירים אלה. 7% הודו שאינם יודעים כלל מה הם חומרים אלה.

1960 - רוכב אופניים דני בן 25, קנוד אנמארק ינסן, מת במהלך מרוץ הכבישים האולימפי של אולימפיאדת רומא. נתיחה שלאחר המוות הוכיחה שימוש יתר באמפטמינים.

1962 - הוועד האולימפי הבינלאומי מקבל החלטה מפורשת האוסרת את השימוש באמצעי סימום. בהעדר אמצעי אכיפה יעילים היתה ההחלטה חסרת משמעות מעשית.

1964 - מבנה גוף שרירי באופן בולט של ספורטאים רבים הוביל לחשדות כבדים באשר לשימוש מסיבי בחומרים אנאבוליים באולימפיאדת טוקיו.

1965 - חוקים ראשונים נגד הסימום הספורטיבי. ממשלת צרפת החליטה על הטלת עונש מאסר של שנה בתוספת קנס כספי ופסילה מעיסוק בספורט תחרותי על המשתמש באמצעי סימום ועל הסוחר בהם.

1967 - הוועד האולימפי מחליט על נקיטת צעדים מעשיים. בעקבות מותו של רוכב אופניים בריטי בטור דה-פראנס, מחליט הוועד האולימפי הבינלאומי לחדש את פעילותה של הוועדה הרפואית.

1968 - הוועד האולימפי הבינלאומי מגדיר את המונח סימום וקובע את רשימת החומרים האסורים בשימוש; בפעם הראשונה בתולדות המשחקים האולימפיים נערכים מבדקי סימום. לרשות הבודקים עמדו אותה עת כלים מהימנים לבדיקת קפאין ואלכוהול בלבד.

1972 - מעבדות הוועד האולימפי מפתחות שיטה מהימנה לאיתור חומרים ממריצים וחומרים משככי כאב.

1973 - פרופסור ריימונד ברוקס מאנגליה פיתח שיטה מהימנה לאיתור שימוש בסטרואידים אנאבוליים.

1974 - מבדקי סימום ראשונים לאיתור השימוש בסטרואידים אנאבוליים נערכו באליפות אירופה באתלטיקה. 10 אתלטים נתפסו בבדיקות, אולם שמות האתלטים נשמרו בסוד.

1988 - האצן הקנדי בן ג'ונסון נתפס משתמש בסטרואיד אנאבולי לאחר ריצת הגמר ל-100 מטר במשחקים האולימפיים בסיאול. מדליית הזהב ושיא העולם שקבע בריצה זו בוטלו.

1989 - בפעם הראשונה מונהגים מבדקי סימום שלא בתחרות. מספר מצומצם של התאחדויות ספורט בינלאומיות מנהיגות את שיטת המבדקים החדשה.

הסטרואידים האנאבוליים הם רק קבוצה אחת מבין קבוצות החומרים האסורות בשימוש. הסוכנות העולמית למניעת סימום (WADA) הגדירה את רשימת הקבוצות, השיטות והחומרים האסורים בשימוש לספורטאי הישג.

הסטרואידים הם קבוצה של חומרים טבעיים או סינתטיים הדומים במבנה הכימי שלהם להורמון המין הזכרי - הטסטוסטרון. לכל הסטרואידים, שכוללים כ-100 סוגים שונים, שני סוגי פעילות: אנדרוגני, שגורם להתפתחות של תכונות זכריות, ואנאבולי, שמגרה בנייה של רקמת שריר. שימוש מתמשך או מחזורי בסטרואידים אנאבוליים מגביר את היכולת להתאמן קשה יותר, תורם לתהליך מהיר יותר של התאוששות ובנייה מחדש וגורם לעלייה במסה ובכוח השריר. ספורטאים מקצועיים נוטלים סטרואידים אנאבוליים בעיקר בתקופות האימונים שלפני עונת התחרויות. מפאת האיסור שהוטל על ידי מוסדות הספורט והנהגת בדיקות לגילוי השימוש בחומרים אלה, הספורטאים מקפידים להפסיק להשתמש בהם כמה שבועות לפני התחרות. פרק זמן זה מאפשר לגוף "להתנקות" משרידי התרופה, וכך הספורטאי לא ייתפס בבדיקות הסימום. כיום נהוגות טכניקות נוספות להעלמת עדויות.

השימוש בסטרואידים כרוך בתופעות לוואי, בחלקן חמורות, ולכן נטילתם שלא בהתאם להתוויה וללא פיקוח רפואי הולם אסורה ומסוכנת. שימוש מתמשך ומחזורי בסטרואידים במינונים גבוהים עלול לגרום, לנשים ולגברים, לפגיעות גופניות חמורות: פגיעה בתפקודי כבד הגורמת לצהבת, אי-ספיקת כבד, דימומים בכבד ובמקרים חמורים - גידולים סרטניים בכבד. כמו כן, עלול השימוש בסטרואידים לגרום נזק ללב ולעורקים הכליליים, עלייה ברמת השומנים בדם, עלייה בלחץ הדם, פצעי אקנה וגם בעיות התנהגותיות המשפיעות על תפקוד קוגניטיבי ו/או אקטיבי, כולל סכנה של אפיזודות פסיכוטיות, פרנויה או מאניה-דפרסיה.

תופעות לוואי השכיחות בקרב גברים בלבד הן כמות זרע נמוכה, סטריליות, התקשות והקטנה של האשכים, אין-אונות וגדילת שדיים. חלק משינויים אלה הפיכים, אך עלולים להימשך זמן רב. תופעות לוואי הייחודיות לנשים כוללות אובדן המחזור החודשי, הפרעות בביוץ, שינויים באיברי המין, התקרחות, צמיחת שיער בפנים ושינויים בקול. חלק משינויים אלה אינם הפיכים.

השימוש בסטרואידים אנאבוליים אצל ספורטאים שונה לחלוטין ממה שמוכר ומקובל בעולם הרפואה. נכון שמדובר בתרופות, אולם הספורטאים משתמשים בהן במינונים שחורגים לעתים עד פי 100 מהמינון הטיפולי המקובל. בנוסף, הספורטאים נוהגים לצרוך מספר סטרואידים יחדיו על מנת להעצים את האפקט של התרופה. תופעה זו ידועה בשם Stacking.

הכתבה פורסמה במקור באתר וינגייט.

בואו לדבר על זה בפורום אימון וכושר גופני.