על בריאות ומודעות תקשורתית

58.1% מצהירים כי הם מאמצים לפעמים התנהגות בריאותית יותר בעקבות קריאה על מחקרים בתחום הבריאות בעיתונים. 35.6% מציינים כי הם אדישים ועוברים הלאה, ואילו 6.3% מגדילים לעשות ומצהירים כי הם תמיד מאמצים כל מה שכתוב. כך עולה מסקר חדש שנערך ביוזמת חברת יעל קופר תקשורת שיווקית, המתמחה ביחסי ציבור וניהול משברים בתחום הבריאות, באמצעות מכון המחקר Market Watch.

הסקר בדק את מידת החשיפה של הציבור לכתבות בנושא בריאות בכלי התקשורת ואת השפעתן על התנהגותו. הסקר, אשר נערך בשבוע האחרון של חודש ינואר, בהשתתפות מדגם כלל ארצי מייצג של 500 איש, מגלה הבדלים משמעותיים בין נשים וגברים, בין צעירים למבוגרים, בין חילוניים לדתיים ואף בין תושבי הערים השונות ברחבי הארץ.

כאשר נבדקו ההבדלים בין נשים לגברים, ניכר הבדל משמעותי לטובת הנשים, כאשר 76.6 מהן הצהירו כי הן נוהגות לאמץ התנהגות בריאה יותר על פי החלוקה הבאה: 8.6% מהן הצהירו כי הן תמיד מאמצות את הכתוב, 68% מהן הצהירו כי הן לפעמים מאמצות התנהגות בריאה ורק 23.4% הצהירו כי הן עוברות הלאה. בקרב הגברים ניכרת אדישות גדולה יותר ורק 3.8% הצהירו כי הם מיישמים כל מה שכתוב,47.7% טענו כי הם לפעמים נוהגים לאמץ התנהגות בריאה יותר, ואילו 48.5 מהם הצהירו כי הם אדישים.

כאשר נבדקה סוגיית גיל המשתתפים בסקר, ניכר הבדל משמעותי בין צעירים לבין מבוגרים. 10.6% מבני 65 ומעלה הצהירו שהם תמיד מאמצים את מה שכתוב, לעומת רק 2.3% מבני הגילאים 35 עד 44. הכי פחות אדישים היו הצעירים בני 25 עד 34 כאשר רק 30.5% מהם הצהירו על אדישות. כאלופי האדישות הוכתרו בני 45 עד 54 כאשר 42% מהם ענו כי הם עוברים הלאה.

אבינעם ברוג, נשיא מכון המחקר Market Watch, הסביר כי: "ההבדלים על פי הפילוחים בין גברים לנשים מעידים כי חלק מתפישת הגבריות קשורה לכוח ולעוצמה. ערכים אלו נסמכים על בריאות ומקושרים למילה בריאות באופן אסוציאטיבי. אצל גברים ישנה הכחשה של כל התחום, והם חושבים במושגים של 'אם לא נקרא נהיה בריאים' או 'מי שקורא הוא מודאג', לכן מעדיפים להעיד על עצמם כאדישים לנושא.

"באשר להבדלי העמדות בין הגילאים, גילאי 65 ומעלה לא יכולים לרמות את הגוף ועבורם נושא הבריאות ממשי ומאיים, בעוד בשביל הצעירים נושא הבריאות לא נתפס כאיום והדאגה מפני מחלות נתפשת כרחוקה. בנוסף, בקרב גילאי 45-54 הנמצאים בקבוצת הסיכון להתקפי לב, משמשת ההכחשה כמנגנון הגנה מפני האיום הפוטנציאלי".

סוגיות ההשכלה וההכנסה משפיעות אף הן על עמדות המשתתפים בסקר. בעלי ההכנסה מתחת לממוצע הצהירו על עצמם אומנם באופן שאינו מובהק סטטיסטית כי הם אדישים יותר מאשר בעלי ההכנסה מעל הממוצע. לעומת זאת, בעלי ההכנסה המגדירים עצמם הרבה מתחת לממוצע נוהגים לאמץ התנהגות בריאותית, יותר מאשר בעלי ההכנסה מעל הממוצע. באשר להשכלה, רק 3.6% מהאקדמאים מאמצים את כל מה שכתוב, לעומת 6.5% מבעלי השכלה תיכונית חלקית.

הבדלים משמעותיים ניכרים גם בין תושבי האזורים השונים בארץ. רק 1.9% מתושבי באר שבע הצהירו על אימוץ כל מה שכתוב, בעוד באזור השרון, 9% הצהירו על כך. את שיא האדישות קטפו 37.6% מתושבי ירושלים ותושבי הדרום, בעוד רק 28.4% מתושבי השרון העידו על עצמם כאדישים.

כאשר נשאלו המשתתפים בסקר אודות הרגלי הצפייה והקריאה שלהם בכתבות בתחום הבריאות בכלי התקשורת, התגלה כי 39.9% מהישראלים מתעניינים בתחום הבריאות וכי 60.1% לא מתעניין.

כאשר נבדקו ההבדלים בין נשים לגברים, ניכר גם בשאלה זו, הבדל משמעותי לטובת הנשים. 45.7% מהן הצהירו כי הן קוראות כתבות באופן קבוע, לעומת רק 33.7% מקרב הגברים. רוב מוחלט של הגברים אף טענו כי הם אינם צופים, בעוד רק כחצי מהנשים טענו כך.

באשר לסוגיית גיל המשתתפים בסקר, מסתבר כי ככל שעולה הגיל - כך עולה רמת החשיפה הקבועה לכתבות בנושא בריאות. בגילאי 18 עד 24 רק 23.3% מהישראלים מודים בכך, אולם בגילאי 65 ומעלה גוברת החשיפה באופן משמעותי וכבר כמעט מחצית מהם קוראים כתבות בנושאי בריאות.

כאשר נבדקה מידת הדתיות מול חשיפה קבועה לכתבות בנושא בריאות, הסתבר אומנם באופן שאינו מובהק סטטיסטית, כי דתיים קוראים יותר בקביעות מאשר חילוניים, וכי מסורתיים עוד פחות מחילוניים

באשר לקשר בין השכלה וקריאה, מסתבר כי 47.8% מבעלי ההשכלה העל תיכונית כן קוראים ואילו בקרב האקדמיים, רק 41.5% קוראים באופן קבוע.