כריתת שד מונעת: למה זה כדאי?

המחלה הממארת השכיחה ביותר בישראל היא סרטן השד. מרבית המקרים אינם תורשתיים, ועם זאת קיימות באוכלוסייה כ-15%-10% נשים שהסרטן נובע אצלן מקיום גורם סיכון תורשתי. מתוכן יש לא מעט הבוחרות לעבור כריתה מונעת, ובעקבותיה שחזור השדיים.

"מדובר במגמה שהולכת ומתחזקת בהשוואה לשנים קודמות", אומרת ד"ר שגית משולם-דרזון, אחראית על שחזורי שדיים במרכז רפואי רבין, בילינסון השרון, ומנהלת פורום שחזור שד. "בעבר זה היה פחות מקובל בארץ, אבל כיום יותר ויותר נשים שוקלות לעבור כריתה מונעת לאחר שהן מתייעצות עם גנטיקאי או אונקולוג".

נשים רבות עוברות ממוגרפיה לצד MRI, אולם בדיקה זו אינה מגנה עליהן מהמחלה, כפי שמסבירה ד"ר משולם-דרזון: "לנשים רבות יש התחושה שמעקב באמצעות הדמיה כל חצי שנה מגן עליהן מפני המחלה, אולם יש לזכור כי ברגע שההדמיה גילתה מחלה, דרך השחזור של השד שונה לחלוטין."

לשמר את הפטמות

ד"ר משולם-דרזון מסבירה כי כשאישה עוברת כריתה מניעתית מומלץ לה בלב שלם לשמר את הפטמות, "כי עם כל הכבוד להתקדמות האדירה שנעשתה בתחום השחזורים, עדיין חיקוי של פטמה לעולם לא יהיה מושלם כמו הפטמה עצמה".

הבעיה היא שכריתה בעקבות מחלה לרוב אינה מאפשרת שימור הפטמות. בנוסף, בכריתה מניעתית, אם השד אינו גדול מדי, החתך מוסתר הרבה פעמים בקפל התת-שדי ואינו נראה על גבי השד, בדומה להגדלת שדיים.

"החתך המוסתר לצד שימור פטמות מאפשר תוצאה אסתטית אידיאלית. לכן אותן נשים שמתייעצות איתי, ברגע שהן מבינות את ההבדלים, הן בוחרות בכריתה מניעתית. צריך לזכור שהרבה פעמים מדובר בנשים צעירות שעבורן האסתטיקה משחקת תפקיד חשוב לא פחות מהפחתת הסיכון למחלה".

זו לא כריתה, זה ריקון

ד"ר משולם-דרזון טוענת כי "כריתת שד" היא מושג ארכאי שצריך לחלוף מהעולם. "לכריתה יש קונוטציה של גליוטינה שיורדת ומגלחת את השד מבית החזה, ואילו במקרה הזה מדובר על ריקון השד מתוכנו, עולם אחר לגמרי, בעיקר בכל הקשור לתפיסת הנשים את גופן לאחר הניתוח.

היא מוסיפה כי ריקון ומילוי מחדש מאפשרים לשמר את מעטפת העור ואת הקפל התת-שדי, שימור שתי הצורות הללו מאפשר הגעה לתוצאה אסתטית טבעית הרבה יותר. בנוסף, יש יתרון פסיכולוגי בעובדה שמעטפת העור, ולעיתים גם הפטמה נשמרת, ואילו רק תוכנו של השד מרוקן ומוחלף. תחושת האובדן של האישה היא פחותה.

"בדרך כלל אין ברירה אלא לכרות את השד ואתו גם את הפטמות והעטרה. אחרי ניתוח כזה תישאר צלקת על גבי השד ויהיה צורך בשחזור מלא הן של השד והן של הפטמה והעטרה, אבל חשוב להבין כי לפטמה יש ערך עצום בעיני האשה, וקל לה הרבה יותר לקבל את הכריתה כשהפטמה נשמרת. מעבר לכך, לפטמה יש ערך אסתטי רב בהפיכת השד המשוחזר דומה ככל האפשר לשד האמיתי.

שחזור? לא בכל מחיר

בכל זאת, לא כל הנשים מעוניינות בשחזור, לרוב מדובר בנשים מבוגרות המסתפקות בפרוטזה חיצונית. "יש נשים המפחדות משתלים, בעיקר בעקבות הכתבות האחרונות על שתלי הסיליקון, אחרות חוששות מהתחושה שתתלוה לזה", מוסיפה משולם-דרזון.

"לרוב אני מאפשרת לחולה לבחור, אולם במרבית המקרים אני מרשה לעצמי לשכנע את האשה, צעירה כמבוגרת, לא לוותר על השחזור. כיום אין באמת חשש מפני הסיליקון ולכן אל להן לוותר על הנשיות שלהן".

את השחזור כדאי לעבור מיד לאחר הכריתה, באותו ניתוח, תחת אותה הרדמה. היתרונות הם רבים. ראשית, נחסך מהאישה ניתוח נוסף, ושחזור המתבצע מיד עם הכריתה יכול להביא לתוצאות טובות לאין ערוך משחזור המתבצע זמן מה לאחר הכריתה.

"אם שתל הסיליקון יוחדר מיד לאחר ריקון השד, האלסטיות של העור תישמר וכך השד יראה טבעי יותר. אם נמתין בין שלב הכריתה לשלב השחזור, העור העודף אחרי הריקון יתכווץ, יאבד מגמישותו, יעבור הצטלקות ועיוות, ולא ניתן יהיה להשתמש בו באותה מידה. מצב כזה לא די שידרוש שני שלבי שחזור, תיקון העור והכנסת שתל - אלא שהתוצאה תהייה ללא ספק מוצלחת פחות".

הגודל כן קובע

ד"ר משולם-דרזון מבדילה בין שחזור עבור שד במידה עד C לבין שד במידה גדולה יותר: "שד עד מידה C בעל פטמה לא צנוחה, אפשר לרוקן בחתך תת-שדי, על-ידי כך שמפרידים את רקמת השד מהעור ומסירים אותה. יחד עם זאת, כשהשד גדול או הפטמה צנוחה - אין ערך אתסטי בשימורה, וכדאי להסיר את הפטמה ולשחזר אותה בהמשך".

"לאישה עם שד גדול או נפול, בד"כ לא תבוצע צלקת רוחבית על גבי השד אלא אורכית, כזו הדומה לצלקת של הקטנת שדיים. אמנם זו צלקת יותר בולטת מהצלקת בחיתוך תת-שדי, אך עדיין היא עדיפה על פני אותה צלקת רוחבית".

"באשר לשתלים", מוסיפה ד"ר משולם-דרזון, "אני מעדיפה לעבוד עם שתלים אנטומיים משום שהשתלים העגולים נראים מלאכותיים כמו אחרי הגדלת שדיים לא מוצלחת. בשחזור שד אין לאישה את רקמת השד שתסווה את השתל העגול, ולכן המראה המתקבל אינו טבעי. לשתל האנטומי מבנה של טיפה. בקוטב העליון אין את המלאות המוגזמת וזה נראה טבעי יותר.

על תהליך ההחלמה

החלמה בעקבות ניתוח לשחזור שדיים היא בין שלושה לארבעה ימי אישפוז, לצורך השגחה. "מטרת ההשגחה היא בעיקר לוודא שאין נמק עורי. דם מגיע בד"כ לעור השד הן מהפריפריה והן מעומק השד, ריקון השד פוגע באספקת הדם, שמגיעה מעומק השד בעקבות חיתוך של כלי דם, והעור זקוק לכמה ימים כדי להתרגל לתנאים החדשים".

אצל נשים בריאות ברוב המקרים לא יתפתח נמק, בהנחה שהניתוח בוצע בידי כירורג מיומן. אלא שאצל נשים בעלות עור דק מדי עלול להתפתח נמק כמו גם אצל נשים מעשנות, במקרה זה יש הפחתה באספקת הדם לעור, ועל כן עשוי להתפתח נמק.

"במצב של חשד לנמק, יש לעקוב אחר האשה כשבוע עד עשרה ימים, עד להגדרה סופית של הנמק. כשהאזור הנמקי מוגדר, מסירים אותו בניתוח קטן הנקרא 'הטריה' ותופרים את הצלקת שנותרת".

ד"ר משולם-דרזון כי לרוב הנמק קטן, אך במצבים של נמק גדול אין ברירה אלא להסיר את כל העור הנמקי ואת שתל הסיליקון. "בשלב שני, לאחר ההחלמה של העור, נכניס מותחן רקמות לאיזור. ננפח אותו בהדרגה במרפאה עד שנשיג עור עודף תחת העור שאבד. בשלב שני נוציא את המותחן המנופח ונכניס תחתיו שתל סיליקון אנטומי".

השלב שאחרי השחרור

אחרי השחרור צריך להישאר עם החבישה, למעט במקלחת, כחודש ימים. מטרת החזייה המיוחדת היא לשמור על השתלים במקומם ולמנוע תזוזה, ולאפשר לאשה להרגיש חבושה ומוגנת.

"כעבור כמה ימים יש להתחיל פיזיותרפיה למפרק הכתפיים, שכן השתל ממוקם מתחת לשריר וזה כואב מאוד בהתחלה. כעבור שבוע יש שיפור משמעותי בכאבים וניתן לחזור בהדרגה לבצע מטלות יומיומיות. ההתקדמות היא הדרגתית, כחודש עד ששה שבועות לאחר הניתוח, האשה יכולה לחזור גם לפעילות פיזית מאומצת ללא מגבלה".

"למעשה", מפרטת ד"ר משולם-דרזון, "אחרי כחודש מתקבעת קופסית סביב השתל, מדובר בפעולה של הגוף, שעוטף את השתל ברקמת חיבור. מרגע שזה קורה, השתל מקובע במקומו.

לסיכום, ד"ר משולם-דרזון מציעה לנשים שעברו שחזור לעשות בדיקת הדמיה בהתאם לעצת האונקולוג המטפל, ואם השתלים תקינים בבדיקות, אין הכרח להחליף אותם כל עשר שנים, כפי שנהוג לחשוב.

יחד עם זאת, היות ומדובר בגוף זר, צריך להביא בחשבון שמתישהו תצטרך האשה להחליף אותו. החלפת שתל היא פרוצדורה פשוטה יחסית, המתבצעת דרך אותה צלקת קיימת, השתל הישן מוסר ומוכנס חדש במקומו.

בואו לדבר על זה בפורום שחזור שד.