כיב פפטי - "אולקוס"

כיב פפטי או בשמו העממי - "אולקוס", הינו פצע בקיבה, המתרחש כאשר קיים חוסר איזון בין החומצות והחלבונים הנמצאים בקיבה לבין מנגנון ההגנה על דופן הקיבה. החומצות והחלבונים השונים (כגון פפסין) מיוצרים בקיבה ומשמשים לפירוק המזון. במקביל דופן הקיבה מגנה על עצמה מחומרים אלו בצורות שונות.

בתהליך זהה נוצר גם כיב בתרסריון (החלק הראשון של המעי הדק המחובר לקיבה). כיבים אלו אף נפוצים יותר מכיבים בקיבה.

1. חומצות הקיבה - לחומצה תפקיד חשוב בהתפתחות האולקוס, אך בניגוד לאמונה הרווחת עודף חומצה אינו הגורם העיקרי. אמנם הפרשת החומצה בחולים עם כיב בתרסריון גבוהה במקצת מההרמה הנורמאלית, אך רמת החומצה בחולים עם כיב בקיבה תקינה או נמוכה במקצת מהנורמה. הפרשה מוגברת של חומצה מתרחשת במצבים נדירים בלבד, כתוצאה מגידול בלבלב או התרסריון או מסיבה תורשתית.

2. הפספסין - הוא החלבון העיקרי האחראי לפירוק המזון והוא בעל יכולת לפגוע בדופן הקיבה עד כדי יצירת כיב.

החומצה והפפסין לא יוכלו לגרום להרס לבדם. הנזק נגרם, כאשר מנגנוני ההגנה של דופן הקיבה ניזוקים: מנגנון ההגנה הראשון - שכבת ריר העוטפת את דופן הקיבה והתרסריון ומופרשת על ידי תאי הקיבה; המנגנון השני - חומרים הסותרים את החומצה בקיבה ומופרשים על ידי תאי הקיבה; והמנגנון השלישי - זרימת דם תקינה לרקמת הקיבה הנשמרת על ידי הורמונים שונים.

חולים רבים מאמנים עדייו כי מתח הינו גורם בהתפתחות האולקוס, ואינם מודעים לעובדה כי הגורם עיקרי להתפתחות כיב בקיבה ובתרסריון הינו חיידק בשם: הליקובקטר פילורי (Helicobacter Pylori) . לחיידק ישנה יכולת לחדור את דופן הקיבה, דרך שכבת הריר המכסה אותה, ולגרום נזקים לקיבה. החיידק נמצא ב- 90 אחוז מהחולים עם כיב בתרסריון, וב- אחוז מהחולים עם כיב בקיבה, וכן מצוי ב- 25 אחוז מהאוכלוסיה הבריאה. כיום מאמינים כי המצאות החיידק אינה מספקת להתפתחות כיב, ויש צורך בגורמים נוספים על מנת לעורר את התפתחות הכיב כגון גורמים גנטיים.

סיבה נוספת הגורמת להתפתחות אולקוס הינה שימוש ארוך טווח בתרופות כגון אספירין, נקסין, וולטרן, אינדומד ומשככי כאבים דומים (NSAID-Non Steroidal Anti Inflamatory Drugs). תרופות אלו פועלות כמשככי כאבים יעילים ביותר וניתנות במצבים רפואיים רבים כגון: דלקות פרקים. במקביל לשיכוך הכאבים התרופות גורמות לירידה במנגנוני ההגנה של הקיבה ובכך מעלים את הסיכוי להרס שכבת הריר של הקיבה ומעלים את הסיכוי לפיתוח כיבים. חשוב לציין כי בעיה זו תתפתח רק בחולים המטופלים בתרופות אלו לתקופות זמן ארוכות. שימוש קצר טווח להקלה על כאבים בתרופות אלו - נדיר שיגרום לבעיות שהוזכרו. מובן, כי טיפול בתרופות הללו באנשים הסובלים כבר מכיבים בקיבה או בתרסריון מסוכן יותר ועלול לגרום להחמרת הנזקים עד כדי הופעת דימומים מהקיבה.

את הסימפטומים של כיב בקיבה ניתן לחלק לסימפטומים דחופים וסימפטומים שאינם דחופים. סימפטומים דחופים כוללים: צואה שחורה או דמית, הקאה של דם או הקאה שחורה (דמויית קפה). קיומם של הסימנים הללו מעורר חשד לדימום חריף מאזור הכיב. כאבי בטן עזים ללא סימן לדימום מעוררים חשד לקרע בקיבה בעקבות הכיב. חולים החווים אחד מהסימנים הללו צריכים לפנות בדחיפות לחדר המיון.

הסימפטומים הלא דחופים כוללים: כאבים ממוקמים או מפוזרים שלעיתים מקרינים לאזור הגב והחזה, צרבת, תחושת רעב שעה או שעתיים אחרי האוכל, הרגשה של חוסר עיכול, בחילות. ארוחות בדרך כלל גורמות להקלה בכאבים של כיב בתרסריון לעומת זאת לא ישפיעו או יחמירו את הכאבים שמדובר בכיב בקיבה. עם הופעת סימנים אלו יש צורך לפנות לרופא המשפחה לבירור.

%10 מהגברים ו- %4 מהנשים יפתחו כיב בקיבה במהלך חייהם, המחלה מופיעה בכל הגילאים. גורמים סיכון נוספים החשודים כתורמים להתפתחות כיב כוללים: אלכוהול, תורשה, קפאין, עישון, ומתח. החיידק הליקובקטר פילורי הידוע כגורם עיקרי של מחלות הכיב מצוי באחוז ניכר מהאוכלוסיה במיוחד באזורי מגורים צפופים, אך עד היום לא ידועה דרך הפיזור של החיידק באוכולוסיה.

בחולה שמופיע פעם ראשונה עם סימנים של כיב פפטי, ניתן לנסות טיפול על ידי תרופות סותרות חומצה שעשויות להקל על הסימפטומים. כאשר אחרי טיפול של 4 שבועות אין הקלה בסימפטומים הרופא עורך בדיקות נוספות. הבדיקה הבאה המומלצת היא בדיקה לנוכחות החיידק הליקובקטר פילורי על ידי בדיקת דם או נשימה. אבחנה מוחלטת של קיום כיב בקיבה או בתרסריון נעשית על ידי גסטרוסקופיה (החדרת סיב אופטי לבדיקת הקיבה והתרסריון) בדיקה זו הינה בדיקה חודרנית ומאפשרת לקיחת ביופסיה מאזורים נגועים בקיבה.

כאשר הוכח קיומו של החיידק הליקובקטר פילורי הטיפול הוא טיפול אנטיביוטי. לאנטיביוטיקה מוסיפים בדך כלל גם תרופות המורידות את רמת החומצה המופרשת בקיבה, על ידי הורדת רמת החומצה בקיבה עולה גם יעילות האנטיביוטיקה.
בכיבים שנגרמים כתוצאה משימוש מוגבר במשככי כאבים כגון אספרין הטיפול מתבסס ברובו על שימוש בתרופות להורדת הפרשת החומצה בקיבה או בסותרי חומצה, ומעבר לשימוש במשככי כאבים הפוגעים פחות ברקמת הקיבה.
שינויים בדיאטה יכולים לעזור במניעת החמרת הכיב כגון: תזונה עשירה בסיבים (פירות, ירקות, קורנפלקס). שינויים אחרים כגון ארוחות קטנות שהיו מקובלים בעבר לא הוכחו כיעילים בטיפול בכיב.

ברוב המקרים, פניה לרופא בשלב מוקדם של הופעת הסימנים, בדיקה וטיפול מתאימים ימנעו התפתחות סיבוכים מאוחרים של הכיב.