מהו גמגום?

גמגום הינו בעיה בשטף הדיבור המתבטאת בדיבור מהוסס, חזרות, ובלבול במהלך הדיבור. עוד טרם הדיון בנושא יש להבהיר את המושג שטף דיבור. למושג שטף הדיבור ישנם מספר גורמים מרכיבים:

1. קצב הדיבור- קצב הדיבור התקין הינו 100 עד 150 מילים בדקה או כ- 2-3 מילים בשניה.
2. מקצב דיבור - כולל את השינויים החלים בזמן דיבור כגון: שינויים בקצב הדיבור, שינויים בעוצמה, גובה הטון, תדירות וכו'.

כולנו חווינו לפחות פעם אחת חוויה של חוסר שטף בדיבור: הפסקות בין המילים, חזרה על צלילים בתחילת המילה וכדומה. מצב זה נפוץ במיוחד בילדים שמתחילים לדבר. מקרים אלו המופיעים אצל ילדים המתחילים לדבר או אצל מבוגרים אך בתדירות נמוכה מאוד הינם מקרים של חוסר שטף בדיבור נורמאלי שאינו דורש טיפול מיוחד ומקורו ברוב המקרים כתוצאה מחוסר ארגון של הדיבור.

הגמגום הדורש טיפול של קלינאית תקשורת נבדל מן התופעות שתוארו לעיל במינון שונה של חוסר בשטף הדיבור. הגמגום יכול להופיע בכל גיל אך ברוב המקרים מופיע בגילאים 3-5 שנים. כיום בשל המודעות הגבוהה ניתן לראות ילדים בגילאים מוקדמים יותר הפונים לטיפול. ברוב המקרים הגמגום מופיע אחרי תחילת הדיבור בשלב בו הילד מסוגל לדבר במשפטים, רק בחלק קטן מהמקרים הגמגום מופיע עוד לפני התפתחות מלאה של הדיבור.
בשני שליש ממקרי הגמגום ניתן למצוא סיפור משפחתי של גמגום, אך למרות זאת אין סיבה ברורה לקיום הגמגום. הגמגום נפוץ יותר בקרב הבנים ביחס של 2:1 בגיל הילדות ו- 4:1 בגיל בית הספר.

על הורים לחשוד כי מתפתח גמגום אצל ילדם כאשר זה מתחיל להסס בהתחלת משפטים וחווה מאורעות רבים של הפרעות בשטף הדיבור. במקרים אלו מומלץ לפנות לאבחון וקבלת טיפול בתופעת הגמגום. האבחון מתבצע על ידי קלינאית תקשורת ונבחנים מימדים שונים: המימד השפתי, הפיזיולוגי, הרגשי והסביבתי.

מבחינת הטיפול - החלק העיקרי הינו טיפול בסביבה שבה הילד חי. יש לבדוק האם להורים ולסביבה בה הילד נמצא יש נטיה לדבר בקצב מהיר במיוחד בשיחה עם הילד המגמגם והאם קיימת נטיה להשתיק את הילד בזמן השיחה איתו. חשוב לזהות את תפקיד הגמגום במערכת המשפחתית, זאת על ידי הכרת התקשורת במשפחה המילולית והבלתי מילולית.
חלק מהטיפול כולל הדרכה של המשפחה כיצד לשמור על "היגיינה תקשורתית" הכוללת מספר חוקים פשוטים:

1. שמירה על קצב דיבור איטי וטון דיבור רך ונעים בזמן שיחה עם הילד.
2. מיעוט שאלות מלחיצות כלפי הילד, ומתן זמן למחשבה ולמתן תשובה מסודרת מצד הילד ללא "לחץ" מצד ההורים.
3. יצירת קשר עין עם הילד לאורך כל התהליך התקשורתי.
4. התמקדות בדברי התוכן של הילד ולא בצורת הדיבור.
5. מתן זמן לילד לבטא את עצמו ללא הרגשת "לחץ" מצד הסובבים אותו. במיוחד חשוב לתת לילד זמן לביטוי בתחילת משפטים.
6. הורדת גורמי המתח בסביבה של הילד.

כיום לא קיים טיפול אבסולוטי לגמגום אך בכ- 80 אחוז מהמקרים של גמגום ישנה החלמה ספונטאנית, עד גיל 16 לערך, ללא קשר לחומרת הגמגום. קיימים מקרים בהם הגמגום נשאר לאורך שנים ואז הטיפול בבעיה קשה. למרות זאת מומלץ לפנות לטיפול גם בגיל מאוחר על מנת להקל על הילד או הנער את התמודדות עם הגמגום.