מחלות ניווניות של המפרק

מפרק הינו מקום בו שתי עצמות או יותר באות במגע זו עם זו. במפרקים רבים יש תנועה בין העצמות, ולצורך כך קצות העצמות מכוסים בסחוס, המאפשר תנועה עם חיכוך מועט יחסית. (סחוס הוא החומר הלבן בקצה של עצם ה"פולקע"). עם הגיל, ולפעמים כתוצאה מנזק מכני למפרק, הסחוס נפגע והעצם נחשפת. עם ביצוע תנועה במפרק ובשל החיכוך הרב בין העצמות מופיעים כאבים, הגבלה בתנועה ושינויים בצורת המפרק. אלו הן תופעות שאינן מסכנות את החולה, אך כרוכות בסבל ובירידה בתיפקוד.

האבחנה של מחלה ניוונית של המיפרק ("ארטריטיס") מתבצעת לאחר תלונות של החולה על כאב. לרוב הרופא יסתפק בבדיקת ההיסטוריה הרפואית של החולה, בדיקה פיזיקלית וצילומי הרנטגן. לעיתים רחוקות בלבד נדרשות בדיקות נוספות.

הטיפול מתחלק למספר שלבים. בשלבים המוקדמים של המחלה ניתן לטפל בסימפטומים על ידי שינוי ברמת הפעילות, פיזיותרפיה וירידה במשקל (קל להגיד ומעט יותר קשה לביצוע...). אם הסימפטומים ממשיכים ניתן להיעזר בטיפול תרופתי. באופן מסורתי שימשו תרופות נוגדות כאבים (אקמול) ונוגדות דלקת (כדוגמת וולטרן) להקלת הכאבים. כיום ישנו דור חדש של תרופות שהינו יותר בטוח לשימוש. רצוי להיוועץ ברופא כאשר משתמשים בתרופות אלו לאורך זמן בשל תופעות לוואי אפשריות. משפחה נוספת של תרופות הנמכרות בחנויות למוצרים טבעוניים הינן Chondroitin Sulfate ו-Glucosamine Sulfate , תרופות שיעילותן בטיפול בארטריטיס עדיין איננה ברורה לחלוטין ונחקרת בימים אלו. טיפול תרופתי חריף יותר, הינו הזרקה ישירה של סטרואידים לפרק (קורטיזון לדוגמא), אשר מפחיתים את התגובה הדלקתית והכאב באופן זמני או חומרים ממשפחה חדשה (Hyaluronic acid), אשר ייתכן שיכולים לעזור בבניה מחדש של הסחוס הפגוע (שוב, מחקרים אינטנסיביים נערכים בימים אלו).

כאשר הסימפטומים אינם נשלטים על ידי הטיפולים שהוזכרו לעיל, ניתן לשקול את האופציה הכירורגית. החלפת מיפרק ((Arthroplasty מבוצעת בניתוח בו מוסרים הסחוס ומעט מהעצם משני צידי הפרק ובמקומם מושתלת תותבת (פרוטזה). תותבות אלו מיוצרות בתהליכים מתקדמים ומשלבות מתכות כפלדת אל-חלד, סגסוגת טיטניום ופולימרים סינטטים. התותבות מחוברות לעצם על יד צמנט ("דבק עצמות") או באמצעות התאמה בלחץ לתוך העצם. הפרקים הגדולים העקריים הניתנים להחלפה הינם מפרק הירך, הברך והכתף. לאחרונה הוחל גם בהחלפת מרפקים וקרסוליים.
תקופת ההחלמה לאחר הניתוח נמשכת כחודשיים, במהלכם מטופל החולה בחומרים נוגדי קרישת דם ובפיזיוטרפיה אינטנסיבית. לאחר תקופת ההחלמה יכול החולה לשוב לפעילות רגילה עם הגבלות מסוימות (כגון הימנעות מכריעה לאחר החלפת מפרק הירך).

החלפת מפרק מתבצעת על מנת להקל על כאבים הנובעים ממחלה ניוונית של המפרק. במקרים נדירים מתבצעת החלפה של מפרקים בשל סיבות אחרות (למשל במקרה של גידולים של העצם ליד המפרק). במרבית המקרים לאחר הניתוח יש הקלה ניכרת בכאב, אך אין לצפות לשיפור בטווח התנועה. בטכנולוגיה הנוכחית, השתלת מפרק מלאכותי צפוייה להחזיק מעמד כ- 12 עד 15 שנים, כאשר לאחר מכן, עם התרופפות השתל, יש לחזור על הניתוח. הסכנות העקריות בניתוח הינן קריש בכלי הדם ותסחיף ריאתי ("סתימת" הריאות על ידי קריש דם היכולה להביא למוות), פריקה (בעיקר במפרק הירך), זיהום והתרופפות מוקדמת.