פריצת דיסק מותני

הגורם השכיח ביותר לפריצת דיסק הינו יציאת החומר התוך דיסקי, Nucleus Pulposus - NP אל תוך תעלת השדרה המרכזית או התעלות השדרתיות המזינות את העצבים הממוקמים באיזור חוליה רביעית במותן ועד החולה השלישית בסקרום (החלק התחתון של עמוד השדרה). גורמים אחרים ונדירים יותר הינם גידולי עצם או עצב ודלקות חיידקיות.

הכאב המלווה פריצת דיסק הנקרא גם Sciatica הינו כאב חד וחריף המקרין מן הגב התחתון אל אחת או אל שתי הרגליים. כאב מסוג זה יחמיר בדרך כלל עם מאמץ, הרמת חפצים כבדים, שיעול או עיטוש.

הדיסק הבין חולייתי מורכב משני חלקים עיקריים:
1. החלק המרכזי Nucleus Pulposus - דמוי ג'ל המכיל בעיקר חומר חלבוני ומים.

2. החלק החיצוני נקרא Annulus Fibrosis - AF , ועשוי טבעות הקפיות ומורכב מרקמת חיבור קשיחה יותר המכילה קולאגן.

באופן תקין אין תנועה של NP לכיוון ה- AF, אך כתוצאה מסדקים ב- AF מסוגל ה- NP לנוע בחופשיות רבה יותר, לעיתים לחדור סדקים אלו ולבלוט אל תוך התעלה השדרתית.

הכאב מורגש באיזור הגפה התחתונה. מיקום הכאב תלוי במיקומו של הדיסק הפגוע:

פריצה/בליטה בין חוליות L3-L4- ישפיע על עצב L4.

פריצה /בליטה בין חוליות L4-L5ישפיע על עצב L5.

פריצה /בליטה בין חוליות L5-S1 ישפיע על עצב S1.

מיקום הכאב בגפה התחתונה תלוי במפת העיצבוב של כל עצב ועצב כפי שניתן לראות בתמונה המצורפת. פריצת הדיסק השכיחה ביותר (80 אחוזים מהמקרים) היא בין חוליות L5-S1 שתגרום ללחץ על עצב S1.

כיוון שחלק מן הטבעות ההקפיות (AF) מכילות קולטני כאב, החולה עלול להרגיש כאב מקומי לפני הופעת ההקרנה אל הגפיים.

הכאב בפריצת דיסק הינו חריף ומהיר ומלווה ברוב המקרים בהקרנה לאיזור המעוצבב על ידי העצב שנלחץ. בשלב החריף רמות הכאב יעלו עם תנועות, שיעול, עיטוש ומאמץ. תחושות נימול יופיעו לרוב עם הכאב או מיד לאחר הופעתו. חולשת שרירים ואפילו ניוון שרירים במקרים קיצוניים עלולים להופיע ככל שהלחץ על העצב נמשך זמן רב.

מקרים קשים יותר הם המקרים בהם פריצת הדיסק היא לכיוון מרכז עמוד השדרה ולא לכיוון ההיקף, מקרים אלו יופיעו עם אובדן השליטה על הסוגרים (שתן וצואה). במקרים אלו חובה להפנות את החולה לבית החולים.

בחלק ניכר מהמקרים קדמה לפריצת הדיסק תנועה לקויה בעמוד השדרה כגון: כפיפת גב קדמית בצירוף תנועה סיבובית שעלולה לגרום לסדקים ב- AF. תוארו מקרים נדירים בהם רקמת ה- AF כבר היתה חלשה מאוד ונדרש רק שיעול או עיטוש על מנת לגרום לעליה בלחץ באיזור הדיסק ולפריצת דיסק.

גורמי הסיכון (תכונות או מצבים המעלים באופן סטטיסטי את הסיכוי ללקות במחלה) העיקריים לפריצת דיסק:

1. משקל עודף.

2. חוסר פעילות גופנית.

3. עישון.

4. גברים בגילאים 30-50.

5. הרמת חפצים כבדים.

6. חשיפה למכשור רועד.

7. כפיפת גב קדימה עם תנועה סיבובית.

בטרם ביצוע ההדמיות והבדיקות היקרות, ניתן לאבחן לחץ עצבי תוך שימוש בבדיקות נוירולוגיות ואורטופדיות שונות, והקשבה להיסטוריה הרפואית של החולה. יש לשאול את המטופל מהו הסיפור מאחורי הפציעה, ואילו תנועות גורמות להקלה יחסית בכאב או החמרה בו.

רוב החולים יהנו מהקלה בכאבים מיד עם ירידה בתגובה הדלקתית באיזור. שקית קרח כל שעה למשך 15 דקות עם מנוחה תעזור להוריד את הנפיחות והדלקת האיזורית. אלקטרוטרפיה בנוסף לקרח תעזור להוריד את הכאב והדלקת. טיפול כירופרקטי הכולל מניפולציות עדינות ומתיחות יורידו את הלחץ התוך דיסקי ויעזרו גם הם לשיפור הכללי אצל החולה. בנוסף לטיפול הידני ניתן להעזר בתרופות אנטי דלקתיות ותרופות מרגיעות שרירים. במידה שהכאבים חריפים ואין הקלה לחולה ניתן לבצע הזרקות של חומרים שונים אל חלל האפידורל שהוא החלל מסביב לחוט השדרה. אם כל האפשריות הללו לא עזרו ניתוח להוצאת חלק הדיסק הפרוץ הופך בלתי נמנע.

מובן, כי המניעה מראש היא הדרך הטובה ביותר להתמודד עם המחלה. חינוך החולה להמנע מביומכניקה שגויה, לשמירה על יציבה נכונה וביצוע תרגילי גב ובטן הינם בעלי חשיבות מרכזית למניעה. גם לחולים הלוקים כבר במחלה חשוב ללמוד את הנושאים הללו על מנת למנוע החמרה של המצב או פריצות נוספות בעתיד.