תופעות גיל הבלות - מנופאוזה

מנופאוזה הינה התקופה בחיי האישה בה השחלות מפסיקות לתפקד באופן תקין, כלומר מפסיקות את הבשלת הביציות. היכולת להרות נעלמת בהדרגה, הפעילות הוסתית נחלשת ולבסוף נעלמת, והגוף מפסיק את ייצור ההורמונים הנשיים החשובים: אסטרוגן ופרוגסטרון.

באופן תקין המנופאוזה מגיעה בין גיל 40 לגיל 55, כאשר התהליך מתחיל בשינויים בתדירות ובעוצמת הוסת משך תקופה של כשנתיים עד שלוש ומסתיים בהפסקה מלאה של הדימומים. ישנן נשים אצלן הפסקת הוסת הינה פתאומית.

הסיבה לסימפטומים הרבים הנגרמים בגיל הבלות הינה הירידה ברמת ההרומון הנשי העיקרי, האסטרוגן. כפי שהוסבר לעיל השחלות מאבדות את תפקודן בשלב זה בחיי האישה, ודעיכתן מביאה לדעיכה ברמת האסטרוגן אותו הן מייצרות .

עוצמת הסימפטומים משתנה משמעותית בין הנשים השונות ואף יתכנו מקרים בהם האישה לא תרגיש סימפטומים כלל. לרוב הדעיכה ברמת ההורמון הינה הדרגתית וזה מאפשר לגוף האישה להתרגל לירידה זו, ועל כן הסימפטומים שיופיעו לא יהיו קשים. הסימפטומים הקשים מופיעים בדרך כלל אצל אותן נשים אצלן הירידה ברמת ההורמון פתאומית, למשל בנשים שעברו כריתת שחלות, והגיעו למנופאוזה לא בדרך הטבעית.

הירידה ברמת הורמון האסטרוגן קשורה למספר תופעות המופיעות עם הפסקת המחזור החודשי:

1. גלי חום הנובעים מעליה בזרימת הדם בכלי הדם בפנים, צוואר, חזה, וגב.
2. יובש בנרתיק הנובע מהפיכת רקמת הנרתיק לדקה יותר, בהעדר השפעת הורמון האסטרוגן.

שני הסימפטומים הללו הן התלונות הנפוצות ביותר של נשים בגיל הבלות. סימפטומים נוספים כגון שינויים במצב הרוח וירידה בחשק המיני קשורים כנראה גם הם בירידה ברמת האסטרוגן אך נובעים גם מגלי החום והיובש הנרתיקי. סימפטומים נוספים כוללים: כאבי ראש, דפיקות לב, כאבי בטן.
ישנן בעיות נוספות המופיעות מתחת לפני השטח כתוצאה מהעדר ההורמונים, העיקרית ביניהם הינה אוסטיאופורוזיס שלרוב אינה מאובחנת עד אשר מצבה של האישה קשה והיא סובלת משברים פאתולוגיים. בנוסף הוכח בספרות כי הירידה ברמת האסטרוגן גורמת לעליה בתחלואה הלבבית.

אין סיבה למנוע את תהליך הבלות, זוהי תופעה טבעית. אולם קיימות שיטות רפואיות המאפשרות לטפל בסימפטומים הקשים הנובעים משינויים הורמונליים אלו. כיום ממולץ לכל אישה שמגיעה לגיל הבלות לקבל טיפול הורמונלי תחליפי (HRT- Hormone Replacement Therapy). הטיפול יעיל בהפחתת הסימפטומים הקשים כגון יובש בנרתיק וגלי חום, ובנוסף נמצא יעיל גם במניעה של הסיבוכים הקשים יותר כגון אסטאופורוזיס. הטיפול המומלץ מהכיל את ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון, משהוכח כי התוספת של הורמון הפרוגסטרון לטיפול יעילה במניעת תופעות לוואי רבות שנגרמו כתוצאה מטיפול באסטרוגן בלבד. הטיפול יינתן במינון המינימלי הדרוש להקלה על תחושות האישה. בזמן טיפול הורמונלי תחליפי על האישה להיות במעקב צמוד אצל הרופא המטפל שיכלול בדיקה גניקולוגית ובדיקת פאפ (משטח צואר הרחם).
תופעות הלוואי של הטיפול ההורמונלי התחליפי כוללות: השמנה, כאבי בטן, הקאות ובחילות, ורגישות בשדיים.

בספרות הרפואית כיום עדיין קיימות מספר עובדות חלוקות בנוגע לטיפול הורמונלי תחליפי. לדוגמא ישנם מחקרים המצביעים על עליה במקרי סרטן השד והרחם בקרב נשים שקבלו טיפול זה. לעומתם מחקרים אחרים אינם מראים כל עליה. ישנם נושאים נוספים הנמצאים במחלוקת, ולסיכום נאמר, כי על כל אישה להחליט לגבי הטיפול תוך התייעצות עם הרופא המטפל.

טיפולים נוספים המומלצים לנשים בגיל הבלות הינם: תוספת סידן, במידה שהאספקה התזונתית אינה מספקת (למניעת אוסטיאופורוזיס) וכן משחות להקלת היובש הנרתיקי.
כמו בהרבה מחלות או מצבים אחרים, ניתן להשיג הקלה בסימפטומים והפחתה בסכנות של גיל הבלות באמצעות שינויים באורך החיים, כגון: התעמלות סדירה שמשפרת את התפקוד הלבבי ואת מצב העצמות ותזונה נכונה, עם רמה נמוכה של כולסטרול ושומן.