נעלי ילדים ופלטפוס

רגליים בעלות קשת שטוחה (פלטפוס - Flat Feet) היוו מאז ומתמיד מקור לדאגה לסבתא או האמא היהודיה. למרות היעדר הוכחות מדעיות נטו הרופאים בעבר לטפל ברגליים אלו באמצעים שונים. מאמר זה בוחן את הגורמים לפלטפוס, האבחנה והצורך בטיפול.

קשת שטוחה בכף הרגל שכיחה מאוד בקרב ילודים, אולם כחלק מן ההתפתחות הנורמלית מתפתחת כף הרגל ונוצרת הקשת שתחתיה. תהליך זה נמשך מספר שנים, ועלול להסתיים רק בגיל העשרה. התפתחות זו אינה תלוייה בגורמים חיצוניים כנעילת נעליים. הפלטפוס שכיח גם באוכלוסיה הבוגרת - על פי הערכות שונות עד כדי 15 אחוז.

קשת כף הרגל נוצרת ונתמכת על ידי המבנה הגרמי של הרגל (העצמות) והרצועות הסובבות אותן בעת העמידה. בעת ההליכה, נוספת תמיכה אקטיבית על ידי הגידים והשרירים. במבוגרים חולשה של חלק משרירי הרגל עלולה לגרום לאובדן הקשת ולקשיים ניכרים בהליכה. תופעה זו אינה מתרחשת בילדים, אצלם התמיכה בקשת מקורה בעצמות וברצועת כף הרגל.

הסיבות לפלטפוס יכולות, אם כך, להיות פיזיולוגיות (חלק מהתפתחות הנורמאלית של הרגל במהלך הגדילה) או פתולוגיות - בשל בעיה במבנה כף הרגל - העצמות ושרירים או הגידים. על הרופא המטפל לאבחן את הסיבה לפלטפוס ובמקרים בהם ישנו צורך - להתחיל בטיפול.

במרבית המקרים, כף הרגל של הילד הינה שטוחה בעת עמידה, אך ניתן להבחין בקשת בעת ישיבה או בעת עמידה על קצות האצבעות. על הרופא המטפל להבדיל בין כפות רגליים שהין גמישות, בעלות טווח תנועה נורמאלי לבין כפות רגליים בעלות הגבלה או יתר טווח תנועה.

אבחנה זו חשובה ביותר, שכן פלטפוס ברגל עם טווח תנועה תקין הינו לרוב תופעה נורמאלית, שלרוב איננה מצריכה טיפול, בעוד שפלטפוס עם יתר או חסר תנועה מאופיין בנטייה להחמרה ומלווה לעיתים בכאבים. פלטפוס כחלק מההתפתחות הנורמלית מאופיין בכך שהילד יכול "ליצור" קשת על ידי הליכה על קצות הבהונות, וכן שלגל יש טווח תנועה תקין. בנוסף ילדים אלו לרוב אינם מתלוננים על כאב ועור כף הרגל הינו תקין וללא התעבויות באזורים שונים.

צילום רנטגן של הקרסול וכף הרגל נדרש במקרים בהם הבדיקה הפיזיקלית איננה תקינה. מהצילום ניתן לקבל מידע לגבי המבנה הגרמי של הרגל, ובחלק מהמקרים לאבחן חיבור בין עצמות שיכול לגרום לקשת שטוחה, הגבלה בטווח התנועה וכאבים.

פלטפוס בכף רגל גמישה הינו במרבית המקרים ממצא נורמלי שאינו מחייב כל טיפול. בעבר נעשו נסיונות רבים להביא להתפתחות הקשת בילדים אלו. תוצאות הטיפולים השונים קשות למדידה, במיוחד לאור השיפור בקשת שלרוב מתפתחת עם הגיל גם ללא טיפול.

נעליים ומדרסים קשיחים בעלי הגבהה בחלק הפנימי של הרגל ניתנו בעבר לילדים עם פלטפוס מתוך מטרה להביא ליצירת קשת. אמצעים אלו גרמו לאי נוחות לילדים המטופלים ויעילותם לעומת אי טיפול שנויה במחלוקת. כאשר הילד סובל מכאבים ניתן לנסות טיפול במדרסים לא קשיחים על מנת להקל על הסימפטומים.

במקרים בהם הסיבה לפלטפוס הינה התקצרות גיד אכילס ניתן להפנות את הילד לפיזיותרפיה ועל ידי מתיחת הגיד להביא לשיפור בפלטפוס. במיעוט המקרים, בהם התלונות על כאבים הינן ממושכות, ולאחר שהילד סיים את הגדילה יש צורך בטיפול כירורגי.

במקרים אלו ניתן לשנות את מבנה כף הרגל ולהגדיל את הקשת בניתוח. בכל מקרה יש לשקול את הסיכון בניתוח לעומת הטיפול השמרני, שלרוב מביא לתוצאות טובות. כאשר כף הרגל איננה גמישה, יש לאבחן את הסיבה לכך. אם הסיבה היא איחוי בעצמות כף הרגל, והילד סובל מכאבים ואינו מגיב לטיפול שמרני, ניתן בניתוח להפריד עצמות אלו ולשפר את המראה ואת התפקוד של כף הרגל.

ישנם כמובן מקרים בהם ניתן בעזרת אמצעים אורטופדיים להקל על הסימפטומים הנובעים מבעיות ספציפיות כגון הבדל באורך הגפה או שינויים במבנה הגרמי של הרגל. אמצעים אלו צריכים להינתן על ידי בעל מקצוע מוסמך ואין בהם צורך או תועלת בילדים ללא בעיות מיוחדות.

נעליים נכונות מטרתן להגן על כף הרגל בעת הליכה. בעוד שכאמור לא הוכחה יעילות נעליים במניעת בעיות בכף הרגל, נעליים שאינן מתאימות עלולות לגרום לבעיות.

נעליים צריכות להיות:
1. בגודל המתאים לכף הרגל. דרך פשוטה לבדוק אם הנעל גדולה מספיק הינה לשים את כף הרגל על הסוליה של הנעל ההפוכה. על הסולה להיות גדולה מהרגל בכדי לאפשר מספיק מקום לרגל בתוך הנעל.
2. בעלות מקום מרווח לבהונות הרגליים. נעליים צרות יכולות להביא לכאבים ושינויים במבנה הגרמי של הרגל.
3. שטוחות, ללא עקב גבוה, העלול לגרום לעיוותים בבהונות.
4. בעלות סוליה גמישה המאפשרת תנועה חופשית של כף הרגל.
5. קלות.
6. נעליים זולות אינן בהכרח לא טובות, אך יש צורך לבדוק כל נעל בהתאם לקריטריונים המפורטים לעיל.