הריון חוץ רחמי

עוד בנושא: פונדקאות, צרבת בהריון

הריון חוץ רחמי, הקרוי גם הריון אקטופי, הינו הריון לכל דבר בו הביצית המופרת עוברת השרשה לא במקום המיועד - הרחם, אלא באיבר סמוך. באיזור ההשרשה של הביצית המופרית מתחיל להתפתח ההריון באותה צורה שהיה מתפתח אילו היתה הביצית משתרשת בתוך הרחם. המקום הנפוץ ביותר להופעת הריון חוץ רחמי הינו רקמת החצוצרה, אך הריונות חוץ רחמיים עלולים להשתרש ולהתפתח גם בשחלה, חלל הבטן, וצוואר הרחם.

מדי חודש ביצית בשלה אחת משתחררת מאחת השחלה של האישה בתהליך הנקרא ביוץ. לרוב הביצית שמשתחררת נקלטת בתוך החצוצרה ידי אצבעות החצוצרה שעוטפות את דפנות השחלה. כאשר הביצית מגיעה אל החצוצרה יכולה להתבצע הפריה במשך 24 השעות הקרובות, עד למות הביצית. במידה שהיתה הפריה, הביצית המופרית (העובר) תתחיל את החלוקות שלה ליצירת העובר ותתקדם לכיוון הרחם. כ- 5 ימים לאחר ההפריה הביצית המופרית מגיעה אל חלל הרחם ומתחילה את תהליך ההשרשה בדופן הרחם. לאחר השרשה תקינה העובר והשיליה מתחילים להתפתח ברחם.

הריון חוץ רחמי עלול להגרם מפגיעה בכל שלב בתהליך המתואר לעיל. למשל תתכן חסימה מכנית של החצוצרה שתמנע את המעבר הביצית המופרית אל הרחם או הפרעה בתפקוד רקמת החצוצרה שפוגעת בהעברת הביצית המופרית אל כיוון הרחם. לרוב מקרים אלו נגרמים בגין צלקות בחצוצרות שהופיעו לאחר זיהומים קודמים. אצל כ- 50 אחוזים מהנשים שחוו אירוע של הריון חוץ רחמי ישנו עבר של זיהום באברי האגן. מיעוט מקרי ההריון החוץ רחמי נובע כתוצאה מדפורמציה מולדת במבנה החצוצרות, צלקות באיזור כתוצאה מניתוחי בטן בעבר (כגון ניתוח לכריתת תוספתן), או ניתוח קודם בחצוצרות. קיימים גם מקרים בהם לא ברורה הסיבה להופעת הריון חוץ רחמי.

מתן הורמונים, בעיקר אסטרוגן ופרוגסטרון, עלול לפגוע בתנועתיות רקמת החצוצרה והאטה בהעברת הביצית המופרית לכיוון הרחם. האטה זו עלולה להוביל להשרשת הביצית בדופן החצוצרה, ולהתפתחות הריון חוץ רחמי. הסיכוי להופעת הריון חוץ רחמי בנשים המטופלות בגלולות המכילות פרוגסטרון בלבד הינו פי 5 לעומת האוכלוסיה הכללית. הסיכוי גבוה מאוד גם בקבוצת הנשים המטופלת בהתקן תוך רחמי בכלל ובפרט התקן המכיל הורמוני פרוגסטרון.

השכיחות של הריון חוץ רחמי באוכלוסיה כיום הינה אחד ל- 40-100 הריונות . שכיחות זו נמצאת בעליה לעומת השכיחות בשנות השבעים והשמונים. העליה בשכיחות התופעה נובעת מעליה משכיחות זיהומי האגן בנשים, ועליה במספר ניתוחי החצוצרות.

קשה למנוע הריונות חוץ רחמיים שאינם בחצוצרה. במקרים מסויימים ניתן למנוע הריונות חוץ רחמיים בחצוצרה, שמהווים את רוב המקרים, על ידי מניעת חשיפה למצבים שמעודדים יצירת צלקות על גבי החצוצרות. לדוגמה, ניתן להימנע מגורמי הסיכון לזיהומים באגן כגון: יחסי מין עם מספר רב של בני זוג וללא קונדום. כמו כן לאבחון וטיפול מהירים במחלות המעברות במגע מיני תורמים למניעת ההתפתחות של זיהומים קשים באגן.

הריון חוץ רחמי ישלב סימנים וסימפומיים אופיניים להריון התחלתי, אך לא בעוצמה הקיימת בהריון תקין. הסימן הראשוני יהיה אי הופעת הווסת שמרמזת על קיום הריון. כשר הרופא יבצע בדיקת דם לחלבון העוברי (המעיד על הריון- Beta HCG) יופיעו ערכים נמוכים בהשוואה לערכים המופיעים בהריון תקין.

סימנים נוספים שיכולים להופיע: כאבי בטן, דימום נרתיקי בכמות מעטה, רגישות בשדיים, בחילות, וכאבים בגב התחתון.
לעיתים אישה תופיע בשלב חריף כאשר התרחש קרע ודימום חריף מהחצוצרה, הסימנים אז יהיו חדים יותר ויכללו: כאבים עזים ביותר ופתאומיים בבטן תחתונה, עילפון, או חולשה משמעותית.
בבדיקה גניקולוגית הרופא יבדוק את הטפולות (החצוצרות והשחלות) והאישה תרגיש כאבים עזים. כמו כן בבדיקות דם יתכנו סימנים של דימום כגון ערכי המוגלובין והמטוכריט נמוכים. בבדיקת אולטראסאונד, לא נראה את שק ההריון ברחם, זאת בניגוד להריון תקין.

הריון חוץ רחמי אינו יכול להתפתח לעובר בריא. ב-20 אחוז מהמקרים החולה מגיעה לבית החולים כאשר החצוצרה נקרעה והתחיל דימום משמעותי בבטן, מצב המסכן את חיי החולה ודורש טיפול מהיר ביותר. הטיפול כולל מתן מנות דם, חימום האישה, וניתוח דחוף לעצירת הדימום. בניתוח מסלקים את רקמת ההריון ומנסים לתקן ככל הניתן את הנזק שנגרם לרקמת החצוצרה.

במקרים שאינם דחופים, ללא קרע בחצוצרה ודימום, ניתן לבצע ניתוח בשיטת הלפקרוסקופיה, בה מחדירים דרך חור קטן בבטן סיב אופטי ודרך שני חורים נוספים מחדירים מכשירים וכורתים את שק ההריון בניסיון לשמר את החצוצרות. היתרון הגדול בניתוח זה הוא האישפוז הקצר וההחלמה המהירה של החולה.
קיימים גם טיפולים שאינם ניתוחיים, טיפולים אלו נמצאים בשימוש במצבים בהם ההריון החוץ רחמי התגלה בשלב מוקדם יחסית, וללא סכנה לדימום או קרע בחצוצרה. במסגרת הטיפול התרופתי משתמשים בתרופות כגון מטוטרקסט ומבצעים בדיקות חוזרות של רמת החלבון העוברי כדי לראות ירידה ברמתו שמעידה על נסיגת ההריון.

כיום שיעור התמותה מהריון חוץ רחמי בארה"ב עומד על כ- 2 אחוזים. סיבוך חמור פחות של התופעה הוא אי פוריות. כ- 50 אחוז מהנשים שחוו הריון חוץ רחמי לא יצליחו להרות באופן נורמאלי בעתיד או יפילו את העובר לפני סיום הטרימסטר הראשון.

חשוב לזכור כי הריון חוץ רחמי יכול להופיע אצל כל אישה גם אם היא משתמשת באמצעי מניעה. הריון חוץ רחמי מסכן את חיי החולה, ועל כן חשוב לאבחן מצב זה מוקדם ככל האפשר כדי להמנע מניתוח דחוף בעקבות דימום קשה.