בחירת הטיפול המתאים בסטטינים

רקע

הגישה המקובלת כיום בעת טיפול בסטטינים למניעה ראשונית של מחלות קרדיו-ווסקולריות היא טיפול לפי ערכי מטרה (treat to target). גישה חלופית, לא נפוצה, היא מינון קבוע של סטטינים הנקבע לפי מידת הסיכון של המטופל הספציפי על-פי פרמינגהם (tailored treatment). בגישה זו אין מעלים את מינון הסטטינים גם אם לא הושגו ערכי המטרה.

מטרת המחקר שפורסם השבוע, ינואר 2010, בכתב העת Annals of Internal Medicine הייתה להשוות בין שתי הגישות הטיפוליות הללו.

שיטות

נסקרו כל המחקרים שעסקו בטיפול בסטטינים מ-1994 עד 2009, ונבדקו גורמי הסיכון של המטופלים. במטה-אנליזה נכללו מטופלים בגילאי 30-75, ללא היסטוריה של אירועים לבביים.

המטופלים מוינו לפי הגישה הטיפולית בה הם טופלו בסטטינים:
הקבוצה הראשונה טופלה בגישת "טיפול קבוע על-פי סיכון פרמינגהם":

מינון קבוע של 40 מ"ג Simvastatin ליום לסיכון של 5-15% למחלה קורונרית ע"פ 5 שנים.
מינון קבוע של 40 מ"ג Atorvastatin ליום לסיכון מעל 15% ע"פ 5 שנים.

הקבוצה השנייה טופלה בגישת "טיפול להשגת ערכי מטרה". מטופלים בקבוצה זו טופלו במינוני סטטינים משתנים בהתאם לערכי הכולסטרול בדם. בתכנית זו הועלו מינוני הסטטינים בהתאם לקווים המנחים של ה-National Cholesterol Education Program [NCEP] III.

בוצעה אנליזה סטטיסטית להשוואת שתי הקבוצות למדד Quality-adjusted life-years (מדד המשקלל את מספר השנים שהתווספו תחת הטיפול ואיכותם).

תוצאות

גישת ה"טיפול לפי סיכון" השיגה, באופן ברור, תוצאות טובות יותר, עם זאת שפחות מטופלים טופלו במינונים גבוהים של סטטינים.

מסקנות

1. גישת ה"טיפול במינון קבוע לפי סיכון" נמצאה משמעותית יעילה יותר במניעה ראשונית של אירועים קרדיווסקולרים בהשוואה לגישת ה"טיפול לפי ערכי מטרה".

2. יתרון נוסף בגישת ה"טיפול במינון קבוע לפי סיכון" היה הפחתת שיעור החולים אשר טופלו במינון גבוה של סטטינים.

לתקציר המחקר - לחצו כאן.
לכתבות נוספות והרשמה לאתר ללא תשלום - הקליקו כאן.