ההיסטוריה של הרפואה - צעדים ראשונים מאור כשדים

שורשיו של העם העברי נעוצים בתרבויות עשירות ומפותחות שקדמו לעמנו, והתנ"ך מספר שאברהם אבינו, האב המיתולוגי של העם העברי נדד לארץ כנען ממקום שנקרא אור כשדים, הלא היא ארם נהריים (מסופוטומיה) שבעת העתיקה נחשבה לאחת מחבלי העולם הקדום והעשיר ביותר של אותה תקופה, כשהאזור מכונה גם בשם "הסהר הפורה", עדות לפוריותו של חבל הארץ הקדום.

חבל עולם זה, שבין נהרות הפרת והחידקל, והמשתרע בין עיראק, אירן וטורקיה של ימינו, היה חבל ארץ פורה ונוח למחיה. האזור רחש חיים, תרבויות עשירות וגדולות צמחו כאן, ובאותה תקופה היה זה אחד ממרכזי העולם התרבותי של אז.

בתמונה נראים שרידי מבנה בצורת פירמידה, באתר הארכיאולוגי "אור" הנמצא בעירק. החוקרים משערים כי מדובר ב-"מגדל בבל" התנכ"י.

באזור ארם נהריים התפתחה גם הרפואה הקדומה והמתועדת לראשונה בכתובים. ובאזור מסופוטמיה צמחו האימפריות הגדולות הראשונות בעולם. אחת הערים הגדולות באותה תקופה הייתה העיר "שומר" שנוסדה ופרחה כ-2300 שנים לפני הולדת ישו.

העיר נוסדה על ידי סאראגון מלך אשור, אשר כבש ואיחד את כל האזור לאחת האימפריות האדירות של אותה תקופה. בשנים 1600 עד 1700 לפנה"ס נפלה אימפריית אשור ועל חורבותיה קמה האימפריה הבבלית, אשר בראשה עמד המלך חמורבי, מלך אשר ידוע עד ימינו בשל קובץ החוקים "חוקי חמורבי", הקרויים על שמו.

המצאות וחידושים מדעיים רבים מיוחסים לאותה תקופה, ביניהם המצאת הגלגל, הקשת, מידות האורך והמשקל, המתמטיקה והאסטרונומיה. לתקופה הבבלית מיוחסים גם מדידת הזמן ולוח השנה, וגם לאחת ההמצאות החשובות ביותר לאנושות, הכתב הקדום, שהיא ללא ספק אחת התרומות החשובות ביותר למין האנושי.
כתב ה"יתדות" הופיע לראשונה כ-3000 שנה לפנה"ס בשומר, ולוחות החרס נמצאו כשעליהן חרוטים באופן מפורט אירועים חשובים. הלוחות הקדומים תיארו בכתב יתדות מוצרי מזון, מסחר, מלחמות, מעשים ואירועים של מלכי התקופה ונכבדיה, ועל כתבי החרס נמצאו גם הכתבים המדעיים של הזמן העתיק.

מאז ומעולם נחשבו המחלות בעולם העתיק לסוג של "קללת האלים", והאמונה הייתה כי החולה או בני משפחתו חטאו והביאו על עצמם את עונש המחלה. המרפאים של אותה תקופה היו כהני דת, והטיפול בחולים כלל בעיקר תפילות, מגיה וכישוף יותר מאשר שימוש בתרופות.

במקביל לכוהני הדת החלה להתפתח הרפואה כמקצוע חילוני, שאינו קשור לצד המיסטי, ועסקו בכך אנשים אשר הידע הרפואי הועבר אליהם מאבותיהם על ידי לימוד ושינון. הם טיפלו בחולים בעזרת תרופות ומכשור רפואי, בנוסף לתפילות שנתנו כהני הדת.

ככל הנראה, השילוב של מגיה, תפילה לאל וטיפול בעזרת תרופות נתן תוצאות טובות יותר מטיפול ללא תרופות, ומקצוע הרפואה בעולם העתיק פרח. מרבית הידע הרפואי של אותה תקופה נשמר במקדשי האלים, אלים שהיו אחראים על פי האמונה לבריאות. מקדשים אלו היו בעצם גם בתי הספר הראשונים לרפואה, ושם קוימו לראשונה, בצורה מסודרת פחות או יותר, לימודי רפואה שכללו שינון והעברת הידע לדורות הבאים.

אלילי הרפואה תוארו תמיד בעת העתיקה כנושאים בידם את הנחש, שקשור למקצוע הרפואה כבר מעידן קדום ולא רק במסופוטמיה, אלא בכל התרבויות הקדומות. הרופאים של אותה תקופה טיפלו בחולים תוך שילוב של תפילות, לחשים, תרופות ומכשור פרימיטיבי.



אחת הדרכים ה-"מדעיות" לאבחון סיבת מחלה בעולם העתיק הייתה להקריב טלה, להוציא ממנו את הכבד ולהתבונן בו, וכך לדעת את טיב מחלתו או חטאו של הפציינט. הידע האנטומי אכן היה קלוש אולם כבר אז ידעו כי הכבד הוא איבר חשוב ומרכזי בגוף החיה והאדם.

בנוסף לכישוף ולרפואה המגית, נמצאו גם ראיות רבות בכתב. נמצאו חרסים עם תיאורים של סימפטומים של מחלות, הסברים לרקיחת תרופות, כמויות, דרך מתן התרופה במריחה, שתייה ואפילו שימוש בחוקנים.

חרסים אלו היוו למעשה את "ספר התרופות" הראשון הידוע לאנושות. קימות עדויות בלתי ישירות לביצוע ניתוחים קטנים באותה תקופה, ואפשר להניח שבוצעו פעולות כירורגיות זעירות שהיו קשורות לפציעות מלחמתיות. הניתוחים של אז כללו ניקוז של מורסות (אבצס), טיפול כירורגי במחלות עיניים שהיו נפוצות אז ועוד.

בחפירות ארכיאולוגיות נמצא מכשור רפואי שהתברר כי השתמשו בו אז לטיפול שגרתי וקבוע במורסות, פצעים וחתכים. אולם להיות רופא בתקופה העתיקה טמן בחובו סכנה לא קטנה וכל סטייה מדרך הטיפול השגרתית יכלה להיגמר די רע למנתח העתיק.

אז איך באמת חיו הרופאים של העת העתיקה? והאם הם נהנו מרמת חיים גבוהה?
על כך בכתבה הבאה.