40 שבועות של אי ודאות - בדיקת דם להריון, מי שפיר, ובדיקות נוספות
את מנסה לשלוט בכל, את מנסה לכסות את כל האופציות, על בדיקות בהריון ועל הרצון לתפוס מעט שלווה
עוד בנושא: אפידורל, אקמול בהריון
שירלי זייפמן
הריון אינו מחלה, אמרת את זה לא פעם גם לאחרות, אלא שהבחילות, הנפיחויות, העייפות ושלל הבדיקות הנלוות לתחושת האופוריה, די מערערות לך את הביטחון בדברים. בחודשים הקרובים, אחת לכמה שבועות, תתבקשי להושיט את זרועך לאחות מעבדה שתקיז את דמך, תחשפי את רחמך על מנת שיתוצפת וינוטר ויש סיכוי טוב שבכך לא יסתכם מספר "תחנות הבדיקה" שבהן תבקרי במהלך ההריון. בתום כל בדיקה כזאת תצפי בכיליון עיניים לגיליון התשובות. כשזה יגיע, תטלפני לגינקולוג תוך ציפייה שישמיע עבורך את צמדי המילים הנכספות "את בריאה", "ההריון תקין". רק אז תרשי לעצמך לנשום לרווחה, לחטוף שעת שינה מתוקה ולטפל בצרבת המעיקה.
אם בעבר, החרדה והדאגה הכנה לשלומו ולבריאותו של הילד ליוותה את ההורים מרגע היוולדו, הרי שהיום, בעזרתה האדיבה של הקידמה הטכנולוגית המאפשרת להורים "לראות את הנולד" ולנבא את הסיכויים ללדת תינוק בריא, הן מתעוררות לחיים טרם ההתעברות ומתעצמות בעקביות מבדיקה לבדיקה במהלך חודשי ההריון.
"הרפואה בכל העולם המערבי היא הגנתית", מסביר ד"ר קובי זר, רופא בכיר, מומחה למחלות נשים, יילוד ואולטרסאונד. "על פי חוק זכויות החולה משנת 1996, חלה על הרופא החובה למסור לאישה פרטים אודות הבדיקות הקיימות, גם אלה שאינן ניתנות בסל השירותים של הקופה, ולהסביר את משמעותן והשלכותיהן. הבדיקות אינן מיותרות. אישה הרה מגיעה לביקורת אצל הגינקולוג אחת לחודש, בממוצע. חשוב מאוד לבדוק אותה, להתייחס להרגשה שלה, לגודל הבטן, למשקל, אבל באותה מידה חשוב לדעת מה שלומו של העובר. הדרך היחידה לקבל אינפורמציה מהימנה ומלאה, ככל שניתן, היא באמצעות ביצוע שורה של בדיקות מקיפות.
"באופן כללי, עוד לפני ההתעברות, אני ממליץ לאישה לקחת חומצה פולית כדי למנוע מומים פתוחים בעמוד השדרה של העובר, לבדוק את רמת הנוגדנים לאדמת ולקבל חיסון במידה שצריך. כמו כן יש לבדוק, על מנת לשלול, הימצאות של טפיל טוקסופלסמוזיס, המופרש בצואת חתולים אך קיים גם בבשר נא, שלא נמצא בפיקוח וטרינרי, וכן את הימצאות הווירוס CMV, הנחשב למסוכן במיוחד אם נדבקים בו בשליש הראשון של ההריון, על אף שמשרד הבריאות אינו ממליץ על בדיקה זו, וגם צהבת B ומחלות פנים (עגבת, זיבה).
גם את הבדיקות הגנטיות כדאי לבצע לפני ההתעברות, אך עם הכניסה להריון מומלץ להתעדכן אצל הרופא על בדיקות חדשות שאולי היתוספו. הבדיקות הגנטיות תלויות במוצא המשפחות של בני הזוג, כיוון שכך אפשר להתייחס למוטציות אפשריות, והן כוללות X שביר, גושה, ציסטיק פיברוזיס, בלום, אנמיה ע"ש פנקוני, קנוון, דיסאוטונומיה משפחתית וטיי זקס, שאותה מבצע בן הזוג.
"במהלך ההריון מקובל לעשות אולטרסאונד ראשון בין השבועות 9-6, שבו בודקים את חיות ההריון, מספר השקים ואת השחלות, ומקבלים אישור לגיל ההריון. בין השבועות 12-10 מבצעים אולטרסאונד לבדיקת שקיפות עורפית ולוקחים דם לסקר הביוכימי של השליש הראשון. בין השבועות 14-16 מבצעים סקירת מערכות מוקדמת ומורחבת, שבה בודקים את כל האיברים שניתן לראות בשלב זה, מעדשות העיניים ועד אצבעות הרגליים.
"בין השבועות 16-18 מבצעים בדיקת דם לצורך בחינת החלבון העוברי. זוהי, בעצם, בדיקת הסקר הביוכימי של השליש השני. כיוון שיש מקרים שבהם תוצאות הסקר של השליש הראשון אינן תואמות, אפילו בקירוב, את תוצאות הסקר של השליש השני, ניתן לבצע בדיקה משולבת, שבה שומרים את תוצאות בדיקת הסקר הביוכימי הראשון והשקיפות העורפית, ורק לאחר שמבצעים את בדיקת הסקר השני מקבלים ערך אחד משוקלל של כולם, שהוא מדויק ומהימן יותר.
"בין השבועות 23-22 מבצעים סקירת מערכות מאוחרת. בין השבועות 26-24 לוקחים דם לצורך בדיקת העמסת סוכר של 50 גרם ואם המקרה פתולוגי, מבצעים בדיקה ארוכה יותר של 100 גרם. בשבוע ה- 28, אישה שסוג הדם שלה התגלה כ-RH מינוס, צריכה לקבל זריקת אנטי D. אולטרסאונד נוסף מבצעים בשבוע ה- 32, כדי לבחון עקומת גדילה".
בדיקת מי השפיר מתבצעת בסביבות השבוע ה- 18 והיא מיועדת לנשים מעל גיל 35, לאלה שבתשובת הסקר הביוכימי של השליש השני התקבלה תוצאה של פחות מ- 1:400 (סיכוי לתסמונת דאון) או שבסקר הביוכימי של השליש הראשון התוצאה היתה פחות מ- 1:400 וכאשר השקיפות העורפית היתה מעל ל- 3 מילימטר. נשים המשתייכות לקטיגוריות אלה נשלחות ליועץ גנטי, על מנת שיעבד את המידע ויקבע אם הן אכן צריכות לעבור גם בדיקת מי שפיר.
"אישה שייעצו לה לעבור בדיקת מי שפיר, צריכה להביא בחשבון גם את הסיכון הסטטיסטי להפלה שהוא בין 1:200 ל- 1:300. כיוון שמרבית הבדיקות בהריון עוסקות בסטטיסטיקות, אפשר לומר בביטחה שרוב הסיכויים הם, שבסופו של דבר, ההריון יהיה תקין והעובר בסדר גמור. הדבר נכון גם לגבי הסטטיסטיקה של בדיקת מי השפיר. הרי אם הסיכון להפלה הוא 1:300, זה גם אומר ש299- בדיקות מי שפיר מסתיימות בהצלחה...
"החשש העיקרי מתקיים כאשר מקבלים בבדיקות תוצאות של הסתברויות גבוהות, למשל סיכוי של 1:10 להימצאות מום או מחלה, אבל גם אז צריך לזכור שבתשעה מהמקרים, התינוק יהיה בריא".
ד"ר זר סבור, כי בשנים האחרונות הולך וגובר רצונן של נשים להיבדק, אך לרוב לא מדובר על בדיקות מסוכנות, יחסית, כמו מי שפיר. העלייה המשמעותית חלה דווקא במספר הנשים המבקשות לעבור בדיקות גנטיות.
"נשים רבות נכנסות להריון לקראת גיל 30. ככל שהגיל עולה, כך גוברת המודעות ואיתה מתרבים גם החששות והפחדים. ייתכן שמכאן נובעת הדרישה לקיים בדיקות נוספות. סיבה נוספת היא התפתחות הרפואה, שמוציאה לשוק בדיקות עדכניות חדשות לבקרים, המגבירות אף הן את הדרישה", הוא אומר.
"לפני שנכנסתי להריון", מספרת רקפת רבינוביץ', 31, אמא ללירי, תינוקת בריאה ומקסימה בת חמישה חודשים, "חשבתי לעשות רק את הבדיקות הרגילות שעליהן ימליץ הרופא ושקופת החולים תממן. לא התכוונתי לקפוץ על כל בדיקה חדשה שיוצאת לשוק, הרי אין לזה סוף. חייתי בגישה שמה שצריך לקרות, יקרה".
ובכל זאת עשית את רוב הבדיקות האפשריות, כולל בדיקת מי שפיר.
"את הבדיקות הגנטיות ואת סקירת המערכות הראשונה עשיתי בעקבות המלצת הגינקולוג שלי וגם בגלל הלחץ הסביבתי, חברתי ומשפחתי. כשנכנסתי להריון קיבלתי את התחושה שכולן עוברות את הבדיקות הספציפיות האלה, ובאיזשהו מקום התחלתי להרגיש שגם אני חייבת לעבור אותן, כדי לדעת מראש אם חלילה יש בעיה.
"קיוויתי שאצליח להימנע מבדיקת מי שפיר בגלל שהיא פולשנית ומסוכנת לעובר. אלא שבעקבות התוצאות של בדיקת החלבון העוברי נשלחתי ליועץ גנטי. הוא הסביר לי כי מדובר על בדיקת סקר, וכי הוא ממליץ, גם בהתחשב בגילי, על בדיקת מי שפיר. לאחר שלושה שבועות נוספים של מתח וחרדה הגיעה התשובה שהכל תקין.
"אני מאמינה שהחששות הכבדים שליוו אותי לאורך התקופה הזאת, של ההמתנה לקבלת תוצאות הבדיקה של החלבון העוברי והזמן שעבר עד לקבלת ההנחיות מהגינקולוג והמפגש עם היועץ הגנטי, השפיעו על כך שנכנסתי לשמירת הריון עד ללידה. בדיעבד, חשוב היה לי לבצע בדיקת מי שפיר כדי לקבוע אם יש בעיה ולהחליט איך אני מתמודדת איתה. מצד שני, הלחץ והמתח הממושך שהתפתחו סביב כל הבדיקות האלה כמעט גרמו ללידה מוקדמת של התינוקת, וזהו מחיר שלא כדאי לשלם".
דלית בלונדר-רון, פסיכולוגית קלינית, אומרת כי החרדה והלחץ הם מנת חלקם של הורים שבדרך, ואי אפשר להימנע מהם. "בזמן ההריון, האישה מאוד רגישה ופגיעה. זאת תקופה של לחץ שבה היא נדרשת לספק הגנה וביטחון לעובר שגדל ברחמה, וזאת תביעה מאוד לא פשוטה, בעיקר כשמדובר על הריון ראשון או על כזה שמפעיל לחץ רגשי נוסף על האישה, כמו הריון אחרי הפלה או הריונות קודמים בסיכון גבוה. מקורו של חלק מהלחץ הזה הוא בדורות הקודמים, אז עוברים מתו ברחם וילדים נפטרו בגיל צעיר, בגלל שלא קיבלו את המענה הרפואי שהיום כבר קיים. החרדה האיומה הזאת חלחלה גם לדור הנוכחי של ההורים".
גם המצב הביטחוני בארץ ודאי לא מסייע לירידת מפלס המתח.
"סכנת הקיום היא מוטיב מרכזי בחברה הישראלית, וחרדת ההישרדות מתעצמת כשהאישה בהריון. ההורים שרויים במתח מתמשך לגבי שאלות קיומיות מהותיות: האם התינוק שלנו יחיה? האם הוא יהיה בסדר? בריא? שלם? נורמלי? במשפחות שבהן היתה בעבר חריגה מהנורמה, המצב אף מורכב יותר. פעמים רבות הורים חוששים שמחלות נפש במשפחה יעברו לצאצא. יש נשים, בעלות נכויות גופניות ונפשיות, שמאמינות שאין ביכולתן ללדת תינוק מושלם, ולהיפך, נשים שמבחינה חיצונית וביולוגית תקינות לחלוטין, אך בגלל החוויה הפנימית שלהן, הן חושבות שלא יוכלו לייצר ילד מושלם, טוב ובריא. במקרים רבים הילד נתפס ככרטיס הביקור של ההורים. ברגע שקיימת אפשרות שמשהו לא תקין אצל העובר, זה מייד משליך על הדימוי העצמי של ההורים.
"יש להביא בחשבון גם את הדימוי של האישה כאם. המעבר לאימהות הוא תהליך מורכב וממושך. לוקח זמן עד שמתבססת ומוטמעת אצל האישה התחושה של 'אני אמא', כל שכן 'אני אמא טובה'. חלק מהזהות האימהית נקנית על ידי מעשים, אך כיוון שבהריון מרבית השינויים והתהליכים קורים מעצמם, נמנעת ממנה תחושת העשייה. לכן, האישה מרגישה שאם היא תקדיש את הזמן ואת הכסף ותעשה כל שביכולתה על מנת לברר שהכל תקין אצל הילד עוד בטרם נולד, היא כבר ממלאת היטב את תפקידה כאם, וזה ודאי ישליך על תפקודה כאם גם בעתיד".
לדברי בלונדר-רון, הדבר הקשה ביותר עבור ההורים הוא חוסר היכולת לשלוט במהלך הדברים ולנווט אותם. "במהלך ההריון, האישה אינה יכולה לשלוט ברוב השינויים החלים בגופה ובטח שלא בשינויים המתרחשים אצל עוברה. הדרך שלה ושל בן זוגה להתמודד עם הקושי היא לעשות את המקסימום שאפשר על מנת לטשטש את חוסר הוודאות וליצור מרחב מסוים של שליטה שיביא, בסופו של דבר, לירידה במתח. עריכת הבדיקות מכניסה אותם לסוג של שליטה. ניקח לדוגמה את האולטרסאונד. זהו כלי שמאפשר לראות מעבר למגבלות האנושיות. הוא נותן תמונה ויזואלית ממשית של הרחם ומסוגל לנפק אישור נוסף לכך שהכל כשורה, מה שבהכרח תורם לרוגע הנפשי".
אבל זאת חרב פיפיות. אנחנו רוצים לעשות בדיקות כדי שנוכל לבטל את מרבית החששות, אבל גם הבדיקות עצמן והציפייה לתשובות יוצרות לא פעם פחדים ומתחים.
"נכון, וזאת הסיבה לכך שבני הזוג צריכים לחשוב היטב אילו מהבדיקות מתאימות להם ומה הם מצפים להשיג מהמידע שיתקבל מהן. זוג דתי, למשל, יימנע מלהפיל בכל מקרה, ולכן אם הוא יקבל מידע שמשהו לא תקין, הדבר רק יגביר את רמת החרדה אצלו ולא יצמיח כל תועלת. מצד שני, אותו זוג יוכל להיות מוכן יותר נפשית ורגשית במקרה שהתוצאות יצביעו על בעיה. זוג אחר יוכל לנסות לבקש טיפול התערבותי בעובר לפני הלידה, אם ניתן לעשות זאת, או לבחור באפשרות של הפלה.
"בכל מקרה, כדאי שבני הזוג יבחרו מראש רופא שילווה אותם לאורך כל התהליך, כבר לפני הכניסה להריון, כדי שייוועצו בו בכל שאלה או נושא שמטריד אותם. הם צריכים להיות מאוד ממוקדים ומאוד ענייניים, כמו בצרכנות נבונה. הכי חשוב זה לחשוב יחד ולהתייעץ עם מישהו שסומכים עליו. הרופא, מצידו, צריך להתייחס אל בני הזוג כאל צרכנים בוגרים, האחראים לבחירות שלהם, ולהבין שזכותם וחובתם להבין ולקבל מענה הולם לחששותיהם".
בחלק מן המקרים אין הסכמה בין בני הזוג לגבי הבדיקות שהם מוכנים לעבור ולגבי המידע שברצונם לקבל.
"כשיש חילוקי דעות בין בני הזוג חשוב לשבת, לדבר ולהסביר עמדות זה לזה. צריך להביא בחשבון את הרגישויות של האישה, שעוברת חוויות חדשות ושונות, הגורמות לה לעיתים לריחוק מבעלה, אבל לזכור שגם הבעל מרגיש לפעמים מחוץ למשחק. לעיתים הרצון לקיים את כל הבדיקות נובע דווקא מהצורך שלו להתחבר להריון דרך עשייה: לראות את העובר באולטרסאונד, לעבור בדיקות גנטיות ולקחת חלק פעיל, במידת האפשר. לעיתים, חוסר הסכמה טכני, לכאורה, משקף חרדות מפני המעבר להורות, ואם אלה מטופלות כראוי, לבני הזוג מתאפשרת כניסה חלקה יותר לשלב משמעותי זה של חייהם".
וכשמגיע הרגע שבו ההורים מגלים שתוצאות הבדיקה שונות מכפי שקיוו?
"קודם כל חשוב שכל מידע רפואי יינתן רק על ידי האדם שהוסמך לתת אותו ושיוכל לסייע לבני הזוג להבין את משמעותו, כמו גם את הדרך להתמודד איתו מבחינה נפשית. צריך לגלות רגישות גם כשלא מדובר על מקרים קיצוניים, כדי לא להכניס את ההורים למתח ולחרדה נוספים, שעשויים להתברר בהמשך כמיותרים. חשוב לזכור שהריון הוא שלב שבו בני הזוג מרגישים פגיעות רבה וחוסר שליטה, ועל כן חשוב לבדוק מי מטפל בזוג, מי מוסר לו את המידע, איך ומתי".
"חשוב שתוצאות הבדיקות יישלחו לגינקולוג המטפל או ליועץ הגנטי והם ישוחחו עליהן עם בני הזוג", מחזק ד"ר זר את הדברים. "אולם צריך לזכור שחובת המערכת היא למסור את התוצאות לנבדקת בכל מקרה, כדי שלא ייווצר מצב שבו האינפורמציה לא נמסרה, למשל בשל היעדרות ממושכת של רופא. עם זאת, המידע חייב להימסר על ידי גורם מקצועי ומוסמך".
- הבדיקות שיש לבצע במהלך ההריון ולפניו נועדו לעקוב אחר מצבה של האם ולבחון את שלומו של העובר מדי תקופה, ולכן אין לזלזל במידת הנחיצות שלהן.
- יחד עם זאת, אין צורך לבצע את כל הבדיקות הקיימות אלא לשקלל סיכויים מול סיכונים ולסמוך על המלצות הרופא המטפל.
- חשוב לזכור כי המתח והחרדה המלווים את ההורים לעתיד מרגע ההתעברות עלולים לגבור עם כל בדיקה שעליהם לבצע, אך מצד שני יש בכוחן של תוצאות הבדיקות להרגיע לקראת הבאות.
למידע נוסף על בדיקות דם
