היפוקרטס והטיפולים רפואיים של ימינו
כתבי היפוקרטס מצטיינים בדיווחים הרפואיים המפורטים הכלולים בהם, הם כתובים בבהירות מפליאה ומעניין לראות כיצד היה היפוקרטס קרוב קרוב לתפיסת הטיפול הרפואי של ימינו אנו. ערש הרפואה המודרנית
כתבי היפוקרטס כיסו נושאים שונים ומגוונים, וכללו כתבים על הגולגולת ופצעי ראש, כירורגיה, שברים, פרקים וגם על ה-"המוכליקון" - המכשיר לייצוב שברים. הכתבים כתובים בצורה טכנית ומפורטת מאד, וחלק מדרכי הטיפול אפילו שרירים וקיימים גם כיום.
שברי גולגולת מתוארים בדייקנות, כולל הסימפטומים ודרכי האבחון, וכבר אז היה קיים תאור של ניתוח נוירוכירורגי להסרת שבר בגולגולת הלוחץ על המוח, ללא גרימת נזק לרקמת המוח העדינה.
במקרים אלו מתוארת בכתבים תצפית של התכווצויות הנובעות משבר דחוס בגולגולת, אך אז לא היה הסבר לתופעה ולא הייתה המלצה לטיפול פרט לביצוע הניתוח.
בכתבים מתוארים תיאורים מפורטים לדרכי טיפול בשברים ונקעים, תוך תיאור צורת האיבר הפגוע, וגם הדרך להחזיר נקעים או שברים למקומם ודרכי הקיבוע.
על כתבי היפוקרטס, הטיפול הרפואי בשטפי דם כלל חבישה הדוקה והמתנה, אולם באותה עת הייתה עוד שיטה מקובלת מאוד - צריבת פצעים על ידי אש.
היפוקראטס:
" מה שתרופות אינן מרפאות, הסכין מרפאת.
מה שהסכין אינה מרפאת, האש מרפאת.
מה שהאש אינה מרפאת, אינו ניתן לריפוי ! "
מוטיב זה של שימוש באש לצורך ריפוי הוא קדום מאוד ולא היה חדש בתקופתו של היפוקרטס, והטיפול באש כבר מופיע ברפואה הבבלית והאינדיאנית הקדומות.
כתבי היפוקראטס גם מתארים מחלות שונות, כולל פרוט המכשירים הנחוצים לעבודתו של הרופא, תרופות, חבישות וקיבועים, ואפילו שולחן ניתוח והתאורה הנחוצה לצורך ביצוע פעולה כירורגית - ניתוחית.
המקצוע הרפואי של מיילדות שמר התבסס באותה תקופה על תערובת של ידע ודעות קדומות. הייונים הקדמונים ידעו כי לידת תינוק עם ראשו קדימה היא לידה נורמלית ואילו בלידת עכוז יש לסובב את הילוד.
ההנחה ה-"מדעית" של אותה תקופה סברה כי התינוק הוא זה שקובע את זמן לידתו, ומיקומם של אברי המין והרחם בחלל הבטן לא היה ידוע אז. יחד עם זאת הייתה ידיעה אנטומית של הרחם, ולידה בוצעה לרוב בכריעה על ידי מילדות מנוסות אשר ידעו גם לחלץ את השלייה בעדינות ולמנוע קריעה של כלי דם. יחד עם זאת, תמותת אמהות ותינוקות באותה תקופה הייתה עדיין גבוהה.
היפוקרטס ותלמידיו ייחסו חשיבות מרובה לתיאור מצבו הנפשי של החולה, והדעה הייתה כי מצב נפשי קשור במחלה גופנית. בכתבים מתוארים מצבים נפשיים של דפרסיה, מלנכוליה, אקסיטציה ועוד. תיאורי המצבים הנפשיים של החולים היו מפורטים ביותר וכללו בדיקה נוירולוגית, בדיקת שמיעה ובדיקת ראיה.
מקום מיוחד תפסה "מחלת הנפילה", האפילפסיה, שתוארה באופן מפורט אך ללא הידע על הגורמים או טיב המחלה. האפילפסיה אף זכתה לכינוי "המחלה הקדושה", זאת משום שהיא יוחסה לתגובתו של החולה למגע אלוהי. אנשים אלו נחשבו כקדושים בעלי יכולת להתקשר בעת ההתקף עם אלוהים, אולם היפוקרטס היה אחד הראשונים להבחין שההתקפים האפילפטיים מופיעים לאחר ניתוחים או חבלות למוח.
הכתבות הבאות:
שבועת היפוקרטס: לידתה של האתיקה הרפואית
שבועת היפוקרטס - הנקודה היהודית
