ניתוחי חזה: הגדלה והרמה

שד האישה אינו רק סמל פריון ומקור הזנה לתינוק, אלא סמל נשיות, אסתטיות ומוקד משיכה מיני. כאשר השדיים אינם מתפתחים כפי שצריך הם גורמים לאישה תחושת פגיעה בנשיותן. לעומת זאת גם שדיים גדולים מידי שגורמים לכיפוף הגב, מסבים כאבי כתפיים וגב ומפריעים בפעילות פיזית כגון ריצה - מהוויים מטרד לא רצוי.

השדיים מורכבים מעור, רקמה בלוטית ושומן ומתפתחים בגילאי 11-15. נשים רבות שסובלות מתת התפתחות של השד או מהידלדלות השד בשלהי תקופת הפוריות מבקשות לפתור את הבעיה בדרך ניתוחית, על ידי הגדלת השדיים באמצעות תותבת סיליקון שהיא מעין שקית עגלגלה מלאה בסיליקון נוזלי וצמיגותה דומה לצמיגות השד הטבעי. ישנן דרכים שונות להכנסת התותבת למקומה וישנן תותבות סיליקון רבות ששונות בגודלן ויש להתאימן לכל אישה באופן פרטני.

ניתוחי הגדלת חזה וניתוחי הרמת חזה הפכו ברבות השנים לניתוחים הפלסטיים הפופולריים ביותר בעולם בקרב נשים המעוניינות להגדיל את נפח השדיים - ומתאפשרים כבר מגיל 18, אז מפסיק תהליך ההתפתחות הטבעי של השדיים. ניתוחי הרמת חזה מיועדים להרמת חזה שצנח - ומתבצעים לצורך הרמה בלבד, או בשילוב של הרמה והגדלה.

מתי שד נחשב שד "יפה"?

שד בו הפטמה ממוקמת במרכז ופונה מעט כלפי מעלה - נחשב לשד יפה. ככל שהנפח בחלקו העליון של השד יהיה גבוה יותר - הפטמה והעטרה יפנו יותר מטה, מה שיעניק צורת שד יפה בבגד ים או חזייה, אבל פחות יפה בעירום.

כאשר באים לעשות ניתוח חזה, יש לזכור כי הגודל המתקבל הוא לא בהכרח גודל השתל המוכנס, אלא שילוב של הנפח שהיה קודם - והמקום בו ניתן לשים את השתל. ניתוח מוצלח הוא ניתוח שלאחריו נראה השד חיוני וטבעי - ולאו דווקא ניתוח בו נעשה שימוש בשתל גדול.

כיצד מחליטים על גודל השתל הרצוי?

בניתוח הגדלת חזה, הרופא המנתח צריך למצוא את האיזון הנכון בין רצון המטופלת לבצע הגדלה בגודל מסוים - לבין הידע הרפואי שיש לו, לגבי מה שיביא לתוצאה הטובה ביותר, למשך הזמן הארוך ביותר. לכן, בחירת השתל הנכון - לפני כניסה לניתוח הגדלת חזה - דורשת קודם כל תיאום ציפיות בין המטופלת לבין המנתח.

ההחלטה על גודל השתל, צורתו ומיקומו - מתקבלת לאחר פגישה שבה מוודאים כי רמת הציפיות של הלקוחה היא רמת ציפיות ריאלית - ובודקים האם היא מתאימה לניתוח, מבחינת בעיות רפואיות ומבחינת המידות הפיזיולוגיות.

בפגישה זו, גם מודדים - בעזרת מכשיר ייעודי מיוחד - את נפח השדיים הקיים. בודקים ומודדים את מיקום השדיים על שטח בית החזה; ולוקחים את כל המידות ההכרחיות - רוחב השד, גובה השד ועובי הרקמה (פינץ') וכמובן - מבנה גופה ונתוניה של המטופלת. רק לאחר ביצוע כל הבדיקות האלה, בוחרים איזה שתל לשים; ואיפה למקם אותו, מבחינת ה"כיס" שניצור עבורו. בסופו של דבר ההחלטה אודות הגודל הרצוי של השתל היא החלטה משותפת של החולה ושל המנתח הפלסטי.

מהם סוגי השתלים הקיימים?

ההגדלה מתבצעת באמצעות הכנסה של תותב לחלל החזה. רוב התותבים הם שתלי סיליקון, המעניקים לטעמי את התוצאה הטבעית ביותר, אך ניתן להשתיל גם שתלי סיליקון בעלי ציפוי פוליאוריתן או מי מלח.

גם מבחינת הצורה, השתלים שונים ביניהם - ומתחלקים לשתלים בעלי פרופיל חצי עגול ושתלים בעלי פרופיל אגסי אנטומי, הדומה לטיפה. לכל אחד מהשתלים - יתרונות וחסרונות. הצורה האנטומית מדמה אמנם את הצורה הטבעית של השד, אך לעיתים עלול השתל להתהפך - ולגרום לעיוות בצורת השד. הצורה העגולה והפופולרית יותר, אמנם פחות טבעית, אך גם במקרה של התהפכות - לא ייווצר עיוות בצורה של השד.

היכן כדאי למקם את השתלים?

הכנסת התותב עשויה להתבצע דרך הקפל התת שדי, דרך בית השחי או דרך הפטמה - מעל או מתחת לשריר הפקטורליס; ההחלטה על מיקום הכניסה היא בדרך כלל פונקציה של כמות הריפוד העורי והתת-עורי, המיועדים לכיסוי השתל.

למשל: אצל נשים רזות מאוד, ימוקם השתל מתחת לשריר בית החזה (שריר המחובר מהחלק הפנימי של הזרוע, עד לעצם בית החזה), כך שמחצית מהשתל יכוסה בחלקו העליון. אם לא נמקם את השתל בצורה כזו, יבלוט השתל למעלה - וניתן יהיה להרגיש אותו דרך העור. לנשים בעלות רקמה עבה (3-4 ס"מ) - לא חייבים להיכנס את השתל לכיס העמוק, מתחת לשריר בית החזה - ועדיף להכניסו מתחת למעטפת השריר.

לשריר בית החזה יש מעטפת עדינה וחזקה - ודרושה מיומנות מיוחדת, על מנת לעשות את הכיס מתחת למעטפת זו. בשיטה זו, הכיס מדויק מאוד ושומר על מיקומו. יתרון נוסף לשיטה הזו: העובדה כי לא צריך להקריב את הכיס העמוק ביותר שמתחת לשריר; והניתוח מתאפיין במעט מאוד כאבים ומעניק תוצאות טובות לאורך זמן.

שיטה נפוצה נוספת: למקם את הכיס מתחת לשד עצמו - ומעל לשריר; אך שיטה זו פחות מומלצת, מפני שעם השנים, עלול השתל לנדוד - ולשנות מיקום.

החתך הנפוץ ביותר הוא החתך בגובה הקפל התת שדי. היתרונות בחתך זה: גישה מידית לתוך הכיס, המאפשרת שמירה קלה יותר על סימטריה בין השדיים - והצלקת, הנעלמת בקפל כמעט לגמרי. לנשים שלא מעוניינות בצלקת על פני השד, ניתן להכניס את השתל דרך חתך בבית השחי, כך שבכלל לא יוותרו צלקות על פני השד.

מקום נוסף, ממנו אפשר להכניס את השתל: המקום בו יש שינוי גוון בין העטרה לבין העור. שם מבצעים חתך חצי עגול, בחלק התחתון של העטרה, דרכו מכניסים את השתל. בשיטת חתך זו, נעלמת הצלקת כמעט לגמרי, אך יש לקחת בחשבון כי נכנסים דרך רקמת השד - ולכן חתך מסוג זה איננו מומלץ למי שמעוניינת לשמור על יכולת הנקה.

מה בנוגע להגדלת חזה - המשולבת בהרמת חזה?

עם הגיל, ובעקבות לידות והנקה - יש צניחה של השדיים, עם או בלי דלדול של נפח החזה. על מנת להשיב את השדיים למקומם, ניתן לבצע ניתוח הרמת חזה, או הרמת חזה משולבת עם הגדלה, במקרה של צניחה ודלדול.

מהן דרגות הצניחה של השד? מה משמעותן?

נהוג להתייחס לשד נפול לפי דרגות "פטוטיות", הנקבעות על פי מיקום העטרה והפטמה, ביחס לקפל התת-שדי (החלק התחתון ביותר של השד על פני בית החזה) - פטוטי, פטוטי מדרגה ראשונה, פטוטי מדרגה שנייה ופטוטי מדרגה שלישית.
פטוטי - משמעו כאשר העטרה ממוקמת מעל הקפל. במקרה זה, השד לא מוגדר נפול.
פטוטי מדרגה ראשונה - שד בו העטרה ממוקמת מעל הקפל, אבל קרוב אליו.
פטוטי מדרגה שנייה - שד בו העטרה ממוקמת בגובה הקפל.
פטוטי מדרגה שלישית - שד בו כל העטרה ממוקמת מתחת לקפל.

לנשים בעלות שד פטוטי מדרגה ראשונה, ניתן לעשות ניתוח הגדלה עם הרמה פנימית, או הרמה עם צלקת מסביב לעטרה בלבד. בניתוח זה, מכניסים שתל אנטומי שדוחף את החלק התחתון של השד החוצה - ומורידים את בסיס השד על בית החזה, בגלל שהצלקת נשארת רק מסביב לעטרה. לרוב, היא כלל לא נראית.

אם השד פטוטי מדרגה שנייה ואילך, נאלצים לעשות ניתוח הרמה גדול יותר - בו מבצעים חתך סביב הפטמה; ומהפטמה לכיוון הקפל התת שדי, מהדקים את העור, מרימים את הפטמה ומוסיפים נפח ע"י שתל הסיליקון. ניתוח זה משאיר צלקת מסביב לעטרה ובקו כלפי מטה, אך מחויב המציאות - על מנת להרים גם את מיקום הפטמה והעטרה.

כיצד ניתן לבצע הרמת חזה ללא שתל?

אצל נשים המסתפקות בנפח השדיים שלהן ומשתמשות בחזייה ללא תוספת ספוג, ניתן בדרך כלל להשתמש ברקמת השד העצמית, על מנת לעצב מחדש את השד בצורה גבוהה וסקסית יותר - ללא צורך בהכנסת שתל.

כמה זמן נמשך הניתוח? כמה זמן אורכת תקופת ההחלמה?

ניתוח חזה הוא ניתוח פשוט יחסית, המתבצע בהרדמה מלאה - ונמשך כשעה ורבע (ניתוח הגדלה) - עד כ-3 שעות (ניתוח הרמה) כאשר החולה שוכבת במהלך הניתוח על גבה וחלקו העליון של גופה מורם. האשפוז לאחר מכן, הוא אשפוז יום - ואפשר לחזור בהדרגתיות לפעילות מלאה, כשבוע עד שבועיים לאחר הניתוח.

הניתוח מלווה בכאבים לא קשים הנמשכים מספר ימים. התפרים מוצאים כשבוע לאחר הניתוח ובמהלך חודש לאחר הניתוח המטופלת צריכה לעסות את בית החזה. בדרך כלל ניתן להניק ללא בעיה לאחר ניתוח הגדלת שד וגם התחושה של הפטמה תקינה ברוב המיקרים לאחר הניתוח.

כיצד שומרים על התוצאה?

תוצאות הניתוחים עמידות משך זמן רב, אם המטופלת שומרת על עצמה - ונמנעת מעליות וירידות דרסטיות במשקל. עם זאת, לפי המלצות ה-FDA, יש להחליף את השתלים לאחר 11-12 שנים.

ד"ר סרג'יו לוסטהאוז הוא מומחה לכירורגיה פלסטית, בעל מרפאה פרטית בירושלים, ראשל"צ ותל אביב.

סייעה בהכנת הכתבה: יערית טרבלסי, כתבת zap doctors.