עצירות בילדים: כאב שניתן למנוע

"איך היציאות?, נשאלים לא אחת הורים לתינוקות, שכן יציאות סדירות הן סממן לבריאות תקינה. ישנם הורים שאף חשים הקלה למראה תינוקם המתאמץ, אולם כשהילדים גדלים ונגמלים מחיתולים ההורים פחות שמים לב לתדירות היציאות. עצירות הרגלית נפוצה מאד ונמצא אותה בילדים אפילו עד גיל הבגרות. בממוצע כ-10% מהילדים יסבלו ממנה, וכשמה כן היא - כזאת שאינה נובעת ממחלה, אלא על פי רוב מהרגלים לא נכונים שהילד מסגל לעצמו.

יש מגוון סיבות הגורמות לעצירות, דוגמת בעיה בתפקודי בלוטת תריס, מחלות מעיים או פי טבעת צר, אך עצירות הרגלית אינה נובעת מבעיות פיזיולוגיות. "ברוב המקרים מדובר בילדים שנמצאים סביב תקופת הגמילה מחיתול, כאלה שסובלים ממחלות חום, או שמתחילים לעצור יציאות כי כואב להם או שברצונם למשוך תשומת לב, מציין ד"ר רון שאול, מנהל יחידת גסטרו ילדים בבית החולים רמבם בחיפה. "הם נכנסים למין מעגל שבו הם מעכבים את היציאה, מתאפקים ואז נכנסים לעצירות".

מה נחשבת ליציאה נורמלית? ילד מגיל שנה ומעלה עושה צרכיו פעם-פעמיים ביום, וילד בגיל שלוש ומעלה עושה צרכים לפחות פעם ביום. אם תדירות היציאות פחותה משלוש פעמים בשבוע או כאשר תהליך ההתרוקנות דורש מאמץ או מלווה בכאב, כנראה שיש בעיה.

הרגלי התפנות לא נכונים שהילד מסגל לעצמו בנקודת זמן מסוימת, הרגלי תזונה לא נכונים, שתייה לא מספקת או פעילות גופנית לא מספקת עלולים לגרום לכך שגוף הילד ייצר צואה בנפח ובמרקם שאינם נוחים להוצאה או להאט את פעילות המעי. גם סיבות פסיכולוגיות כמו מעבר דירה או לידת אח עשויים להשפיע, ואין הבדל בנושא זה בין ילדים לילדות.

"אבא, רגע", "אמא, עוד מעט"...כל הורה מכיר בעובדה שלאורך היום הילדים פעילים ונמרצים, ולעתים חשים צורך להתאפק כדי שרצף המשחק שלהם לא ייקטע. ישנם מספר גורמים לכך שהילד דוחה את ביקורו בשירותים, מעבר לרצונו להמשיך לשחק.

גמילה מחיתול שעדין לא הושלמה או חוסר ניסיון בשימוש בשירותים, מבוכה להשתמש בשירותים מחוץ לבית, שירותים מלוכלכים או לא נעימים, לחץ מצד ההורים "להצלחה" או לניקיון, ואלו רק דוגמאות ספורות.

"פתאום היציאות פחות סדירות, או שהם הולכים לצד ומתאפקים ולא מוכנים לשבת על האסלה, כאבי בטן, לעתים דימום בזמן יציאה, חוסר תיאבון, אי שקט מסוים של כאלה שעד שהם לא מתרוקנים הם לא שקטים, מונה דר שאול את מאפייני הילדים הסובלים מעצירות הרגלית.

הצואה המשתהה ברקטום מתחילה להתייבש ולהתקשות, הגוף ממשיך ומייצר פסולת וכאשר הילד יגיע לשירותים, היציאה עלולה להיות קשה ומכאיבה. חלק מהצואה החדשה שתגיע לרקטום היא נוזלית ויכולה לנזול אל התחתונים, וליצור אשליה כאילו הילד משלשל, אולם לא כך. בכל אופן, הדבר גורם למעמסה נפשית על הילד, שכן מדובר בדבר הגורם לבושה ומבוכה.

"אפשר לנסות לטפל בזה לבד, אבל מניסיון זה לא עוזר, אומר דר שאול. "תמיד כדאי להיעזר ברופא, כי ככל שמושכים את זה יותר הילד רואה ביציאה חוויה שלילית וכואבת ומתאמץ להימנע מהחוויה. ישנו טיפול התנהגותי שיכול לסייע למיגור העצירות. שימוש יום-יומי בשירותים בו נעודד את הילד להיכנס מדי יום לשירותים, ישיבה נכונה על האסלה, מניעת התאפקות, חיזוקים חיוביים והגברת ביטחונו העצמי של הילד, יחד עם שתיה ותזונה נכונה, יכולים לסייע.

מלבד הטיפול ההתנהגותי יש גם טיפול תרופתי שמקל, ועוזר לפתור את הבעיה. "שוברים את המעגל דרך מרככי יציאות, מסביר דר שאול. "אנחנו תמיד משתמשים בתכשירים שלא ממכרים, במיוחד אצל ילדים. השימוש נעשה בדרך כלל בחומר שנקרא לקטולוז, או בתכשירים שברגע שלוקחים אותם היציאות נעשות רכות יותר, לילד לא כואב ומתבטלת החוויה השלילית.

תכשירים אלה, דוגמת נורמלקס, הם אבקות מומסות במים. הילד שותה את התמיסה, בה חומר הגורם למשיכה של מים הנמצאים באופן טבעי במעי אל תוך הצואה. כך נוצרת צואה רכה במרקם נורמלי, שעוברת במהירות לאורך המעי ויוצאת מהגוף בקלות. "לעתים צריך לתת את התכשירים ליותר משבוע-שבועיים אלא לכמה חודשים, בהתאם למשך העצירות וחומרתה, מוסיף דר שאול.

"תזונה נכונה, שלעיתים לא פשוטה אצל ילדים כי לא תמיד הם מתלהבים מירקות ופירות, היא דרך נוספת למנוע עצירות הרגלית, מסכם דר שאול, "אפשר להימנע גם כאשר גומלים מחיתול בצורה נכונה. לא מזמן הגיע אליי ילד בן 9 שמאז הגמילה סובל מעצירות. התאפקות אפשרית היא לעתים רצויה, אבל כשרואים שהיא מוגזמת ולילד כואב ביציאה צריך להתערב כדי למנוע החמרה. גמילה נכונה הופכת את הזיכרון של חוויה כואבת לקצר.

תזונה נכונה, רגישות כלפי שינויים בחייו של הילד וערנות מצד ההורים לגבי הרגלי היציאות של הילד יכולים למנוע התפתחות עצירות הרגלית ולחסוך לילדים כאב ובושה.

בואו לדבר על זה בפורום עצירות בתינוקות, ילדים ונוער.