דלקת מפרקים שגרונית: טיפול מוקדם

יש מילים מפחידות גם כשבשמיעה ראשונה לא מבינים את משמעותן. אוטואימונית היא אחת מהן. פירוש המילה הוא "חיסון עצמי", אך המציאות היא הפוכה ומחלות אוטואימוניות הן כאלה בהן המערכת החיסונית של הגוף תוקפת תאים ורקמות בגוף עצמו. דלקת מפרקים שגרונית היא מחלה אוטואימונית בה מערכת החיסון של הגוף תוקפת את המפרקים ורקמות נוספות, וגורמת לדלקת כרונית המלווה ברגישות ונפיחות במפרקים הנגועים. התוצאה - דלקות שהורסות את הסחוס המפרקי והעצמות ומביאות להגבלה בתנועה, פגיעה בתפקוד הגוף ואף לנכות, וכן לפגיעה במערכות נוספות בגוף.

הגורמים להתפרצות המחלה אינם ידועים וסבורים כי לתורשה, השפעה סביבתית ואורח חיים לא בריא יש השפעה על התפרצותה. תסמיני המחלה כוללים עייפות, תיאבון ירוד ונפיחות מקומית במספר מפרקים. כ-70 אלף איש סובלים ממנה בישראל, בעיקר בגילאי 40 ומעלה, ושכיחותה בקרב נשים גבוהה פי שלוש מאשר בגברים.

מחקרים מראים כי שלוש שנים מאבחון המחלה 26% מהחולים מאבדים את מקום עבודתם כתוצאה ממחלתם, כמחצית מהחולים מאבדים את כושר העבודה שלהם תוך 10 שנים ותוחלת החיים מתקצרת בחמש עד 10 שנים.

"בדלקות שגרונית החולים מתלוננים על כאבים ונוקשות דווקא כשהם נייחים, לדוגמה: כשהם קמים בבוקר או ישנים בלילה, ופעילות גופנית מיטיבה איתם", אומר ד"ר הווארד עמיטל, פנימאי וראומטולוג מומחה, מנהל המחלקה לרפואה פנימית ד' בבית החולים מאיר." טיפול מוקדם בדלקת מפרקים שגרונית יכול למנוע את הדלקת בשלב מוקדם עוד לפני שנוצר נזק בלתי הפיך של המפרקים ואף מוביל להשפעה חיובית על הפרודוקטיביות בעבודה".

בניגוד לעבר, כיום לא מסתפקים בטיפול שמקל על הכאבים או על ידי מתן קורטיזון שמדכא מעט את הפעילות החיסונית היתרה. "יש גם תרופות אחרות שמרסנות את מערכת החיסון ומשפיעות אחרי מספר שבועות של שימוש כמו מתוטרקסט ופלאקווניל, שמרגיעות באופן מדורג את הפעילות היתרה של מערכת החיסון ומונעות את הפגיעה של מערכת החיסון במפרקים", אומר דר עמיטל. "היום מקובל לטפל כבר בשלב מוקדם בתרופות שביכולתן לשנות את מהלך המחלה ולמנוע את התפתחות הנזק הבלתי הפיך למפרקים. מדובר בטיפולים מתקדמים כדוגמת הטיפולים הביולוגיים, בהם מנצלים את המרכיבים של מערכת החיסון ומייצרים באופן מלאכותי נוגדנים ספציפיים כנגד החומרים שיוצרים את הדלקת. כך גם אפשר להפחית את תופעות הלוואי".

אנברל היא דוגמה לאחת התרופות הביולוגיות שיודעת להיקשר לאותו חומר דלקתי בשם TNF אלפא; חלבון שיש לו תפקיד בהפעלת מערכת חיסון תקינה. כשיש עודף של TNF אלפא עלולות להיווצר בין השאר דלקות במפרקים השונים. מחקר שבחן את הטיפול באנברל בחולי דלקת מפרקים שגרונית שאובחנו בשלב מוקדם פורסם במרץ 2010 בעיתוןArthritis & Rheumatism . במחקר נכללו חולים שאובחנו כחולי דלקת מפרקים שגרונית לאחר שלושה חודשים ולא יותר משנתיים. המחקר השווה בין חולים שטופלו בטיפול קונבנציונלי מסוג מתוטרקסט וכאלה שטופלו באנברל בשילוב עם מתוטרקסט.

תוצאות המחקר הדגימו כי טיפול משולב באנברל ומתוטרקסט במשך שנתיים הביא לרמיסיה (החלמה מלאה) ברמת המחלה בכמעט 60% מהחולים ולעצירה של הנזק המפרקי ב-90% מהחולים. כלומר, טיפול מוקדם במשך שנתיים של אנברל בשילוב עם מתוטרקסט הביא לשיפור משמעותי בשיעור הרמיסיה ביחס לקבוצה שקבלה רק מטותרקסט ללא עליה בשיעור תופעות הלוואי.

חשוב לציין כי לקבוצת החולים שטופלה במתוטרקסט מתחילת המחקר, חל שיפור משמעותי בפעילות המחלה , כאשר הוסיפו לטיפול את האנברל. אבל, הנזק הרדיוגרפי לעצמות שנגרם, אינו בר תיקון ולכן למרות הוספת אנברל לקבוצה שטופלה במתוטרקסט בלבד, ולמרות השיפור בתסמיני המחלה הנזק הרדיוגרפי נותר משמעותי. יצוין כי גם התרופות הביולוגיות יומירה ורמיקייד הדגימו במחקרים שונים כי טיפול מוקדם משפר ומפחית את פעילות המחלה ומונע נזקים עתידיים.

כיום היעד הטיפולי הוא לבלום את התקדמות הנזק שנגרם לעצמות המפרק ולעיוותים שלהן, ולהביא את החולה למצב של הפוגה מלאה של המחלה מבחינת תסמיניה. "האנברל היא תרופה יעילה לחולים", אומר ד"ר עמיטל. טיפול מוקדם במחלה יכול למנוע נזק עתידי וליצור הפוגה שתאפשר לחולים פרודוקטיביות גבוהה יותר בחיי היומיום.

בואו לדבר על זה בפורום דלקות מפרקים.