"לילה ראשון בלי אמא"

את הקומוניקט הבא קיבלו כל מערכות העיתונים והאינטרנט העוסקים בבריאות:

במרכז לרפואת נשים בבי"ח בילינסון מתחילים בימים אלו ביישום פרוייקט חדש - "לילה ראשון בלי אמא". מטרת הפרויקט לתאר לאמהות הטריות כיצד עבר הלילה הראשון על תינוקן מחוץ לרחם.

ברכה גל, מנהלת הסיעוד במרכז לרפואת נשים בבי"ח בילינסון: "האמהות הטריות צמאות לכל פיסת מידע על תינוקן, בעיקר בבוקר שלאחר הלידה, הלילה הראשון בו הם מנותקים אחד מהשני לאחר תשעה חודשים של חיבור רגשי ופיזי עמוק. לצורך כך, התחלתנו ביוזמה בה כל אחות ממשמרת הלילה מקריאה ליולדת בגוף ראשון בשם התינוק כיצד עבר עליו הלילה הראשון, דבר שמרגש אמהות רבות ומקנה להן את הביטחון והמידע על התנהגות תינוקן בהיעדרן".

מיכל לבנשטיין, אחות אחראית במחלקת ילודים: "נוצר מצב שלרוב האבות הם הראשונים שמקבלים את הדיווח על הלילה הראשון במחלקת יילודים. באופן זה האם תדווח ישירות על המתרחש בהעדרה באופן מחוייך ונינוח כאשר היא מקבלת את התינוק בבוקר. במכתב שהכנו עבור היולדות ושאותו מקריאות אחיות הלילה, מצויין בין השאר: נרדמתי לשעתיים, עשיתי פיפי / קקי, פקחתי עיניים וסקרתי את הסביבה, עשיתי פרצופים כל הזמן, פיהקתי מרוב "שעמום", אחזתי חזק את אצבע האחות וכו'."

לדבריה של אתי רוזנברג, מנהלת הסיעוד בבי"ח בילינסון, מדובר בעוד תהליך ההופך את הימים שלאחר הלידה למרגשים וחווייתיים.

את הפרוייקט החדש חנכו שחקני סידרת הטלוויזיה "טיפול נמרץ" (בהפקת גלובוס גרופ המשודרת ב"טלעד"): מיכל ינאי, אסתי זקהיים, עמוס לביא ויוסי גרבר שהביאו את התינוקות וסיפרו לאמהות בנימה מחוייכת וחמה כיצד עבר הלילה הראשון.

יוסי גרבר סיפר שהתרגש עד דמעות כאשר הגיש תינוק לאם חד הורית שנולד לאחר הפריית מבחנה, אמא שמעריצה את אסתי זקהיים וקיבלה מידיה את תינוקה, החליטה לקרוא לתינוקות אסתי כשמה של השחקנית, אסתי הנדהמת אמרה "היי יש עוד אסתי בעולם - "אסתר המלכה".
מיכל ינאי שליטפה, חיבקה ונישקה את התינוקות קיבלה מסר מרגיע מהאימהות "הטריות" שלידה זה דבר כואב אבל התמורה שווה את כל המאמץ.

הכל טוב ויפה אבל מה באמת עובר על התינוקות בלילה הראשון בלי אמא? מחקרים כבר הוכיחו את משמעות וחשיבות ה"ביות" (השהייה עם האם) לאחר הלידה, בעיקר בלילה הראשון, אחרי חודשים שבהם היה התינוק חלק בלתי נפרד מהאם, שמע את פעימות ליבה וחש בגופה בכל צעד, הוא נפרד ממנה בתהליך שהוא טראומטי לתינוק הרבה יותר מאשר לאם, העולם המודרני כופה עליו ריחוק מיידי ממקור החום והביטחון, הוא נלקח, נשקל, נמדד...
נכון שהעמדה הרווחת היא ש"האם עבדה קשה וכעת עליה לנוח" אולם החוויה שעברה עליה ועל תינוקה היא משמעותית לשניהם, וחשוב שימצו את המשמעויות הנובעות ממנה, תינוקות שזה עתה נולדו זקוקים נואשות לגוף האם, להנקה (שככל שההנקה הראשונה מתרחקת מזמן הלידה כך יש סיכויים לבעיות גדולות יותר בהנקה, הנקה צריכה להתבסס מהרגע הראשון ללידה, באופן הטבעי ביותר לתינוק)

אז אולי מספרים לאמא על "איך עבר הלילה הראשון בלעדייך" אבל צביעת העניין בצבעים קורנים של חום ואהבה לא תסתור את העובדה שייתכן שמדובר בלילה טראומטי במיוחד, ואם האמהות כה "צמאות לדעת מה עבר על תינוקן" מדוע שלא יקחו אותו בידיהן ויחוו איתו ממקור ראשון את כל מה שעובר עליו (ולמה שלא ישפיעו בעצמם על הלילה הראשון הזה?)

האם הכסף המושקע בפרוייקט (בעל הכוונות הטובות בעליל) לא היה מוטב לו שיושקע ביועצות הנקה, ובמדריכות שידריכו את האם הטרייה בטיפול בתינוק, במקום בהנצחת שליטת הממסד בתהליך הלידה?.

בפורומים הקשורים לגידול ילדים באינטרנט התגלעו ויכוחים באשר לחשיבות הביות עבור התינוק ולמשמעות של הלילה הראשון, כמו בכל דבר, היו אלו שטענו כי האם עייפה ומותשת ממאמץ הלידה וזקוקה בהחלט ללילה של מנוחה, מצד שני עומדים אלו הדוגלים בקשר מיידי עם האם - דהיינו, האם לא באה לנוח, חלק מגידול ילדים הוא בלי שום ספק גם הקושי והאחריות. והאחריות הזו נולדת יחד עם התינוק (ולא לילה אחר כך... ) האם הלילות והימים הראשונים שלאחר הלילה לא מרגשים דיים? ולא צריך לעשות אותם "למרגשים וחווייתיים" והאם העיקר מכל הסיפור הוא שמיכל ינאי למדה כי "לידה זה דבר כואב אבל התמורה שווה את כל המאמץ"?

נחמד מאוד מצד בילינסון לפתוח בפרויקט - דוגמה מצוינת איך, בהשקעה מזערית מתובלת בקצת אבק כוכבים, אפשר ליחצן בית-חולים בלי לעשות מאומה לרווחת היולדות, וחשוב מהן, היילודים.

בואו נראה איך מרגיש יילוד בלילה הראשון בלי אימא (ואני יכולה להבין למה נבחר מושג עם הקשרים כל-כך צבאיים). כאמור בברושור, הלידה מגיע אחרי "תשעה חודשים של חיבור רגשי ופיזי עמוק." תשעה חודשים שבהם היה התינוק בבטן, אפוף חמימות רטובה ואפלולית, שומע את הלמות לבה של אמו, את קולה, את שאון הדם הזורם בעורקיה. ואז הוא יוצא החוצה - לעולם קר, מואר באור בוהק, מלא יצורים מגודלים ומפחידים שממשמשים אותו בידיהם הגדולות, דוקרים ומטפטפים (במקרה הטוב, כשלא עושים לו פרוצדורות בהחלט לא נעימות אחרות). ככה מן הסתם נראית לידת בית-חולים בעיני היילוד - ובלידה כזו, המפלט היחיד הוא אימא, הקול המוכר, הלמות הלב המוכרת, והחלב משדיה.

בבית-חולים שמאפשר ביות מלא התינוק ניתן לאם להנקה מייד לאחר הלידה, ונשאר איתה, למעט לצורך בדיקות. אבל לא בבילינסון (ולמען הגלוי הנאות, גם לא ברוב בתי היולדות האחרים בארץ). בבילינסון לוקחים את העולל בעשר בערב, מניחים אותו באולם מואר 24 שעות ביממה, מלא בעוד עשרות עוללים אחרים, ושם הוא אמור להיות מוטל עד למחרת בבוקר. אם יעלה חסד מלפני הממונים יקראו לאימא להנקה. אם לא - הוא יקבל בקבוק (שהאחות תדווח עליו כמובן לאם, במסגרת הפרויקט - "באופן מחוייך ונינוח"). במקום לשכב בחיקה של אימו, ולהיות מסוגל לינוק משדיה בכל פעם שהוא מרגיש רעב או סתם צורך בקירבתו של היצור היחיד המוכר לו בעולם, הוא שוכב שם, חסר אונים, מקבל בקבוק גומי נוקשה מלא בנוזל סינתטי, במרווחי זמן נוקשים, וכשהוא מרגיש בדידות ופחד מובנים לגמרי הוא בוכה עד כלות. אין מחזה קורע לבבות יותר מתינוקייה מלאה תינוקות רכים הצורחים במלוא גרונם לאימא שלהם שתבוא.

אני מודעת לעובדה שיש אימהות הבוחרות להשאיר את ילדן בתינוקייה - כל עוד זו בחירה של האם זה בסדר (לא הבחירה שלי, אבל רצונו של אדם כבודו). אבל מה עם האימהות (שמספרן גדל משנה לשנה) שמעדיפות ביות מלא, שלא רוצות שיפרידו בינן לבין ילדן? למה הן צריכות לקבל דיווח מזרים גמורים על "מה עשה ילדן"? למה צריך בכלל להיות "לילה ראשון בלי אמא" לאימהות (ותינוקות) שכלל אינם מעוניינים בכך? חברתי, שילדה לפני שלושה חודשים בבילינסון ולא רצתה בשום פנים שבתה תבלה "לילה ראשון בלי אימא," פשוט ישבה כל הלילה בחדר הנקה, כשהתינוקת הרכה של בזרועותיה, כדי לחסוך לה את החוויה המיוחצנת של בילינסון.
למען הגילוי הנאות - את בני הצעיר, בן השנתיים וחצי, ילדתי בבילינסון, בניתוח חירום. יש לי אך טובות לומר על הטיפול הרפואי לו זכינו שנינו. אני חבה לבית-החולים את חייו של בני - אבל בשבועיים בהם היה מאושפז לאחר לידתו ובלית ברירה בילה בקופסת הפלסטיק השקופה שהיתי שעות רבות בסביבת התינוקייה, ולבי התכווץ בכאב כששמעתי את בכי התינוקות המשוועים לאימא.
יילודים צריכים להיות עם אימהותיהם, מרגע היוולדם ועד לשחרור הביתה. נכון, יש מקרים בה זה אינו מתאפשר בשל מצבו הרפואי של התינוק. ויש מקרים בהם האם אינה מעוניינת. אבל כשזה אפשרי, מוטב שבמקום לפצוח במפגן ראווה יחצני נבוב ונטול כל משמעות אמיתית, ישקיע בית-החולים משאבים במה שבאמת דרוש לקידום הקשר בין היילוד לאימו האפשרות לביות מלא ולהדרכת הנקה מקצועית ומיומנת. זה גם חסכוני - כך אף אחד לא יצטרך לספר לאימא מה הרגיש ילדה בלילו הראשון. היא תדע.


בואו לדבר על כך בפורום הנקה